אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> לינוי דפוס נ' בני וצביקה בע"מ ואח'

לינוי דפוס נ' בני וצביקה בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 11/09/2017 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
46112-09-11
31/08/2017
בפני השופטת:
אפרת אור-אליאס- סגנית נשיא

- נגד -
תובע:
נפתלי כבל
עו"ד ברק אביבי
נתבעות:
1. בני וצביקה בע"מ
2. ברגרואין רזידנטיאל נדל"ן
3. חג'ג' כהן השקעות בע"מ
4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

עו"ד גנות
עו"ד עמיקם
פסק דין
 

 

 

פתח דבר

 

האם הריסת מבנה הסמוך לבית דפוס, שהיה בבעלות התובע, גרמה לתובע לנזקים, מהו ערכם והאם יש לחייב מי מהנתבעות בפיצוי בגינם.

 

אלו השאלות העיקריות העומדות לדיון לפניי.

טענות הצדדים 

1.עסקינן בתביעה כספית על סך של 175,358 ₪, אשר הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעות בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לבית דפוס שהיה בבעלותו, כתוצאה מהריסת מבנה סמוך.

 

2.התובע הגיש את תביעתו ביום 22.9.11 ותיקן את כתב התביעה פעמיים, האחרונה שבהן ביום 24.5.16.

 

3.במסגרת תביעתו המתוקנת האחרונה (להלן: "התביעה") טוען התובע כי היה בעלים של בית דפוס שמוקם בפסאג' ברח' אלנבי 113 בתל אביב (להלן: "בית הדפוס") והיה פעיל מזה שנים רבות.

 

4.לטענת התובע, בימים 3.10.09 ו- 4.10.09 או בסמוך לכך החלה נתבעת 1 (להלן: "הקבלן" ו-"קבלן ההריסות") בהרס מבנה ישן שמוקם במגרש הגובל מצפון לבית הדפוס (להלן: "המבנה"), לצורך הקמת מגדל מגורים יוקרתי (להלן: "הפרויקט").

 

5.לטענת התובע, נתבעת 2 היא החברה שיזמה את הפרויקט ובבעלותה המקרקעין עליהם הוקם הפרויקט (להלן: "המקרקעין").

 

6.התובע מוסיף וטוען כי גם נתבעת 3 הייתה בין היזמים של הפרויקט וגם היא בין בעלי המקרקעין. עוד טוען התובע כי נתבעת 3 היא חברת בת, הקשורה לקבוצת חג'ג'.

 

7.תביעת התובע כנגד נתבעת 4 היא מכוח היותה המבטחת של נתבעות 1-3 בפוליסה המכסה את נזקיו הנטענים.

 

8.התובע טוען כי הריסת המבנה, שנמשכה מספר חודשים, גרמה נזק רב לבית הדפוס, מכיוון שאבנים, חול ואבק רב חדרו אליו וגרמו נזקים כבדים למכונות הדפוס והצילום השונות.

 

9.התובע טוען כי הנתבעות לא הודיעו לו על כוונתן להרוס את המבנה ומשכך לא היה ביכולתו להיערך לאיטום בית הדפוס מבעוד מועד.

 

10.עוד טוען התובע כי בסמוך לאחר קרות הנזק הראשוני לתכולת בית הדפוס, פנה לנתבעות וביקש לקבל פיצוי בגין נזקיו. לטענתו, נציגי הנתבעות הגיעו בסמוך לאחר פנייתו לבית הדפוס, הבחינו בנזקים והבטיחו לפצותו. חרף הבטחות אלו התובע לא פוצה מעולם וכל שהוצע לו הוא פיצוי בסכום של אלפי שקלים בודדים בלבד.

 

11.התובע מוסיף וטוען כי ביקש שמכונות הדפוס שנפגעו יתוקנו ולא לקבל פיצוי, משום שביקש להפעיל את עסקו, שהיה פעיל באותה עת והספיק לכלכל את התובע ומשפחתו. לטענתו גם בקשתו זו לא זכתה למענה חיובי.

 

12.לטענת התובע, נגרם לו נזק המורכב מראשי הנזק הבאים:

 

12.1נזק ישיר לבית הדפוס.

12.2שכר טרחת שמאי.

12.3עלות אחסנת ציוד שהועבר מבית הדפוס לאחר פינויו.

12.4עלות ברזנט מיוחד שנרכש לצורך הכנת מקום לאחסון הציוד שפונה מבית הדפוס.

12.5הפסד ימי עבודה בעבר.

12.6הפסדים עתידיים מסגירת בית הדפוס.

12.7ערך הרס חומרי גלם ועבודות דפוס שונות שהוכנו ללקוחות.

 

13.מנגד, הנתבעות טוענות כי חברה בשם "ברגרואין רזינדטיאל לימיטד" יזמה את הפרויקט והזמינה שירותי הריסה מהקבלן, שהיה עצמאי ומומחה לביצוע עבודות הריסות מבנים.

 

14.הנתבעות הכחישו את חבותן לנזקים הנטענים, שהוכחשו.

 

15.הנתבעות הוסיפו וטענו כי ככל שתוכח תביעת התובע, הרי שהקבלן, שפעל כעצמאי, מונה כדין וחתם על כתב אחריות, הוא האחראי הבלעדי כלפי התובע בגין נזקיו. בעניין זה מפנות הנתבעות לתקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן "תקנות הבטיחות בעבודה").

 

16.באשר לנתבעת 3, הנתבעות טוענות כי אין לה כל קשר לפרויקט וכל מעורבותה הוא בכך שהיא שייכת לקבוצת חברות אליה שייכת נתבעת 2. לטענת הנתבעות, התובע לא ביקש להרים את מסך ההתאגדות ומשכך אין מקום להגשת התביעה כנגדה.

 

17.כאמור התובע תיקן את תביעתו פעמיים, תוך שינוי שם נתבעת 3. מנגד ולאורך כל ההליך, שבו הנתבעות וביקשו למחוק את נתבעת 3 מכתב התביעה בטענה כי שאין לה כל מעורבות בפרויקט. התובע עמד על סירובו למחקה מכתב התביעה ומשכך נוהל ההליך גם ביחס אליה.

 

18.באשר לנזק הנטען, הנתבעות טענו כי ערכי הנזק נמוכים משמעותית מאלו הנטענים, כי ככל שבית הדפוס נסגר לאחר ההריסה, הסיבה לכך היתה שדובר בעסק מת, שערכי הכנסתו החודשית של התובע עמדו על אלפי שקלים בודדים בלבד וכי הוא מנסה להתעשר על חשבון הנתבעות שלא כדין.

 

ראיות הצדדים

 

19. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/4), בצירוף נספחים שונים.

 

20.בנוסף הגיש התובע תצהירים של מר ציון לוי, שהיה במועדים הרלוונטיים בעל חנות תכשיטים בפסאג' בסמוך לבית הדפוס (ת/1, להלן: "מר לוי"), של מר אשר שוקר, בעלים של בית דפוס בתל אביב (ת/3, להלן: "מר שוקר"), של אביו, מר יחיא כבל (ת/5, להלן: "מר כבל") ושל מר אמיתי אלמליח, שהיה לקוח של בית הדפוס (ת/2, להלן: "מר אלמליח").

 

התובע הגיש גם תצהיר של מר גנאדי שייב אך בדיון מיום 25.1.17 הודיע כי הוא מוותר על תצהירו ועדותו.

 

21.הנתבעת הגישה תצהירים של מר צבי דוד, מנכ"ל ובעלים של קבלן ההריסות (נ/5, להלן: "מר דוד"), של מר ליאור עוקבי, ששימש במועדים הרלוונטיים כמנהל עבודה בפרויקט אצל קבלן ההריסות (נ/4, להלן: "מר עוקבי"), של מר אריק ברון, מנהל הכספים של "קבוצת חג'ג' ייזום נדלן בע"מ" (נ/3, להלן: "מר ברון") ושל מר יגאל צמח, מנכ"ל הנתבעת 2 (נ/6, להלן: "מר צמח").

 

22.התקיימו שתי ישיבות הוכחות בימים 24.1.17 ו-25.1.17.

 

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 25.1.17 הגיש התובע תדפיסים של עמודים מאתר האינטרנט של קבוצת חג'ג' (ת/6). הנתבעות הגישו תמונות ממקום ההריסות (נ/1) ומכתב סיכום פגישה בין מר דן בן דוד, מנהל פרויקטים לשעבר אצל קבלן ההריסות לבין התובע, שהתקיימה ביום 8.12.09 (נ/2). מר בן דוד זומן להעיד מטעם הנתבעות, באמצעות בית המשפט, ועדותו נשמעה ביום 25.1.17.

 

שמאי מוסכם

 

23.במהלך שלב קדם המשפט, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ימונה מר עופר לוי מ"אהוד ברקאי ושות', שמאים" כשמאי מכריע מטעם בית המשפט ומר לוי מונה בהתאם לכך, על ידי המותב הקודם (להלן: "שמאי בית משפט").

 

24.בדיון שהתקיים לפני המותב הקודם ביום 18.6.14 הסכימו הנתבעות לשאת, כמימון ביניים, בהוצאות שמאי בית המשפט ובלבד שיהיו רשאיות לבקש כי מימון הביניים יושב לידיהן במסגרת פסק דין או פשרה.

 

25.שמאי בית המשפט ערך את חוות דעתו (במ/1) ומסקנתו הייתה כי ערך הנזק עמד על סכום של 63,600 ₪ (ללא מע"מ).

 

26.ביום 22.7.17 השיב שמאי בית המשפט לשאלות הבהרה שנשלחו לו על ידי התובע (במ/2).

 

27.השמאי, יש לציין, נחקר על חוות דעתו בישיבת ההוכחות הראשונה ובמסגרת זו הגיש הצעת מחיר של "י.א.ר הנדסה לדפוס ותעשיה" שנשלחה לתובע, מיום 20.12.10, ובה הצעת מחיר לתיקון מכונת דפוס (במ/3).

 

דיון והכרעה

 

28.לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפניי, אני סבורה כי דין התביעה כנגד נתבעות 1 ו-4 להתקבל בחלקה ודין התביעה כנגד נתבעות 2 ו-3 להידחות.

 

29.ואלו השאלות שעמדו לפניי:

 

29.1האם בית הדפוס היה פעיל עובר לאירוע?

29.2האם הוכח שאבק ולכלוך חדרו לבית הדפוס כתוצאה מהריסת המבנה?

29.3האם התובע היה מודע להריסה?

29.4האם מי מהנתבעות חבות כלפי התובע?

29.5האם לתובע רשלנות תורמת?

29.6סוגיית הנזק.

29.7האם התובע הפר את חובת הקטנת הנזק?

29.8האם זכאי התובע לפיצוי בגין רכיב המע"מ?

 

האם בית הדפוס היה פעיל עובר לאירוע?

 

30.כאמור, התובע טוען כי כתוצאה מהאבק והחול שחדרו לבית הדפוס בעקבות ההריסות, נגרם נזק לציוד, לעבודות גמורות, לחומרי גלם וכיוצ"ב.

 

31.אחת מטענות הנתבעת היא כי בית הדפוס לא היה פעיל עובר לאירועים הנטענים ומצב המכונות ושאר החפצים אינו קשור לחדירת החול והאבק מההריסות, כי אם לחוסר הפעילות. מר דוד בתצהירו (נ/5) הצהיר כי מדובר בבית דפוס שלא היה פעיל עובר לאירוע וכי מכונות הדפוס שהיו בו עמדו כאבן שאין לה הופכין.

 

32.מר דוד צירף לתצהירו (נספח ג') תמונות של בית הדפוס, שצולמו על ידו בסמוך לאחר האירוע מושא התיק שלפניי, שלגישתו ניתן ללמוד מהן על מצבו המוזנח.

 

33.אכן, עיון בתמונות שצורפו מלמדנו כי שררה במקום, במועד הצילום, בוקה ומבולקה. כך, ניתן לראות בתמונות כי אזור העבודה בו מצויים מחשב, מדפסת ופקס, הוא מבולגן באופן שאין על גבי המדפים ואזור העבודה אפשרות להכניס עוד סיכה. כך גם אזור נוסף שצולם ובו ציוד. על גבי המכונות והציוד ניתן להבחין בניירות, קופסת קפה נמס, כוסות, בקבוק סבון נוזלי, בקבוק ובו נוזל ניקוי כחול. ניתן להבחין בלוח חשמל מפורק ומנותק על גבי הרצפה. בהחלט ניתן לומר כי קשה לראות איך בית דפוס פעיל יכול לתפקד כך.

 

34.עם זאת, התובע צירף לתצהירו (נספח ז') דוחות שנתיים שהגיש למס הכנסה, דוחות רווח והפסד ודוח הוצאות, מהם עולה כי בית הדפוס היה פעיל הן עובר להריסות והן לאחריהן, אולם היקף הפעילות היה מצומצם.

 

35.התובע הציג נתונים חשבונאיים על הכנסותיו והוצאותיו במהלך השנים באמצעות דוחות שהוגשו למס הכנסה, מהם ניתן ללמוד כי בית הדפוס הניב הכנסות בשנים 2008-2009 ואף השיא רווחים (אם כי נמוכים יחסית). התובע גם הציג חשבוניות וקבלות מהן ניתן ללמוד על הזמנות שהוזמנו ממנו ומהדוחות שהוגשו עולה כי רק חלק מההזמנות בוצעו באמצעות צד ג'. לדידי די בכך לצורך הוכחת טענות התובע בדבר היות בית הדפוס פעיל עובר לאירועים. אציין כי הנתבעות לא טענו כנגד אותנטיות המסמכים שהוגשו ולא הוכיחו כי הם אינם עומדים בקנה אחד עם המציאות.

 

36.באשר לתמונות אציין כי מצב בית הדפוס, כפי שהוא עולה מהן, תואם את היקף הפעילות המצומצם שהיה בו. עם זאת, כפי שהעיד שמאי בית המשפט, לו מכונות הדפוס היו מלוכלכות לא היה ביכולת התובע לעבוד עימן. העובדה כי בוצעה על ידו עבודה באמצעותן גם אם היא מינורית, מלמדת על כך שהן היו שמישות.

 

37.משכך, אינני רואה בתמונות הללו בסיס מספיק להוכחה כי בית הדפוס לא היה פעיל עובר לאירועים.

 

38.אציין כי הנתבעות טענו שהיה על התובע להעיד את רואה החשבון מטעמו, שיעיד באשר לעבודתו עובר לאירועים ומקום שלא עשה כן, מחדלו צריך לפעול לרעתו. בעניין זה, הפנו הנתבעות לפסק הדין בעניין ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נגד גרשון הובלות בע"מ (פורסם בנבו, 5.10.06). אין ביכולתי לקבל טענה זו ולדידי אין בפסק הדין כדי לתמוך בטענה.

 

באשר לגוף הטענה, הצגת הראיות הרלוונטיות, לרבות הדוחות האמורים, החשבוניות שצורפו לתצהיר התובע ועדותו מהוות בסיס מספיק, בנסיבות האמורות, להוכחת הטענה ואין צורך בהעדת רואה החשבון לצורך כך.

 

באשר לפסק הדין הרי שנדונה בו שאלה של הצגת מסמכים שעמדו בבסיס חוות דעת חשבונאית של רואה חשבון באשר לנזקים תוצאתיים, ואינני רואה במה הוא מעלה או מוריד לסוגייה שלפניי.

 

39.אינני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה עדות שמאי בית המשפט כי הוא אינו רואה בסעיף האחזקה המפורט בדוחות שהוצגו על ידי התובע שום מידע הקשור לתחזוקה, מלמדת שהתובע כשל בהוכחת השימוש במכונות. שמאי בית המשפט העיד במפורש כי לא נדרשת תחזוקה למכונות הללו, ומשכך אין מקום לטענת הנתבעות.

 

40.בהתחשב באמור, אני קובעת כי בית הדפוס היה פעיל עובר לאירועים, כאשר היקף הפעילות היה מצומצם.

 

האם הוכח שאבק ולכלוך חדרו לבית הדפוס כתוצאה מהריסת המבנה?

 

41.התובע טוען כי בימים 3.10.09 ו-4.10.09 או בסמוך לכך החל קבלן ההריסות להרוס את המבנה וההריסה גרמה נזק לציוד בבית הדפוס. התובע טוען כי הנתבעות לא יידעו אותו בדבר הכוונה להרוס את המבנה ומשכך לא היה מודע להריסה.

 

42.לטענת התובע בתצהירו, תקופת ההריסה הייתה למעלה מחצי שנה ובזמן זה חדרו לבית הדפוס, באופן קבוע, חול ואבק.

 

43.בסיכומי התובע נטענה לראשונה טענה כי ביום 4.10.09 עת הגיע לבית הדפוס גילה כי הוא מלא אבק, חול ואבנים שחדרו דרך חלון פתוח, ונטה וחלון שנשבר מאבן או אבנים, הכל בעקבות עבודות ההריסה שבוצעו על ידי קבלן ההריסות. עד למעמד הסיכומים התובע לא נקב במועד ספציפי בו גילה את הנזקים הנטענים.

 

44.הנתבעות טוענות כי אין לפנינו עדות מפורשת של התובע כי במועד מסוים נכנס לבית הדפוס וגילה את האבק והאבנים. עוד טוענות הנתבעות כי לא הוכח הקשר בין השבר בחלון הנטען לבין האירוע. טענה נוספת של הנתבעות היא כי פניה ראשונה מתועדת של התובע מופיעה במכתבו מיום 2.2.10 שצורף לתצהיריו, ארבעה חודשים לאחר תחילת ההריסה ולאחר שהסתיימה.

 

45.הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובע סיפק גרסאות שונות ביחס למשך זמן חדירת האבק והלכלוך כאשר בסעיף 6 לתצהירו טען לחצי שנה, בעדותו ציין שנה וחצי ובמכתב בא כוחו מיום 8.9.10 (נספח ב'3 לתצהיר התובע) צוינו יומיים של נזקים כבדים.

 

46.טענה נוספת של הנתבעות היא כי תחילת ההריסות היו בצד הצפון מערבי של המבנה, המרוחק מבית הדפוס, כך שמועד תחילת ביצוע עבודות ההריסה אינו מהווה הוכחה למועד קרות אירוע הנזק. לעניין זה הפנתה הנתבעת לעדותו של מר עוקבי בה ציין כי רק לאחר מספר שבועות מתחילת ההריסה הגיע קבלן ההריסות לצד המבנה הסמוך לבית הדפוס.

 

47.לאחר שבחנתי את כלל הראיות שלפניי, סבורני כי אירוע ההריסה וחדירת האבק והלכלוך כתוצאה מכך הוכחו במידת ההוכחה הדרושה בהליך האזרחי. ואפרט.

 

48.לטענת התובע אחד החלונות בבית הדפוס נשבר כתוצאה מהריסות ונפילת אבן או אבנים עליו. בתמיכה לטענה זו צירף התובע תמונה שצולמה על ידי מר דוד ביום 18.2.10 (נספח יא' 4 לתצהירו) בה ניתן לראות חור בחלקו הימני התחתון של התריס, אשר מצורתו בהחלט יתכן שנגרם מאבנים שנפלו על התריס. תמונה זו הוצגה למר עוקבי אשר גם הוא סבר שהחור נוצר כנראה מאבן שעפה.

 

49.מר בן דוד העיד כי, בביקורו בבית הדפוס, הוא לא הבחין בחלון שבור אלא סדוק.

 

50.לדברי מר עוקבי "כשאתה הורס מבנה כזה, סמוך למקום יש בית דפוס, יש סיכוי שיעופו אליו אבנים, חול ואבק יכנסו אליו" (עמ' 61 לפרוטוקול שורות 9-10).

עוד לדבריו, גדר שהונחה עד ידי הקבלן למניעת נפילות האבנים אינה מונעת מאבק בגובה של 15 מטרים להתפזר וגם שימוש במפוח מים שעובד בצמוד לבאגר, בו נעשה שימוש גם במקרה שלפניי, לא מונע כניסה של חול ואבק לאזורים סמוכים.

 

51.בנוסף, כאמור, הייתה בבית הדפוס לפחות ונטה אחת שהיא בעלת פתחים אל החוץ. דרך השבר בתריס והוונטה אין כל קושי לחדירת האבק שנוצר מההריסה. אציין כי התובע טוען כי האבק נכנס גם דרך חלון שהיה פתוח ולכך אתייחס בהמשך.

 

52.שאלה העולה בעניין זה האם בוצע מיגון מספק למניעת חדירת האבק והלכלוך, שאם לא כן, בהתחשב באמור, ניתן בהחלט לומר כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות האירוע.

 

53.התובע טוען בתצהירו (ת/4) כי הנתבעות לא מיגנו את האזור באופן שימנע פגיעה של תוצרי ההריסות בבית הדפוס שלו.

 

54.מר דוד הצהיר בתצהירו (נ/5) ובעדותו כי בוצע מיגון תוך פריסת רשתות הגנה, הגנות עיליות וסגירות באמצעות פוליאתילן ואמצעים אחרים, כפי שנדרש, סביב כל האתר, עוד בטרם תחילת ההריסה.

 

55.מר עוקבי בעדותו ציין כי הונחו גדרות, בין היתר, בשטח שבין המבנה למבנה בו מוקם בית הדפוס בגובה של 2.5 מטרים באלכסון, ועליהן רשתות.

 

56.מראיות הנתבעות עולה כי עובר לתחילת ביצוע העבודות הוכנה תוכנית בטיחות ונושא הבטיחות לווה על ידי יועץ הדרכה פיקוח וציוד (אילן כרמון בטיחות בע"מ) וכן בפיקוח של מפקח (וקסמן גוברין בע"מ).

 

57.במכתבו של מר בן דוד מיום 8.12.09 (סיכום פגישה שהתקיימה עם התובע לאחר קרות הנזק הנטען- נ/2), נכתב כי קבלן ההריסות דאג לאטום את חלונות בית הדפוס עם ניילון למניעת כניסת אבק. בעדותו הראשית העיד מר בן דוד כי החל את עבודתו אצל קבלן ההריסות ביום 25.10.09, קרי לאחר תחילת ביצוען וכי לא היה בזמן ההריסות במקום.

 

58.מר בן דוד העיד כי כאשר הגיע לעבוד אצל קבלן ההריסות, ביום 25.10.09, הבחין בגדר בין אזור ההריסה לאזור המבנה בו מוקם בית הדפוס ובניילון שעל החלונות. מר בן דוד לא ידע לומר האם הגדר הוקמה לצורך ההריסות או שהיתה במקום ללא קשר.

 

59.בניגוד למר בן דוד, מר דוד, שהוא הבעלים של נתבעת 1, העיד באופן מפורש כי קבלן ההריסות לא אטם בניילון את החלונות.

 

60.הנתבעות צירפו תמונות רבות של האזור בזמן ההריסה וסרטון וידאו בו מוצגת הריסה של חלק מהמבנה (להלן: "הסרטון"). ממכלול התמונות שהוצגו למדתי כי המיגון שבוצע בהיקף שטח הפרויקט היה של גדרות וברזנט שהונח על גביהן לצורך מניעת נפילת אבנים מחוץ לשטח ההריסה.

 

61.לא נראתה אף לא תמונה אחת, מבין התמונות הרבות שהוצגו, ממנה ניתן היה ללמוד כי חלונות ופתחי המבנה בו מוקם בית הדפוס, לרבות בית הדפוס עצמו, נאטמו. לא בניילון ולא באמצעי אחר.

 

62.בסרטון שהוצג ניתן לראות כי קבלן ההריסות עשה שימוש במפוח מים לצורך השפרצת מים לעבר אזור ההריסה, למניעת פיזור אבק. ניתן בהחלט להניח כי שימוש בהשפרצת המים מפחית את כמות האבק המתפזר באויר, אולם הוא אינו מונע את הפיזור והדבר גם אושר על ידי מר עוקבי בעדותו.

 

63.מעיון בתמונות בית הדפוס עולה כי בבית הדפוס הייתה לפחות ונטה אחת דרכה יכול לחדור אבק מן החוץ, אפילו לא נשבר בו חלון. לא הוצגה לפניי כל תמונה ממנה ניתן ללמוד כי פתח זה נאטם.

 

64.משכך, אני קובעת כי הנתבעות לא אטמו את פתחי המבנה בו מוקם בית הדפוס עובר להריסה והתרכזו במיגון למניעת נפילה של עצמים משטח ההריסה.

 

65.בהתחשב בכל האמור, אני מקבלת את טענת התובע כי אבק ולכלוך חדרו לבית הדפוס כתוצאה מההריסות, ואין בטענות הנתבעות המפורטות לעיל כדי לגרוע ממסקנתי האמורה. ואפרט.

 

66.אינני סבורה כי העדרו של מועד מפורש שבו גילה התובע את חדירת האבק, הלכלוך והנזקים שנגרמו עקב כך, מטה את הכף לחובת התובע. כאשר נלקח בחשבון מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, לרבות עצם קיומה של ההריסה של מבנה גדול המימדים, העדרו של איטום כנדרש וקיומם של פתחים בבית הדפוס, אין באי צוין מועד מפורש אודות גילוי התובע כדי להביאני לכדי מסקנה כי אבק ולכלוך לא חדרו לבית הדפוס כתוצאה מההריסה.

 

67.בנוסף, אמנם אנו עדים לפניה ראשונה בכתב של התובע לנתבעות בחלוף כארבעה חודשים מהאירוע, אולם יש לזכור כי לפניה זו קדמו פניות בעל פה, שהובילו לביקור של קבלן ההריסות בבית הדפוס ביום 8.12.09, כפי שהדבר עולה מסיכום הפגישה שנערכה על ידי מר בן דוד (נ/2).

 

68.כמו כן, אינני סבורה כי התובע סיפק גרסאות שונות באשר למשך זמן חדירת האבק והלכלוך. אכן, נכון הוא כי במכתבו הראשון של בא כוחו מיום 8.9.10 מצוין כי הנזקים נגרמו בימים 3.10.09 ו-4.10.09 ואילו טענת התובע היא כי הנזקים נגרמו במהלך ההריסה, אולם נדמה כי הטעם לסתירה בין הטענות נובע מחוסר תשומת לב של עורך המכתב, אשר פונה בפניה ראשונה אל הנתבעות בעניין ולא מתוך כוונה לספק גרסאות שונות.

 

69.ראוי להוסיף לעניין זה כי עדי הנתבעות בעצמם העידו עדויות שונות הנוגעות למשכה של ההריסה. מר בן דוד העיד על פחות מחודש, מר עוקבי על כחודשיים ומר דוד על כחצי שנה.

 

70.בסוגיית שאלת הקשר הסיבתי עולה טענה נוספת של הנתבעות כי תחילת ההריסה הייתה באזור המרוחק מבית הדפוס. ואכן צודקות הנתבעות כי כך היה. אולם נוכח העובדה כי אין מחלוקת שבמסגרת ההריסה גם נהרס חלק מהמבנה הסמוך לבית הדפוס (אם כי בחלוף זמן ממועד תחילת ההריסות), הוכח כי לא בוצע איטום לפתחי בית הדפוס והוכח כי לבית הדפוס היו פתחים אל החוץ, הרי שקיים קשר סיבתי בין ההריסות לבין חדירת האבק.

השאלה שתעלה בנושא זה נוגעת לסוגיית הרשלנות התורמת ותידון להלן.

 

האם התובע היה מודע להריסה?

 

71.התובע טען כי לא היה מודע למועד תחילת ההריסות, משזה לא הודע לו על ידי הנתבעות. הנתבעות טענו כי הן הודיעו על מועד ההריסה וכי התובע היה מודע למועד.

 

72.לגישתי שאלת מודעות התובע להריסה רלוונטית לשאלת הרשלנות התורמת, אולם אינה משפיעה כהוא זה על שאלת החבות של מי מהנתבעות כלפי התובע בגין מעשי או מחדלי מי מהן.

 

73.קבלן ההריסות טוען כי עבודות ההריסה בוצעו בהתאם להיתר שהתקבל מהוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "ההיתר"), אשר עובר להנפקתו פרסמה את הבקשה ואף דנה בהתנגדויות שהוגשו על ידי בעלי עסקים שונים מהאזור, ומכאן הידיעה.

 

74.עוד טוען קבלן ההריסות כי אחד מתנאי ההיתר הוא הוצאת הודעה מסודרת על ההריסה וכי הוא פעל ליידע את כל בעלי העסקים הסמוכים בדבר ההריסה, באמצעות שילוט מתאים.

 

75.לתצהירי הנתבעות צורף נוסח השילוט המדובר וזה לשונו:

 

"תושבים יקרים!

בתאריכים 7.9.09 יום שני עד 8.9.09 יום שלישי תתבצע עובדות (כך במקור- א.א.א) פירוק לוחות אסבסט מעל גג מבנה קולנוע תמר לשעבר ברחובות אלנבי 111-יבנה 38.

הנכם מתבקשים לסגור חלונות ולא להימצא בקרבת אתר העבודה".

 

76.מר דוד נשאל בחקירתו הנגדית האם הודיעו לתובע ולבעלי העסקים באזור שבכוונתם להרוס והשיב בזו הלשון "בוודאי. אלף, הודענו היינו בקשר עם כל בעלי החנויות, לפני שהתחלנו להרוס פירקנו אסבסט על הגג, תלינו שלטים בו האנשים נדרשים לסגור את החלונות ולא להתקרב בגלל סיבי האסבסט" (עמ' 70 לפרוטוקול שורות 18-19).

 

77.מר דוד הוסיף בעדותו כי השילוט האמור, אודות פירוק האסבסט, הוצב בשל הוראה חוקית המחייבת אותו לעשות כן.

 

78.מר עוקבי הצהיר (נ/4) כי בטרם החל קבלן ההריסות בביצוע ההריסה, הציב שלט במקום המודיע לתושבים על מועד ההריסה הצפוי.

 

79.הלכה למעשה לא הוצגו לפניי כל שלט או הודעה באשר לתחילת עבודות ההריסה של המבנה, שהחלו בחודש אוקטובר 2009. השלט היחיד שהוצג לפניי ככזה שנתלה באזור הוא אותו שלט המודיע על פירוק לוחות אסבסט כחודש לפני ההריסה המדוברת.

 

80.עוד אציין כי הוצגו לפניי תמונות בהם נראה שילוט, שנתלה באזור ושתוכנו אינו קריא. הצדדים הסכימו כי תוכן השילוט האמור הוא כמצוין בהודעה המצוטטת לעיל. משמע, אף לא שלט אחד הנוגע למועד תחילת עבודות ההריסה.

 

81.בעדותו העיד מר עוקבי כי לדעתו מניחים הודעות על אודות ההריסה לכל הדיירים ברחוב, אולם הוא אינו יודע מה נעשה במקרה שלפניי.

 

מר עוקבי הוסיף בעדותו וציין כי הוא מכיר את התובע אישית, שכן אימו ז"ל ואביו שכנים שלו וכי תוך כדי עבודתו פגש אותו והודיע לו שקבלן ההריסות מתחיל להרוס. אציין כי אמירה זו של מר עוקבי בדיון גררה תגובה כעוסה ומתפרצת של התובע באולם בית המשפט, אשר לאחריה בחר לצאת מן האולם.

 

82.התובע מנגד טוען כי לא קיבל הודעה שעבודות ההריסה עומדות להתחיל.

 

83.גם התובע וגם מר לוי העידו כי הם לא הבחינו בשילוט שנתלה באזורים הציבוריים כפי שנטען על ידי הנתבעות. אולם אפילו היה התובע מבחין בשילוט זה, לא היה בכך כדי לסייע, שכן לא היה בו כל מידע באשר למועד תחילת ההריסה של המבנה.

 

84.עוד העידו התובע ומר לוי כי הם לא קיבלו כל הודעה על תחילת ההריסה ועדותם עולה בקנה אחד עם עדות מר דוד בחקירתו הנגדית לפיה, לגישתו, קבלן ההריסות לא מחויב להודיע על מועד תחילת ההריסה ודי בכך שהמבנה מגודר ומשולט.

 

אעיר כבר עתה כי עדות זו סותרת את הצהרת מר דוד בתצהירו, לפיה אחד מתנאי ההיתר היא הוצאת הודעה מסודרת על ההריסה.

 

85.נוכח האמור, מכלל העדויות שהובאו לפניי באתי לכדי מסקנה כי התובע לא היה מודע למועד התחלת ביצוע עבודת ההריסה.

 

86.אלא, שמאחר שתחילת ביצוע עבודת ההריסה היה באזור המרוחק מבית הדפוס ורק בשלב מאוחר יותר, בחלוף מספר שבועות, הגיעה לאזור בית הדפוס, עולה השאלה האם התובע היה מודע להריסות במועד כלשהו מאז החלו ועד למועד שבו גילה את הנזק הנטען.

 

87.כפי שצוין ומהראיות שלפניי עולה כי ההריסות באזור בית הדפוס בוצעו מספר שבועות לאחר תחילת ההריסות של המבנה. משכך ניתן להניח כי עיקר הנזק נגרם בזמן ההריסות הקרובות יותר לבית הדפוס. כפי שעלה מהעדויות שלפניי, המבנה שנהרס היה בן כ-400 מ"ר, קרי מבנה גדול, כאשר תחילת הריסתו היא בחלק הצפון מערבי שלו, ואזור בית הדפוס ממוקם בחלק הדרום מזרחי, פחות או יותר.

 

88.התובע בתצהירו מציין כי "אף אחד לא הודיע לי כי עבודת ההריסה עומדת להתחיל", וטענה זו התקבלה על ידי. אולם התובע אינו מציין כי הוא לא היה מודע להריסות במהלך התקופה בה הן בוצעו עד לקרות הנזק.

 

89.יש לזכור כי התובע טוען שהפעיל את בית הדפוס במועדים הרלוונטיים ומשכך, גם אם נפח הפעילות היה נמוך, ניתן להניח כי במהלך השבועות הללו הגיע התובע לבית הדפוס לצורך עבודתו. הנחה זו גם נתמכת בעדות התובע בחקירתו הנגדית. כאשר נשאל התובע מדוע השאיר את החלון פתוח ציין כי הדבר נעשה לצורך אוורור המקום נוכח בעיות בריאות שלו בשימוש בדיו. מכאן אני מסיקה כי התובע הגיע לבית הדפוס (שאם לא כן מדוע השאיר את החלון פתוח?) ומכאן גם שידע אודות ההריסה המתבצעת, עוד בטרם אירע מרבית הנזק לבית הדפוס שלו.

 

 

האם מי מהנתבעות חבות כלפי התובע?

 

90.תביעת התובע הוגשה כנגד כלל הנתבעות בטענה כי כולן חבות בפיצויו בגין נזקיו.

 

91.נתבעת 1 כקבלן ההריסות שביצע את ההריסות בפועל, נתבעת 2 כיזם של הפרויקט, נתבעת 3 כבעלים של חלק מהמקרקעין עליו הוקם הפרויקט וכיזמית ונתבעת 4 כמבטחת של נתבעות 1-3.

 

92.אין חולק כי נתבעת 4 מבטחת את נתבעות 1-3 ומעניקה כיסוי לחיובים שיושתו על מי מהן, ככל שיושתו.

 

93.אין חולק גם כי נתבעת 1 היא קבלן ההריסות שביצע את ההריסות בפועל.

 

94.לטענת הנתבעות יזמית הפרויקט היא "ברגרואין רזינדטיאל לימיטד" ח.פ 560024184 ולא "ברגרואין רזידנטיאל בע"מ", שם נתבעת 2 כפי שהוא מופיע בכתב התביעה המתוקן האחרון שהוגש.

 

לגוף העניין, לטענתה, משהתקשרה בהסכם להזמנת שירותי הריסה עם קבלן ההריסות, שהוא קבלן עצמאי, הוא האחראי הבלעדי לכל נזק הנוגע מעבודתו.

 

95.נתבעת 3 טוענת מראשית ההליכים והעלאת הטענות נגדה כי אין כל עילת תביעה כנגדה וכי אין לה כל מעורבות ישירה בפרויקט.

 

חבות הנתבעת 1

 

96.מר עוקבי העיד כי הנוהג אצל קבלן ההריסות הוא שלפני תחילת העבודה הוא מבצע סיור מוקדם במסגרתו, בין היתר, הוא מאתר מקומות בעייתיים שעלולים להיפגע.

 

97.אין ספק כי מקומות הסמוכים לאזור ההריסה הם מסוג המקומות העלולים להיפגע. הפגיעה אינה רק מנפילת עצמים, אלא גם ממטרדים שונים אחרים כדוגמת אבק ולכלוך.

 

98.לא בכדי צוין בהיתר כי אחד התנאים לו הוא "מילוי התחייבויות בעלי ההיתר, מתאריך 27.4.09, לאי גרימת נזקים לתשתית הקיימת, לרכוש ולנפש, הן בעת החפירה והן בעת פינוי הפסולת, לרבות למגרש הסמוך".

 

99.גם לא בכדי עולה מההיתר כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתנה דעתה להשפעות הסביבתיות של העבודות, לרבות מטרדי האבק והוסיפה לחוות הדעת הסביבתית שניתנה (ולא עמדה לפניי) דרישה כי לא יתבצעו עבודות גריסה באתר. הוועדה עמדה על כך שתנאי להיתר הוא כי נושא מניעת המטרדים הסביבתיים יובא לידיעת הקבלן המבצע בשטח וייכלל בחוזה ההתקשרות עמו.

 

100.אציין כי הסכם ההתקשרות בין הקבלן לנתבעת 3 לא הוצג לפניי במלואו ובעמודים שהוצגו לפניי אין התייחסות לפן זה. עם זאת אין ספק כי חובה על קבלן ההריסות לדאוג לעמוד בכל התנאים הנדרשים.

 

101.לא בכדי בדק הקבלן, עובר לתחילת ביצוע העבודות, מהם אותם מקומות העלולים להיפגע, שכן מוטלת עליו החובה לדאוג כי מעבודות ההריסה לא יגרמו נזק לגוף ולרכוש, לכל מאן דהוא.

 

102.חרף זאת וחרף העובדה שהיה ידוע לקבלן שאבק יתפזר משטח ההריסות, בחר שלא לאטום את פתחי הנכסים הסמוכים למשך תקופת ההריסה.

 

103.דומה כי אין צורך להרחיב את היריעה בדבר חובתו המושגית והקונקרטית של קבלן ההריסות לדאוג לכך שלא יגרמו נזקים לרכוש סמוך והדבר עולה באופן מפורש גם מהיתר הבניה (הגם שהוא אינו מתייחס מפורשות לעבודות הריסה). קבלן ההריסות מודע לכך וזוהי הסיבה גם בגינה הוא מבצע את אותו סיור מקדים אליו התייחס מר עוקבי בעדותו.

 

104.לכן, על הקבלן לפנות לדיירים בנכסים הסמוכים לצורך איטום הפתחים. משלא עשה כן, הפר חובתו כלפיהם.

 

משכך, ככל שיוכח כי כתוצאה מהפרת החובה נגרם נזק, הוא יחוב בפיצוי בגינו.

 

105.אוסיף ואציין שבאשר למודעות התובע אודות ההריסה בטרם קרות עיקר הנזק, הרי שלגישתי אין בכך כדי לגרוע מחבות הקבלן.

 

106.חבות קבלן ההריסות לפעול כאמור לעיל מבוססת על היותו מחולל הנזק הפוטנציאלי, הוא האחראי על ההשלכות של העבודות המבוצעות על ידו. משכך, אפילו הניזוקים מודעים להריסות, אין מקום להטיל עליהם את החובה לדאוג לאיטום ולמניעת הנזקים או לפטור את הקבלן מחובתו.

 

כפי שלא יעלה על הדעת כי בעל נכס הסמוך לאזור ההריסה יתבקש לדאוג לגידור ולהגנה המתאימה מפני נפילת אבנים גם אם הוא מודע לכוונה להרוס. כך גם לא יעלה על הדעת כי עליו תוטל האחריות לדאוג לאיטום הפתחים בנכסו.

 

107.בנסיבות העניין סבורני כי נתבעת 1 חבה כלפי התובע בגין נזקיו.

 

חבות נתבעת 2

 

108.נתבעת 2 טוענת כי קבלן ההריסות עמו התקשרה, הוא קבלן עצמאי הנושא באופן בלעדי באחריות והדבר עולה מהסכם ההתקשרות בינה לבינו, כמו גם מהוראות תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה.

 

109.נתבעת 2 טוענת כי מקום שהבעלים או מזמין העבודה מסר לקבלן עצמאי מומחה, הרי שבכך יצא ידי חובתו ביחס לנזקים שנגרמו כתוצאה מהעבודה.

 

110.משכך, טוענת נתבעת 2, יש להורות על דחיית התביעה כנגדה.

 

111.אכן, מחוזה ההתקשרות עולה כי במערכת היחסים שבין הצדדים להסכם נטל על עצמו קבלן ההריסות, בין היתר, את האחריות לכל נזק שיגרם לרכוש כלשהו בעקבות ההריסות, אולם יש לזכור כי עסקינן בחוזה שבין נתבעת 1 לנתבעת 2, כאשר התובע אינו צד לו.

 

112.השאלה העולה היא האם נתבעת 2 חבה כלפי התובע, מעצם היותה מזמינת העבודה. אומר כבר עתה כי לדידי התשובה לכך, בנסיבות המקרה, שלילית.

 

113.סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") קובע כי המעסיק קבלן עצמאי לא יישא באחריות לעוולה שצמחה ממעשיו של הקבלן, למעט במקרים חריגים המפורטים בסעיף, כדלקמן:

 

"לעניין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

(1)הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

(2)הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

(3)הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

(4)הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;

(5)הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין".

 

114.בפסיקה נקבע כי מקום בו אדם התקשר עם קבלן עצמאי לשם ביצוע פעולת בניה, ולא הוכח כי אחד מהחריגים המנויים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין התקיים, אין לייחס לו אחריות לנזק [ע"א 3370/12, כהן נגד גדעון, (פורסם בנבו, 26.1.2014)].

 

115.בענייננו, נתבעת 2 התקשרה בהסכם עם קבלן עצמאי לשם ביצוע עבודות ההריסה, הוא קבלן ההריסות. התובע לא טען וגם לא הוכיח כי נתבעת 2 התרשלה בבחירת הקבלן מבצע העבודה או כי התקיימו חריגים אחרים כמפורט בסעיף 15 לעיל.

 

116.מר דוד הצהיר כי נתבעת 1 היא חברה מובילה בתחום ההריסות בישראל והצהרתו זו לא נסתרה.

 

117.מר צמח העיד כי בטרם התקשרה נתבעת 2 עם נתבעת 1 בדקה כי היא מהמובילות בשוק ובעלת מוניטין טוב וכי נתבעת 2 דאגה לשכור שירותי פיקוח מאחד המשרדים המובילים בארץ ושירותי קבלנות מחברה מובילה. עדות מר צמח לא נסתרה.

 

118.נתבעת 2 התקשרה עם חברות מובילות בתחומן ובהן מפקחת שתפקידה, בין היתר, לפקח על עבודות קבלן ההריסות. אין זו התרשלות בבחירת בעל חוזה. ההפך הוא הנכון.

 

119.אין מקום לטענת התובע בסיכומיו לפיה יש להטיל על נתבעת 2 חבות בשל חובתה לפקח על הקבלן. ראשית, נתבעת 2 התקשרה עם קבלן הריסות מומחה בתחומו. שנית, נתבעת 2 התקשרה עם חברת פיקוח מומחית בתחומה ובעלת מוניטין כדי שתפקח על הדרוש, לרבות עבודת קבלן ההריסות, ובכך יצאה ידי חובתה. נתבעת 2 מעסיקה שורה של בעלי מקצוע טובים ואיכותיים והם שנדרשים לפקח ולבדוק את עבודת הקבלן.

 

120.כבוד השופט זילברטל הביע דעתו בע"א 1051/14, עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי (פורסם נבו, 30.8.2015) כי "... משעה שהבחירה שעשה מזמין העבודה נמצאה סבירה, וכל עוד לא התקיים מי מהחריגים הנזכרים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, איני סבור כי יש מקום להטיל על מזמין העבודה חובת פיקוח או חובת זהירות נוספת" ואין לי אלא לצטט הדברים בשם אומרם.

 

121.בהתחשב בכל האמור, אני מורה על דחיית התביעה כנגד נתבעת 2.

 

חבות נתבעת 3

 

122.טענת הנתבעות היא כי לקבוצת חג'ג' אין כל קשר לפרויקט והיא אינה הבעלים, היזם, הקבלן או המשווק של הפרויקט ואין לה כל קשר לנתבעת 2.

 

לטענת נתבעת 3, שני בעלי מניות בקבוצת חג'ג' מחזיקים באופן פרטי במניות של חברה פרטית, שהיא מחזיקה ב-50% ממניות נתבעת 3, המחזיקה ב-48% ממניות נתבעת 2.

 

נתבעת 3 טוענת כי היא אינה צד להסכמים של נתבעת 2 לגבי הפרויקט, היא אינה הבעלים או המחזיקה בקרקע ואין לה כל זיקה לעניין.

 

123.בכתב התביעה לא טען התובע להרמת מסך בגינה יש לחייב את נתבעת 3 כבעלת מניות בגין נזקיו, אלא טען כי יש לה חבות ישירה בהיותה הבעלים של חלק מהמקרקעין.

 

124.לתצהירו צירף התובע כנספח ט' (שעותק קריא שלו הוגש בישיבת ההוכחות מיום 25.1.17 וסומן ת/6) תדפיסי עמודים מאתר האינטרנט של קבוצת חג'ג' בהם מצוין כי "קבוצת חג'ג'- כהן רכשה 50% מחברת ברגרואין רזידנטיאל". פרט לכך, לא צירף התובע ראיה כלשהי המבססת את טענתו האמורה.

 

125.מנגד, מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר ברון, מנהל כספים בחברה הציבורית "קבוצת חג'ג' ייזום נדלן בע"מ" (נ/3), אשר הצהיר כי לקבוצה אין קשר לפרויקט והיא אינה הבעלים של המקרקעין.

 

126.בנוסף, לתצהיר מר צמח (נ/6) צורף נסח מקרקעין (נספח א') ממנו ניתן ללמוד כי לנתבעת 3 אין כל זכויות קנייניות בהם.

 

127.מר ברון חזר בתצהירו על טענת נתבעת 3 על אודות המבנה התאגידי הקושר בינה לבין נתבעת 2 ועל טענות נתבעת 3 כמפורט לעיל.

 

128.אציין כי מעדות מר ברון עולה כי הוא אומנם לא עבד בקבוצת חג'ג' ייזום נדלן בע"מ בזמן קרות האירועים מושא התיק שלפניי, אלא רק מספר שנים לאחר מכן, אולם במסגרת תפקידו כמנהל כספים הכיר את הפרויקטים בהם הייתה מעורבת.

 

129.עקרון משפטי ידוע הוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. משכך, אפילו נתבעת 3 מחזיקה באופן כזה או אחר בנתבעת 2, הרי שאין בכך כדי להוות בסיס המצדיק הטלת חבות עליה, רק מכוח אחזקתה במניות, כאשר אין לה כל זיקה ישירה למעשים או למחדלים הנטענים על ידי התובע.

 

130.התובע לא הוכיח דבר על מעורבות אקטיבית או פסיבית של נתבעת 3 בפרויקט ועל הבסיס להטלת חובה עליה.

 

131.משכך, אני מוצאת לנכון להורות על דחיית התביעה כנגד נתבעת 3.

 

חבות נתבעת 4

 

132.כאמור, אין חולק כי נתבעת 4 מכסה את חבותה של נתבעת 1. משכך, ככל שייקבע כי על נתבעת 1 לפצות את התובע בשיעור כלשהו, הרי שהחבות תוטל גם על נתבעת 4.

 

האם לתובע רשלנות תורמת?

 

133.הנתבעות טענו כי יש להטיל על התובע מידה של אחריות לנזק בשל רשלנותו התורמת וממכלול הראיות שהוצגו לפניי סבורני כי אכן יש מקום להטיל על התובע מידה של אחריות לנזקיו.

 

134.רשלנותו התורמת של התובע באה לידי ביטוי במספר מישורים.

 

135.האחד, השארת חלון בית הדפוס פתוח כאשר ידוע לו שבאזור הסמוך מתבצעות עבודות, במיוחד נוכח העובדה שלטענתו נדרשת רמת ניקיון גבוהה בבית הדפוס.

 

136.השני, החלטת התובע שלא לשאת בעלות תיקון השבר בחלון.

 

אציין כי התובע אישר בעדותו כי שכר את המבנה בו מוקם בית הדפוס ומשכך פנה למשכיר אשר סירב לתקן את הדרוש תיקון. בנסיבות אלו, לדידי, מקום שהתובע הבחין כי דרך הפתח ממשיכה כניסת אבק ולכלוך היה עליו לפעול מיידית לביצוע התיקון תוך נשיאה בו. האמור נכון במיוחד נוכח העלויות הנמוכות יחסית הנדרשות לתיקון.

 

137.בנוסף, עבודות ההריסה נמשכו מספר חודשים וחרף זאת בחר התובע שלא לבצע את האמור כדי למנוע נזקים נוספים, ובחר בדרך של "שב ואל תעשה", חרף החדירה של האבק והלכלוך בתקופת ההריסות.

 

138.התנהלות התובע בעייתית גם משניתן להניח, בהתחשב בהיקף הפעילות המצומצם של בית הדפוס, כי התובע לא הגיע למקום מידי יום ביומו. משכך, וביודעו כי מתבצעות עבודות באזור שעלולות לגרום נזק לתכולת בית הדפוס, היה עליו לפעול בזהירות יתרה.

 

139.התובע לא פעל כאמור ומשכך אני מוצאת לנכון להשית עליו מידה של רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

 

140.אציין למען השלמת התמונה כי התובע טען, בעדותו לפניי, כי בשלב מסוים אטם את הפתחים בבית הדפוס בניילונים שנקרעו מהאבנים שנפלו עליהם. אין ביכולתי לקבל עדותו זו.

 

ראשית, מדובר בעדות כבושה שנשמעה רק בשלב מאוחר, בזמן עדותו, כאשר נשאל לעניין זה בחקירה נגדית. שנית, הגם שהתובע צירף צילומים של בית הדפוס, הוא לא מצא לנכון לצרף צילומים של הניילונים שהונחו לטענתו. משכך, כאמור אני דוחה טענתו זו.

 

141.עוד אציין כי אין ביכולתי להסכים עם עמדת הנתבעות, כפי שהן באות לידי ביטוי בסיכומיהן, לפיהן באי תיקון הנזק למכונות יש משום רשלנות תורמת. ראשית, מקומה של הטענה במסגרת הפרת חובת הקטנת הנזק ולא במסגרת בה נטענה. שנית ולגופו של עניין, תיקון המכונות חייב את התובע לשאת בעלויות גבוהות לצורך כך, בחלקן גבוהות בהרבה משיעור רווחו השנתי מבית הדפוס. משכך, לא ניתן לצפות ממנו לשאת בעלויות אלו ולבסס על מחדלו כאמור טענת הפרת חובת הקטנת הנזק. אם היה עושה כן, נזקו היה, קרוב לוודאי, גדל.

 

סיכום ביניים-סוגיית החבות

 

142.בהתחשב בכל האמור אני מעמידה את שיעור החבות של נתבעות 1 ו-4 על 80% לאחר ניכוי רשלנות תורמת של התובע בשיעור של 20%.

 

סוגיית הנזק

 

שיעור הנזק המוכח

 

טענת התובע לנזק ישיר לבית הדפוס בסך 145,058

 

143.התובע טוען, בכתב תביעתו, לכך שערך הנזק הישיר, שנגרם לבית העסק עומד על סך של 145,058 ₪ ובנוסף נגרמו נזקים נוספים ובהם אובדן ימי עבודה בסכום של 8,000 ₪ ואובדן עבודות שהוכנו ללקוחות בסכום של 4,950 ₪.

 

144.אציין כבר עתה כי ערך הנזק המפורט בחוות דעת שמאי התובע (נספח ג' לת/4) עומד על סכום של 125,050 ₪ לא כולל מע"מ, כאשר במסגרת זו נכללים הנזקים הנטענים של אובדן ימי העבודה ואובדן העבודות שהוכנו. לכן, תביעת התובע את שני רכיבי הנזק הללו היא תביעה בכפל.

 

145.מחוות דעת השמאי מטעם התובע (נספח ג' לת/4) עולה כי תביעת התובע מורכבת מטיפול במכונות דפוס, עלות מכונות דפוס שניזוקו באופן בלתי הפיך לטענתו, עלות מחשב PC, מחשב מקינטוש, מדפסת לייזר ומזגן, ערך חומרי גלם ועבודות דפוס שנהרסו, תיקון שמשות שנופצו, ניקיון ואובדן ימי עבודה.

 

146.בחוות דעת שמאי התובע צוין כי לשתי מכונות- האחת מכונת דפוס "אמדה 612" (להלן: "אמדה") והשנייה מכונת דפוס דיגיטלית "קנון" (להלן: "קנון") נגרם נזק בלתי הפיך שאינו מאפשר את תיקונן.

 

147.מחוות דעת שמאי בית המשפט (במ/1) עולה כי עובר לעריכת חוות דעתו, יצר השמאי קשר עם טכנאי המכונות שנתן לתובע בשעתו הצעת מחיר לשיקום והוא מסר כי המכונות ניזוקו מאבק שרידי הריסת הבניין. אציין כי לא ידוע על מה נסמכת אמירת הטכנאי וממילא הוא לא זומן להעיד לפניי.

 

עם זאת, כאמור לעיל, ואף מבלי לתת כל משקל לאמור, סבורני שהתובע עמד בנטל להוכחת טענתו.

 

148.מהסברי שמאי בית המשפט, כפי שהם מופיעים בחוות הדעת, עולה כי הוא נסמך על הצעות מחיר שהתקבלו אצל התובע בסמוך לאחר מועד האירוע (במ/3), מבדיקה של הציוד שאוחסן בבית המשפחה בראש העין ומביקור בבית העסק.

 

149.מחוות הדעת עולה כי מרבית תביעת התובע בגין טיפול במכונות הדפוס אושרה על ידי שמאי בית המשפט (סעיפים 1-4 ו-6-8 בעמוד 2 לחוות הדעת) והפערים, ככל שהם נוגעים למכונות הדפוס, הם בעניינם של מכונות האמדה והקנון.

 

150.אמנם שמאי בית המשפט קיבל את עמדת התובע לפיה לא ניתן היה להשמיש את מכונות האמדה והקנון אולם, לדידו ערך הפיצוי שננקב על ידי התובע בגין מכונות אלו גבוה מידי.

 

151.באשר לאמדה, סבר שמאי בית המשפט כי יש מקום להפחית מהערך הנתבע סכום של 10,000 ₪ בגין ניצולת, הפחתה שלא בוצעה על ידי התובע בתביעתו.

 

152.באשר לקנון סבר שמאי בית המשפט כי יש להעריך שווי של מכונה שכזו כשהיא משומשת. מבירור שערך השמאי אל מול ספק מכונות התברר לו, כי ערך המכונה הניזוקה נכון למועד עריכת חוות הדעת עמד על 10,000 ₪, ובהתחשב בכך, העריך השמאי כי שווי המכונה במועד האירוע, כארבע שנים וחצי לפני מועד עריכת חוות הדעת הוא כ-20,000 ₪ (היינו הפחתה של 25,000 ₪ מהערך הנקוב בתביעת התובע).

 

153.באשר ליתרת רכיבי תביעת התובע:

 

153.1שמאי בית המשפט העריך את ערך הפיצוי בגין מחשב PC שנטען שנגרם לו נזק מוחלט בסכום של 500 ₪ במקום 2,500 ₪ כפי שנתבע וערך הפיצוי של מחשב מקינטוש ב-500 ₪ במקום 3,500 ₪ כפי שנתבע. השמאי הסביר בחוות דעתו כי ערך הפיצוי הוא בשל הצורך בניקוי המחשבים מאבק, מכאן שאינו מכיר באובדן מוחלט שלהם.

 

153.2באשר לטענת התובע לנזק למזגן מפוצל, הרי שהשמאי מוצא כי הנזק הוא חיצוני בלבד ומעריך את החלפת המעטפת החיצונית שלו וניקויו מאבק ב-1,000 ₪ בעוד שתביעת התובע לביצוע פעולות זהות היא 2,000 ₪.

 

153.3עבור ניקוי בית העסק העריך שמאי בית המשפט כי ערך הפיצוי לפי מחירי שוק לסוג ולגודל העסק המדובר הוא 3,000 ₪ בעוד שתביעת התובע היא בסכום של 4,500 ₪.

 

154.4לא אושרו תביעות התובע להחלפת שמשות שנופצו (2,000 ₪), עבודות שניזוקו ונזרקו (4,950 ₪), אובדן ימי עבודה (8,000 ₪), החלפת טונר ודווילופטר במכונת צילום (1,000 ₪) ומדפסת לייזר (2,000 ₪).

 

מכונת האמדה

 

155.כאמור, שמאי בית המשפט סבר כי יש מקום להפחית מהערך הנתבע סכום של 10,000 ₪ בגין ניצולת, הפחתה שלא בוצעה על ידי התובע בתביעתו.

 

156.במענה לשאלת הבהרה של התובע לסיבת ההפחתה, השיב השמאי בזו הלשון "...מדובר במכונה משומשת בת למעלה מ-15 שנה, באשר להצעה של מכונה שהתקבלה ע"י דפוס לינוי מיד שניה בסך 25,000 ₪ (היא במ/3-א.א.א) נציין שאין בהצעה פרטים על מצבה, בת כמה שנים היא בהתייחס למכונה שנטען כי ניזוקה באירוע. לפיכך, לא ניתן להציע השוואה. על פי הערכתנו המקצועית, תקלה בעין אלקטרונית ומחשב אינן נגרמים כתוצאה מאבק שהוא בר ניקוי. בהתייחס לממצאים אלה פיצוי על סך 15,000 ₪ הוא פיצוי הוגן (על בסיס ניסיוננו והערכתנו והערכת מהנדס מכונות)" (סעיף 2 לבמ/2).

 

157.השמאי העיד כי הוא מצא לנכון להפחית ניצולת, שכן למכונה מכלולים ומערכות נוספים מעבר למחשב והעין שניזוקו ולכן הפחית את "מה שאפשר היה להציל" כלשונו ושניתן היה למכור. השמאי העיד כי נעזר לעניין זה במהנדס מכונות.

 

158.הנתבעות מנגד חקרו את השמאי בנושא זה וטענו בסיכומיהן כי השמאי העיד שלא נערכה על ידו (או מי מטעמו) בדיקה של המכונה והערכתו מבוססת על הערכת מהנדס מכונות מר אורי לרנר, בין היתר, באשר למצבה.

 

159.לפני השמאי עמדה הצעת המחיר של "י.א.ר הנדסה" שניתנה לתובע ביום 20.12.10 (במ/3) ממנה עולה כי בוצעו ניסיונות כושלים לתקן את המכונה, שכללו החלפת העין האלקטרונית והמחשב המרכזי שכשלו, ולכן נקבע כי המחשב אינו ניתן לתיקון. מהצעת המחיר עולה כי עלות הזמנת מחשב חדש גבוהה מעלות רכישת מכונה יד שניה בעלות של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ וזהו ערך תביעת התובע.

 

160.הצעת מחיר זו הוגשה כראיה ושמאי בית המשפט מצא אותה כמספקת לצורך קביעתו כי לא ניתן היה להשמיש את המכונה. לא הוצגה כל ראיה הסותרת עובדה זו ומשכך אני מקבלת את טענת התובע כי לא ניתן היה להשמיש את המכונה.

 

161.באשר לערכה; התובע טען כנגד ההפחתה.

 

162.מתשובות השמאי לשאלת ההבהרה, כמו גם מעדותו, עולה כי הערכת הפיצוי מבוססת על הערכת ערך המכונה בניכוי הניצולת. התובע לא בחן למול השמאי את הסוגיה בחקירה נגדית. בנוסף, התובע לא טען שלא עלה בידיו למכור את המכונות וגם לא הציג כל אסמכתא המלמדת כי התמורה בגין המכונה הייתה נמוכה מהסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע רק טען טענות תיאורטיות לפיהן כאשר "לב" המערכת ניזוק כל המכונה מקולקלת.

 

163.בהתחשב באמור, אינני מוצאת כל הצדקה לסטות מחוות דעת שמאי בית המשפט לעניין זה ואני קובעת כי יש להעמיד את ערך הנזק בגין המכונה על סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

מכונת דפוס דיגיטלית קנון

 

164.כאמור, שמאי בית המשפט מצא לנכון להפחית מערך הנזק בהתחשב בהערכת ספק מכונות מסוג זה באשר לערך המכונה המצויה בידי התובע במועד הבדיקה, תוך ביצוע התאמה למועד האירוע.

 

יוזכר גם כי בשל כך מצא השמאי לנכון להפחית 25,000 ₪ ללא מע"מ מסכום התביעה.

 

165.לתצהיר התובע צורפה הצעת מחיר מיום 9.5.10 (נספח ב' 12-14 לת/4) למכונת דפוס דיגיטלית קנון ממנה עולה כי מחיר מכונה משומשת כזו עומד על סכום של 45,000 ₪ ללא מע"מ וזהו סכום תביעת התובע.

 

עוד צורף לתצהיר התובע מסמך, חתום על ידי רואה חשבון, ממנו עולה כי בחודש ספטמבר 2007 הוצאה על ידי התובע הוצאה בסכום של 41,000 ₪ עבור "מכונת צילום צבע".

 

166.כאשר נשאל השמאי בעדותו, על ידי ב"כ התובע, כיצד הוא מסביר את עלות רכישת המכונה בשנת 2007, השיב כי הוא אינו יודע לומר האם מדובר באותה מכונה. עוד השיב כי פנה לחברה העוסקת בתיקון ומכירה של יד שניה, הציג לפניו את הנתונים של אותה מכונה ספציפית וקיבל את הערכתה. אציין כי לא הוצג לפניי כל מסמך המלמד מהם הנתונים שהוצגו לפני הנציג וגם לא את ההערכה.

 

167.מנגד, עומדת לפניי הצעת מחיר שהתקבלה בידי התובע בסמוך לאחר האירוע של מכונה משומשת. כמו כן, קיים לפניי מסמך, חתום על ידי רואה חשבון המלמד על רכישת מכונת צילום צבע בסכום של 41,000 ₪. אכן, אין לדעת האם אותה מכונת צבע היא מכונת הדפוס הדיגיטלית המדוברת אולם, עלות הרכישה כמשומשת, בסדרי הגודל של הצעת המחיר, כמו גם מהות עבודת המכונות (שתיהן מצלמות בצבע), ומועד רכישתה כשנתיים עובר לאירוע, מלמדות אותי כי ניתן להניח שעסקינן באותה מכונה.

 

168.עם זאת, בחלוף זמן ממועד הרכישה ועד למועד האירוע, שווי המכונה יורד. באשר לערכי ההפחתה, התובע לא עימת את שמאי בית המשפט עם הנתונים האמורים ומשכך אינני מוצאת לנכון לסטות מקביעת שמאי בית המשפט בעניין זה.

 

169.על כן, ערך הנזק בגין מכונת הדפוס הדיגיטלית קנון יעמוד על סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

מחשב מקינטוש ומחשב PC

 

170.מחוות דעת שמאי בית המשפט ומעדותו עולה כי לגישתו ניתן היה לנקות את המחשבים ולא היתה כל סיבה שלא לעשות כן. מכאן שערך הנזק שהוכר על ידי השמאי היה ערך הניקוי בלבד.

 

כאשר נשאל השמאי על ידי ב"כ התובע האם יתכן שמכמויות של חול ואבק יגרמו קצרים בחשמל השיב כי הדבר אפשרי וצריך לבדוק זאת. עם זאת, בעדותו ציין השמאי כי הוא לא ניסה לחבר את המחשבים לחשמל ולא בדק האם הם פועלים.

 

171.טענת התובע היא כי בעוד שטכנאי מצא שאת מחשב המקינטוש לא ניתן לתקן, הרי שהערכת הנזק של מחשב ה-PC היא של עלות פירוקו וטיפול ברכיביו.

 

172.בהתחשב באמור, אני מקבלת את הערכת שמאי בית המשפט באשר לערך הנזק של מחשב ה-PC.

 

173.באשר לערך מחשב המקינטוש, אני מקבלת את עמדת התובע שכן שמאי בית המשפט כלל לא חיברו לחשמל ולא בדק אותו, הגם שהוא עמד לפניו לצורך בדיקה. משכך, לא ברור כיצד יכול שמאי בית המשפט לחוות דעתו כי ניתן לתקן את המחשב, מבלי שבדק אותו, במיוחד כאשר הוא מעיד שיכול וכמויות של חול ואבק יגרמו לקצרים בחשמל.

 

174.על כן, ערך הנזק בגין מחשב ה-PC יעמוד על סך של 500 ₪ בתוספת מע"מ ובגין מחשב המקינטוש על סך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים נכון ליום האירוע.

 

175.אציין כי נתתי דעתי להלכה הקובעת כי ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעת של מומחה בית המשפט, אלא שלדידי קיים בנושא זה טעם כבד משקל המחייב סטייה בנוגע למחשב המקינטוש, בהתחשב באמור לעיל.

 

רכיבים שלא אושרו

 

176.באשר למדפסת הלייזר שהתביעה בגינה לא אושרה, השמאי ציין בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט כי הסיבה שלא קבע בגינה פיצוי היא כי התובע לא הציג כל אסמכתא, הצעת מחיר או בדיקת מעבדה וכי לפי ניירות העבודה שהיו לפניו במועד עדותו, המדפסת לא הוצגה לפניו.

 

177.בהתחשב באמור, כאשר לא הוצגה לפני השמאי המדפסת וגם לא כל אסמכתא המלמדת גם על קיומה באותה עת וגם על הנזק שנגרם לה, אינני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בגינה.

 

178.באשר להחלפת טונר, השמאי העיד כי הערכים הנתבעים הם סבירים. השמאי לא מצא לנכון להכלילם בחוות דעתו משום שלא הוצגו לפניו ואני מקבלת את חוות דעתו בעניין זה, משלא הוצג כל הסבר על ידי התובע מדוע נמנע מכך.

 

179.באשר להחלפת השמשות, השמאי כתב בחוות דעתו כי לא הוצגה לפניו אסמכתא המעידה על תיקון ועלותו וכי המבנה בו מוקם בית הדפוס היה בשכירות. כאמור, התובע לא נשא בעלות כלשהי לתיקון וגם השמשות הן חלק בלתי נפרד מהמבנה שהיה בשכירות. משכך, אני מקבלת את עמדת שמאי בית המשפט בעניין זה.

 

180.באשר לנזק למזגן מפוצל לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את הערכת שמאי בית המשפט לעניין זה. התובע לא העמיד בסימן שאלה את קביעת השמאי בעניין. וכך גם באשר להפרש בגין ניקוי בית הדפוס.

 

181.באשר לאובדן ימי העבודה והעבודות שניזוקו, הם יזכו להתייחסות נפרדת בפסק הדין.

 

סיכומו של דבר, בהתחשב בחוות דעת שמאי בית המשפט ובאמור לעיל, הסכום לו זכאי התובע בגין נזקים אלו עומד על סך של 45,435 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.09 ועד היום עומד על סך של 53,506 ₪ (במעוגל).

 

אציין כי המועד ממנו מחושבים הפרשי ההצמדה והריבית, הוא 1.12.09, כחודש וחצי לאחר תחילת ההריסות.

 

הביקור של בן בן דוד ומר עוקבי בבית הדפוס התקיים ביום 8.12.09 בעקבות פנייתו אליהם. ניתן להניח, כפי שגם התובע טוען בתביעתו, כי פניית התובע הייתה בסמוך למועד זה, בסמוך לאחר גילוי הנזקים. משכך, אני מוצאת לנכון לקבוע את היום 1.12.09 כמועד שממנו מחושבים הפרשי ההצמדה וריבית בגין הנזקים שנגרמו לתכולת בית הדפוס.

 

 

8,000 ₪ בגין הפסדי ימי עבודה לעבר

 

182.התובע טוען כי במהלך עבודות ההריסה נגרמו קצרים במערכת החשמל שהשביתו את פעילות בית הדפוס פעמים רבות וחברת חשמל אף הגיעה למקום כדי לתקן בעיות בחשמל שהשביתו את כל המתחם לשעות רבות. מר לוי גם התייחס לאמור בתצהירו ובעדותו.

 

183.מנגד מר דוד טען כי עבודות ההריסה מתבצעות לאחר ניתוק כל החשמל במבנה אותו הורסים ולכן לא יתכן שיגרמו בשל ההריסה קצרי חשמל. לדידו, ככל שהיו בעיות בחשמל אין להן כל קשר לעבודות ההריסה.

 

184.בין אם היו הפסקות חשמל כתוצאה מעבודות הקבלן ובין אם לא היו, נוכח היקפי הפעילות הנמוכים של בית הדפוס אינני סבורה כי נגרמו לתובע נזקים בגין אובדן ימי עבודה.

 

185.אין הדבר דומה לבית דפוס שהיקף פעילותו מלא, העובד ללא הפסקה סביב השעון, כאשר כל הפסקת עבודה גורמת לו בהכרח נזק. בית הדפוס של התובע היה פעיל באופן חלקי ביותר ומשכך אינני סבורה כי נגרם לו נזק בגין ימי עבודה.

 

186.בנוסף ומבלי לגרוע מהאמור, הפסד כלשהו לא הוכח.

 

187.אשר על כן אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה.

 

20,000 ₪ בגין הפסדים עתידיים מסגירת העסק

 

188.התובע טוען כי מאחר שהנתבעות סירבו לפצותו בגין הנזקים לרכוש בית הדפוס, ומאחר שידו לא היתה משגת לשאת בעצמו בעלות התיקונים שנדרשו, החלה הפעילות להתדרדר עד אשר נאלץ לסגור את בית הדפוס בחודש פברואר 2011.

 

טענה זו, יש לומר, אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים הכספיים העולים מהמסמכים שהתובע צירף לתצהירו.

 

189.מהנתונים שהוצגו עולה כי לא רק שבית הדפוס לא החל להתדרדר ממועד האירוע, אלא שההפך הוא הנכון. בשנת 2010, להבדיל משנים קודמות, התובע לא נעזר בצדדי ג' לביצוע העבודות, אלא ביצע אותן בעצמו. בנוסף, שיעור ההכנסות משנת 2010 הוא הגבוה מבין השנים 2008-2010 וכך גם הרווח.

 

190.מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי הוא החזיק בנכס בו מוקם בית הדפוס בשכירות. בשלב כלשהו הודיע המשכיר לתובע כי בכוונתו להעלות את דמי השכירות מ-1,000 ₪ לחודש ל-5,000 ₪ לחודש. התובע סירב ולאחר הליך משפטי שהתנהל בעניין הפינוי, בסמוך לחודש אפריל 2011 פינה התובע את הנכס.

 

191.התובע העיד גם כי חיפש מקומות השכרה חלופיים, אולם מאחר שדמי השכירות שהתבקשו על ידי המשכירים עמדו על 4,000-5,000 ₪ ויותר לחודש, הוא לא העביר את פעילות בית הדפוס. אזכיר כי נתוני ההכנסות של בית הדפוס בשנת 2010 מלמדים כי שיעור ההכנסה החודשי הממוצע עמד על סכום של 5,576 ₪ ומכאן ניתן להבין את החלטת התובע להפסיק את פעילות בית הדפוס.

 

192.התובע גם העיד כי עד לפינוי הוא נשאר במושכר משום שהדבר השתלם לו וכלשונו "קודם כל נשארתי. מבחינת השכירות היא הייתה אטרקטיבית. הייתה לי שכירות של אלף שקל, אפילו לא לעבוד אלא להשאיר את הציוד בתור מחסן, יותר זול לי על אף שאני משלם 1,200 ₪ עירייה ועוד 300 ₪ דמי ניהול" (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 22-24).

 

193.מהאמור עולה כי אין ביכולתי לקבל את טענת התובע לפיה החלטתו להפסיק להפעיל את בית הדפוס נבעה מכך שהעסק התדרדר בעקבות הנזקים. הסיבה בגינה החליט התובע לסגור את בית הדפוס הייתה אך ורק משום ששיעור ההכנסות ביחס לשיעור ההוצאות הנדרשות לא הצדיק את המשך הפעילות והתובע עשה לעצמו החלטה כלכלית גרידא, שאין לה דבר וחצי דבר עם העובדות הנדונות בתיק שלפניי.

 

194.אשר על כן, אני דוחה את טענות התובע בעניין זה וקובעת כי להחלטתו להפסיק את פעילות בית הדפוס אין כל קשר לנזקים שנגרמו לו לטענתו. משכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.

 

61,500 ₪ בגין אחסנת ציוד שהועבר מבית הדפוס לאחר פינויו

 

195.התובע צירף לתצהירו קבלות בגין אחסנת מכונות הדפוס של גב' כבל אביבה ז"ל. גב' כבל ז"ל הייתה אימו של התובע. התובע הצהיר כי אחסן את הציוד בבית הוריו בראש העין במחסן מברזנט שנקנה על ידו.

 

196.עיון בתמונות צבעוניות שצורפו על ידי התובע וסומנו כנספחים יא'8-10 מלמד על המחסן המאולתר שהוקם על ידי התובע. מדובר באזור מגודר מכוסה בברזנט, שאינו אטום, בעל פתחים.

 

197.לטענת התובע, הוריו גבו תמורה בגין האחסנה בסכום של 1,500 ₪ כולל מע"מ לכל חודש. בגין התקופה שמיום 15.3.11 ועד ליום 15.7.14, התובע צירף 40 קבלות שערכן הכולל הוא 60,000 ₪ (בתביעתו תבע חודש אחד נוסף).

 

198.אזכיר כי מעדות התובע עולה כי בית הדפוס פונה על ידו בסמוך לחודש אפריל 2011, ולכן מועד תחילת התקופה בגינה נדרש הפיצוי בגין אחסנה תואם למועד הפינוי הנטען. באשר לתום התקופה, שמאי בית המשפט בדק את הציוד במקום האחסנה ביום 24.2.14, לצורך עריכת חוות דעתו. פרק זמן של כארבעה וחצי חודשים מיום הבדיקה ועד תום האחסנה הוא פרק זמן סביר למכירת הציוד ומשכך אני מכירה בזכאות התובע לקבלת פיצוי בגין הוצאות האחסנה בהתאם לקבלות שצורפו על ידו.

 

199.אביו של התובע הצהיר (ת/5) כי הסכום האמור שולם לו ולרעייתו ז"ל, מאחר שהמחסן שנבנה לצורך האחסנה הפריע לו ולבני ביתו וחסם את אחד החלונות. האב הצהיר עוד כי בעקבות מצוקת בנו, התובע, הוא ורעייתו ז"ל הסכימו כי ישלם את דמי האחסנה עד שהשמאי יגיע למקום ויעריך את הנזק לציוד. לדברי האב, מאחר שלתובע שמונה אחים ואחיות הוא אינו יכול להעדיפו על שאר האחים ולאחסן את הציוד ללא תמורה.

 

200.בעדותו אישר האב את דבר הקמת המחסן המאולתר וכן אישר כי זהו המחסן המופיע בתמונות האמורות. האב העיד כי התובע שילם בגין האחסנה את הסכום של 1,500 ₪ עד לפטירת אימו. האב לא ידע לומר במדויק מתי נפטרה האם והעיד כי היא נפטרה "לפני בערך 2-3 שנים באדר". עדותו, כאמור, נשמעה ביום 24.1.17.

 

201.עדויות התובע ואביו לא נסתרו ומשכך אני מקבלת את טענת התובע כי נשא בסכומים הנקובים לפי הקבלות שצורפו.

 

202.באשר לשאלה האם על הנתבעות החבות בפיצוי לפצות את התובע בגין אחסנה זו, הרי שלגישתי התשובה לכך חיובית.

 

203.שומה על תובע המגיש תביעה בגין נזקים לרכוש כי ישמור בחזקתו ובתנאים נאותים ככל הניתן את הרכוש הניזוק כדי שתתאפשר בדיקתו על ידי הנתבעות ועל ידי גורם אובייקטיבי, ככל שימונה על ידי בית המשפט. שמאי בית המשפט התייחס לכך וקבע כי נדרשת בדיקת הציוד על ידו לצורך עריכת חוות דעת.

 

204.התובע עשה כן ומשכך, מקום שנקבע כי מי מהנתבעות חבה בפיצויו בגין נזקיו, יש להכליל במסגרת זו גם את הוצאותיו בגין האחסנה.

 

205.אציין כי בסיכומיהן טוענות הנתבעות כי דמי האחסנה מתקזזים מול ההוצאות הנחסכות של דמי השכירות שהתובע נדרש לשאת בהן לפי דרישתו החדשה של המשכיר, אולם אין ביכולתי לקבל טענה זו.

 

מעדות התובע עולה כי כאשר ביקש המשכיר להעלות את דמי השכירות, קיבל החלטה להפסיק ולהפעיל את בית הדפוס. כפי שציינתי, בניתוח ההכנסות מהפעלת בית הדפוס אל מול שכר הדירה שנדרש לצורך הפעלתו, לא הייתה כדאיות כלכלית להפעלתו. הנחת הנתבעות כי התובע היה ממשיך להחזיק בציוד ללא הפעלת בית דפוס או לחלופין מפעיל בית דפוס במקום אחר לא הוכחה ומשכך, אין מקום לקיזוז הנטען.

 

206.אשר על כן ומשהתובע תמך את הוצאותיו הנטענות בקבלות, אני פוסקת כי התובע זכאי לפיצוי בסכום של 60,000 ₪ בגין התקופה. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (15.11.12) ועד היום עומד על סך של 63,004 ₪.

 

1,800 ₪ בגין עלות ברזנט מיוחד שנרכש לצורך כיסוי המחסן מפני פגעי הטבע בחורף

 

207.התובע טוען כי לצורך הקמת מקום האחסון בבית הוריו רכש ברזנט בעלות של 1,800 ₪ (הוצגה לפניי קבלה מיום 12.5.11- נספח ה' לת/4).

 

208.כאמור, התובע זכאי להשבת הוצאותיו בגין האחסון הנדרש. ככל שבמסגרת הוצאות אלו נכללת גם הוצאה לצורך רכישת הברזנט כאמור, הרי שיש להכלילה במסגרת הפיצוי.

 

209.משכך, אני קובעת כי התובע זכאי לקבלת פיצוי בסכום של 1,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.5.11 ועד היום ובסה"כ סכום של 2,003 ₪ (במעוגל).

 

4,950 ₪ בגין ערך הרס חומרי גלם (נייר שנהרס) ועבודות דפוס שונות שהוכנו ללקוחות

 

210.התובע טוען כי נאלץ לזרוק עבודות דפוס שביצע ללקוחות וכי חומרי גלם שהוחזקו נהרסו.

 

211.בתמיכה לטענתו בדבר עבודות הדפוס שנאלץ לזרוק, הגיש תצהיר של מר אמיתי אלמליח (ת/2), אשר הצהיר כי הוא הזמין עבודת דפוס מהתובע בשווי של אלפי שקלים, ומאחר שהעבודות המוכנות נהרסו עקב החול והאבק שחדרו לבית הדפוס, הוא סירב ליטול את העבודות והתובע הכין את העבודות מחדש על חשבונו.

 

212.מר אלמליח נחקר על ידי הנתבעות בחקירה נגדית ולא ידע לומר האם העבודה בוצעה בשנת 2009, היא השנה הרלוונטית. בנוסף, מבין האסמכתאות שצירף התובע בדבר עבודות שביצע לא צורפה כל אסמכתא ביחס לעבודות למר אלמליח או לעסק שבבעלותו- מילניום רפואה סינית.

 

213.באשר לחומרי הגלם הנטענים, התובע טען בסיכומיו כי "ברור כי בית דפוס חייב להחזיק מלאי... ולכן יש לפצות" (עמ' 84 לפרוטוקול שורות 22-23). אין די באמירה "ברור כי" כדי לבסס זכאות לפיצוי. אכן, ניתן להניח כי בבית הדפוס הוחזק מלאי מסוים של חומרי גלם. עם זאת עולה שאלה מהו חומר הגלם שהוחזק נוכח היקפי הפעילות הנמוכים של בית הדפוס, מה ממנו ניזוק, מה ערכו, האם ניתן לעשות שימוש בחלק ממנו, ועוד שאלות הרלוונטיות לצורך בחינת הזכאות לפיצוי.

 

214.התובע לא הציג כל ראיה ממנה ניתן לקבל התשובות לשאלות המפורטות לעיל ומשכך הוא לא הוכיח את הנזקים הנטענים בראש נזק זה והוא אינו זכאי לכל פיצוי.

4,060 ₪ כולל מע"מ בגין שכר טרחת שמאי

 

215.הוצגה לפניי קבלה עבור תשלום בסכום של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ 4,060 ₪ על ידי התובע עבור שכר טרחת השמאי מטעמו (נספח ה'2 לת/4) וסכום זה ייכלל במסגרת פסיקת ההוצאות בתיק.

 

סיכום הנזק והערת אגב

 

216.בהתחשב בכל האמור, ערך נזקו של התובע עומד על סכום כולל של 118,513 ש"ח (בסכום כלולים מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כאמור).

 

217.בשולי הדברים וכהערת אגב אציין כי מהדוחות שצירף התובע באשר לשיעורי הכנסותיו בשנים 2008-2013, עולות שאלות הנוגעות לטענות התובע בדבר הנזק הנטען למכונות האמדה והקנון, דא עקא שהקשר בין מצב המכונות לדוחות שצורפו, לא הועלה לדיון בפניי ומשכך, אין ביכולתי להתייחס לשאלות אלו במסגרת פסק הדין.

 

האם התובע הפר את חובת הקטנת הנזק?

 

218.הנתבעות טענו בסיכומיהן להפרת חובת הקטנת הנזק על ידי התובע במספר מישורים ובהם- אי תיקון המכונות בהתאם להצעות מחיר שקיבל, השמשתן או מכירתן, באי ניקוי הציוד הגם שהניקוי היה אפשרי, באחסנה לקויה, באי העברת עבודות לקבלני משנה עד סיום ההריסה, באחסנה למשך זמן ארוך מהנדרש ללא מכירת הציוד.

 

219.אין ביכולתי לקבל את טענות הנתבעות בעניין זה.

 

220.באשר לאי תיקון המכונות בהתאם להצעות המחיר שקיבל ולהימנעות מניקוי- הרי שמהצעת המחיר של מכונת הדפוס אמדה (במ/3) ניתן ללמוד כי לא היה ניתן לתקנה ודווקא התובע פנה וביקש לבחון אפשרות לתקנה. באשר למכונת הקנון הוצגה הצעת מחיר לרכישת מכונה משומשת ולא לתיקון. הנתבעות לא הציגו כל ראיה ממנה ניתן היה ללמוד שניתן היה לתקן את המכונה וגם שמאי בית המשפט לא סבר כך.

 

221.באשר לטענת מכירת המכונות- אמנם בעקבות אי מכירת המכונות נדרשה אחסנתן, אולם בהתחשב בניהול ההליך שלפניי היה צורך לאחסן אותן. כך, כאשר השמאי נשאל בעדותו האם היה על התובע לאחסן את הציוד כדי שהוא יוכל לערוך את חוות דעתו או שמא היה ביכולתו להיפטר ממנו הוא השיב כי לצורך עריכת חוות דעתו היה צריך לראות את הציוד. ככל שהתובע לא היה עושה כן היו טוענות הנתבעות לנזק ראייתי.

 

222.באשר לטענת האחסנה הלקויה- אמנם למדנו כי האחסנה לא הייתה הרמטית ולא תאמה את צרכי המכונות. עם זאת, השמאי העיד כי כאשר בדק את המכונות, כ-4.5 שנים לאחר האירוע, לא מצא כמות אבק חריגה ביחס למה שהיה מצפה לראות לאחר תקופה זו של אחסנה. משכך אינני סבורה כי ניתן לראות באחסנה משום אחסנה לקויה אשר מצדיקה קביעה על אודות הפרת חובת הקטנת הנזק.

 

223.באשר לאי העברת עבודות לקבלני משנה עד לסיום ההריסה- הרי שטענה זו רלוונטית לראשי נזק שלא נפסק בגינם פיצוי.

 

224.באשר לטענה כי האחסנה הייתה לפרק זמן ארוך מהנדרש- הרי שלאור המפורט בפסק דיני אין מקום לטענה זו.

 

225.נוכח האמור, אני דוחה את טענות הנתבעות להפרת חובת הקטנת הנזק.

 

האם זכאי התובע לפיצוי בגין רכיב המע"מ?

 

226.טענת הנתבעות היא כי התובע זנח את טענת המע"מ בסיכומיו. לגופו של עניין טוענות הנתבעות כי מקום שהתובע לא השמיש את המכונות, לא תיקן ולא מכר אותן הוא אינו זכאי לפסיקת מע"מ במסגרת פיצויו. התובע לא התייחס לטענה זו בסיכומיו.

 

227.באשר לטענת הנתבעות על זניחת טענת המע"מ בסיכומי התובע, הרי שטענה זו נדחית. לא רק שהתובע לא זנח טענתו זו, אלא שהוא חזר על נושא המע"מ בסיכומים.

 

228.לגופו של עניין, תשלום רכיב המע"מ הוא חלק בלתי נפרד מעלות הנזק וכאשר נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בגינו הוא זכאי גם לרכיב המע"מ המהווה חלק בלתי נפרד הימנו (לעניין זה ראה ע"א 1772/99, זלוצין נגד דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203, 209).

 

229.על כן אני קובעת כי התובע זכאי לרכיבי המע"מ בגין נזקו המוכח.

 

 

סיכומו של דבר

 

230.בהתחשב בכל האמור אני מחייבת את נתבעות 1 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 94,810 ₪.

 

231.בנוסף ישלמו נתבעות 1 ו-4 לתובע, ביחד ולחוד, סכום של 25,000 ₪ בגין הוצאותיו. במסגרת פסיקת ההוצאות נתתי דעתי, בין היתר, לעלויות ניהול ההליך ולתיקוני כתב התביעה.

 

232.התובע יישא בהוצאות נתבעת 2 בשיעור של 3,000 ₪ ובהוצאות נתבעת 3 בשיעור של 6,000 ₪. בפסיקת הוצאות אלו נתתי דעתי, בין היתר, לעמידת התובע על המשך ההליכים כנגד הנתבעת 3 ולעובדה שהגנת הנתבעות נוהלה יחד.

 

233.הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום.

 

ניתן היום, ט' אלול תשע"ז, 31 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ