ת"א 46146-12-14 יחיא נ' מדינת ישראל

בקשת תובע לפטרו מהגשת חוות דעת מומחה רפואי ולמנות מומחה מטעם בית המשפט על חשבון הנתבעת.

1. התובע אסיר הלוקה במחלת כליות כרונית, החל לרצות את מאסרו הנוכחי בשנת 2004 (לטענתו) או בשנת 2008 (לטענת הנתבעת) והחל משנת 2011 או בסמוך מטופל במסגרת מר"ש. לטענתו הוחמר מצבו כתוצאה מהתרשלות הנתבעת שלא מילאה אחר הוראות הצוות הרפואי בבית חולים "מאיר" ומנעה ממנו טיפול נדרש במועד. במסגרת בקשתו לגילוי מסמכים טען לזיהום שנגרם לו וביקש לקבל מסמכים בדבר כשירות הצוות הרפואי במר"ש ומכשירי הדיאליזה בהם נעשה שימוש.

לביסוס בקשתו מביא התובע שלושה נימוקים: אחד יורד לשורש תביעתו ועיקרו שמצבו הבריאותי הורע במהלך שהותו במאסר, שני, הוא סובל מחסרון כיס ושלישי, אין ביכולתו להגיש חוות דעת שכן המומחים אליהם פנתה באת כוחו נרתעו וסירבו להכין עבורו חוות דעת.

2. לטענת הנתבעת דין הבקשה להידחות: אחד, פרט לצירוף מסמכים מבית החולים, אינו מפרט התרשלויות ספציפיות, שני, לא הביא די ראיות על מנת לבסס חסרון כיס ושלישי, לא הביא ראיות על פניית באת כוחו למומחים וסירובם. הנתבעת טענה שהתובע לא פירט את תחום המומחיות הנדרש, על כך השיב התובע שמדובר בנפרולוג ודומני שטיעון זה הוסר מעל הפרק.

3. התובע משיב שהניח תשתית מספקת לחסרון כיס ואין ביכולתו להגיש מכתבי סירוב מאותם מומחים אליהם פנתה באת כוחו שכן סירבו לפניותיה כבר בשיחות בעל פה.

דיון

4. שילובן של תקנות 127 ו – 130 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו. בית המשפט ייעתר לבקשה וימנה מומחה מטעמו בהינתן "טעמים מיוחדים שיירשמו" ומכאן שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. לא כל שכן כאשר מדובר בתביעה על רשלנות רפואית כאשר תפקידו של המומחה מטעם בית המשפט למלא את שהחסיר התובע לצורך העמדת עילת תביעה שלמה. אותם "טעמים מיוחדים" עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות דעת בנסיבותיה של תביעה ספציפית, יש להביא בחשבון כי דחיית בקשתו של תובע עלולה לחסום את דרכו לערכאות מסיבות שאינן תלויות בו, ושגם במאמץ סביר אין ביכולתו למנען (כגון חסרון כיס או חוסר נכונות מומחים להעמיד לרשותו חוות דעת). עדיין מוטל עליו "נטל כבד" ועליו לגבות את טענותיו בראיות. על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, אם כי ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהיעדר חוות דעת, יהיה קשה לעיתים לעמוד על סיכויי התביעה [רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עיזבון המנוח אייזנבך ז"ל, פורסם בנבו]. חסרון כיס אינו מהווה טעם מיוחד לעצמו אלא בהצטבר סיכויי התביעה.

בענייננו –

5. התובע הצהיר שאין בידיו מקורות כספיים, אין לו חשבון בנק ומסגרת אצל חברת אשראי, עקב מצבו הרפואי אינו יכול לעבוד במסגרת עבודות המוצעות לאסירים אחרים והוא נתמך בידי בני משפחתו. עוד הצהיר שאשתו מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה ושלושה מילדיהם, כולל הבכור כבן 25 ואשתו, מתגוררים עמה. דפי חשבון הבנק של אשתו מעידים על הלוואה שנטלה מהבנק, הפקדת כ – 2,800 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי ומשיכות צנועות של מאות ₪. ספק בעיני אם בכך מסתכמות הכנסות משפחה בת 5 נפשות שלפי הנטען יש בידה גם לתמוך בתובע בתקופת מאסרו.

6. לכך יש להוסיף את טענתו ולפיה פנתה באת כוחו למומחים שסירבו לתת לו חוות דעת. כידוע, עלותן של חוות דעת עומדת על אלפי ₪. עצם הטענה כי פנה למומחים, מעוררת קושי ביחס להצהרתו על חסרון כיס.