ת"א 45999-02-14 גבינות הכפר בע"מ נ' יובלים אשדוד בע"מ

ב- 30.4.15 ביקשו הצדדים בהסכמה לדחות את הדיון הקבוע ל- 7.5.15, מאחר וביום 12.2.15 פנתה התובע למוסמך לפי חוק תאגידי מים וביוב , תשס"א – 2001 (להלן, בהתאמה: "החוק", "המוסמך") בערר בהתאם לסעיף 52 לחוק.

בהחלטתי מה- 30.4.15 הוריתי לצדדים ליתן עמדתם בשאלה אם לא נכון יותר למחוק את התובענה, עד לאחר קבלת החלטת המוסמך, ולאחר מכן ישקול כל צד את צעדיו.

הנתבעת מסכימה שהדבר הנכונה היא למחוק את התובענה.

התובעת סבורה שאין למחוק את התובענה, אלא להשאירה תלויה ועומדת ולעכב את המשך הדיון בה עד להחלטת המוסמך. לטענת התובעת, הושקעו מאמצים רבים בתובענה עד עתה וממילא לאחר החלטת המוסמך יהיה בית המשפט מוסמך לדון בתובענה, מהנימוקים הבאים: סעיף 1.1 לתגובה- חלק מהתובענה כוללת סעיפים שהם בסמכות המוסמך. בית משפט זה מוסמך לדון בהחלטת המוסמך בהתאם להוראות סעיף 52 לחוק; סעיף 1.2 לתגובה- חלק מהטענות בתובענה מצריכות בירור עובדתי, שהוא בסמכות בית משפט זה, בהתאם לבג"צ 4439/11; סעיף 1.3 לתגובה- התובענה כוללת טענות נגד חוקיות כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"א-2011 (להלן: "הכללים") מכוחם הוצאו החיובים, בהם מוסמך בית המשפט לדון בתקיפה עקיפה. 

מבלי שקבעתי את דעתי באופן סופי, נראה שגם אם טענותיה של התובעת נכונות, מסקנתה אינה נכונה. אינני סבור שנכון להשאיר תיק תלוי ועומד, כאשר לא ברור מה תהיה החלטת המוסמך (כך לדוגמה, אם יקבל המוסמך את הערר, לא יהיה צורך יותר לדון בתובענה) ומה תהיינה עילות התובענה של התובעת לאחר החלטת המוסמך. להלן נימוקיי: 

נראה שבכל מקרה אחרי החלטת המוסמך, לא ניתן יהיה לדון בתובענה כפי שהיא, אלא יהיה צורך לתקנה ולהתאימה להחלטת המוסמך.

ביחס לסעיף 1.1 לתגובת התובעת: ערעור לפי סעיף 52(ב) לחוק תאגידי מים וביוב אינו חלק מהתובענה הנוכחית ואינני סבור שניתן לשלב ערעור על החלטת מוסמך במסגרת תובענה לסעד הצהרתי. בכל מקרה, רק לאחר החלטת המוסמך תוכל התובעת לדעת אם היא מבקשת לערער על החלטת המוסמך ולגבש את טענותיה, כך שיהיה צורך להגיש הליך מתאים.

ביחס לסעיף 1.2 לתגובת התובעת: אינני סבור שבג"צ 4439/11 רלוונטי בענייננו, כאשר קיים המסלול שבסעיף 52 לחוק. בנוסף, לא ברור מדוע סבורה התובעת שהמוסמך אינו רשאי לבדוק את הטענות העובדתיות. אני סבור שאם טענה התובעת טענות עובדתיות, על המוסמך לקיים דיון בערר ולאפשר לתובעת להוכיח טענותיה.

ביחס לסעיף 1.3: בנוסף, הנתבעת לא התקינה את הכללים והיא אינה מוסמכת לשנות את התעריפים. על כן, ספק אם ניתן לדון בחוקיות הכללים במסגרת תובענה זו, מבלי שהרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן: "הרשות") היא צד להליך. נראה שאם סבורה התובעת שהכללים שקבעה הרשות אינם חוקיים, עליה לפנות לרשות ולהציג בפניה את הסתייגויותיה או לעתור נגד הרשות על פי דין.

בנוסף, גם אם יהיה מקום לדון בחוקיות הכללים בתקיפה עקיפה אולם, אם לאחר החלטת המוסמך הטענה היחידה שתיוותר לתובעת היא בדבר חוקיות הכללים, אינני סבור שהתובעת תוכל לעתור לסעד הצהרתי שכולו מתבסס על הטענה שהכללים אינם חוקיים, משום שאז מדובר בתקיפה ישירה של הכללים ולא תקיפה עקיפה.

אין צורך להכריע באמור לעיל בשלב זה, כיוון שלא ברור אם ואיזה מחלוקת תיוותר בין הצדדים לאחר החלטת המוסמך.

נוכח האמור, נראה שאין זה נכון להשאיר את ההליך תלוי ועומד. אם סבורה התובעת שזכויותיה ייפגעו אם התובענה תימחק, הפיתרון אינו עיכוב ההליכים בתיק, אלא הפסקתם, בהתאם להוראות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתנאים מתאימים.

נוכח האמור:

אינני סבור שנכון להשאיר את התובענה תלויה ועומדת ולכן, מוצע לצדדים להגיע להסכמה על מחיקת התובענה או הפסקתה, בתנאים אשר ישמרו על זכויותיהם.

הבקשה לדחיית הדיון, נדחית. בהתאם להנחיות בית המשפט העליון [רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' יעקב קבודי, 8.7.12], יטענו הצדדים בדיון לשאלה אם למחוק את התביעה או להפסיקה, ולתנאים שיש להפסיק את התובענה, אם יוחלט שיש להפסיקה (כך, לדוגמה, ניתן לקבוע שאם וכאשר תחודש התובענה, תמשיך היא ממצבה כפי שהיא כיום, על כל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וכל ההחלטות שניתנו בתיק וכו').

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ה, 06 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: