ת"א 46079-05-11 ע. ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

תביעה לתגמולי ביטוח במסגרת פוליסת "מקרה מוות מתאונה".

התובעים הם בעלה ובתה של המנוחה ד.ע. ז"ל, שנמצאה במצב אנוש בתוך בריכת ילדים בעומק של כ-70 ס"מ שהייתה בחצר ביתה. מספר שעות לאחר מכן הלכה לבית עולמה.

המנוחה הייתה מבוטחת מפני "מוות מתאונה", והמחלוקות נוגעות לסיבת מותה ולפרשנות המושג "תאונה" בפוליסה. התובעים טוענים כי המנוחה מצאה את מותה בטביעה במים וכי מדובר ב"תאונה" המזכה בפיצוי. הנתבעת טוענת כי המנוחה הייתה חולת אפילפסיה וכי מותה נגרם מהתקף אפילפסיה קשה ולא מטביעה. היא מוסיפה כי די בכך שהמנוחה סבלה מהתקף אפילפסיה שגרם לנפילה למים ולטביעה כדי לשלול פיצוי, שכן תאונה הוגדרה פגיעה חיצונית מגורם זר ללא כל קשר לסיבות אחרות.

לאחר בחינת הראיות מצאתי לקבל את התביעה. אשר לסיבת המוות – לא בוצעה נתיחה לאחר המוות ואין קביעה רפואית ברורה בנוגע לסיבת המוות. עלינו לפנות אפוא לראיות הקיימות, ואלו מובילות למסקנה כי הוכח במאזן ההסתברויות שמותה של המנוחה נגרם מטביעה, כשהתרחיש הסביר ביותר הוא כי התקף אפילפסיה גרם לנפילה למים ולטביעה בשל שאיפתם. אשר למחלוקת המשפטית – המנוחה מצאה את מותה בטביעה ולכן מדובר ב"תאונה". גם אם לתאונה קדם התקף אפילפסיה אין בכך כדי לשלול פיצוי. הנתבעת הייתה ערה למצבה הבריאותי של המנוחה וקיבלה אותה לביטוח על מעלותיה ומגרעותיה. הנתבעת נטלה סיכון מושכל וידוע, תמורת פרמיה, והיא אינה יכולה להתנער בדיעבד מן המבוטח רק משום שהסיכון המוגבר הטמון בו התממש. אם רצתה להחריג אירועים תאונתיים שקשורים במחלת האפילפסיה היה עליה לעשות זאת באופן ברור.

רקע

1. ד.ע. ז"ל הלכה לעולמה ב-26/6/08. כבת 37 היתה במותה.

2. התובעים הם יורשיה – בעלה ובתה, שהייתה כבת שלוש שנים וחצי במות האם.

3. המנוחה היתה חולת אפילפסיה.

4. המנוחה רכשה מן הנתבעת פוליסת ביטוח חיים על סך 200,000 ₪ ופוליסה לפיצוי נוסף של 200,000 ₪ בשל "מוות מתאונה". אין חולק כי הצהירה על מצבה הרפואי טרם רכישת הפוליסה.