ת"א 45937-03-16 נעים מזאוי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח'

המבקשים (הנתבעים), עותרים לסילוק על הסף של תביעה שיסודה בטענה לזכויות שהיו לאביו המנוח של התובע, בחלקות 16, 17 ו-18 בגוש 11221 וחלקות 41, 43 ו- 45 בגוש 11223 בחיפה, וזאת מחמת מעשה בי-דין, ולחילופין התיישנות ושיהוי.

לטענת הנתבעים, בעבר כבר הוגשה תביעה בעילה זהה - ביטול הכרזת נפקדותו של המנוח ותשלום פיצויים בגין אותן חלקות, במסגרת ה"פ 4460/95 ו-1246/95, ובית המשפט דחה תביעות אלו בפסק דין חלוט, ומשכך חל השתק פלוגתא על התביעה.

עוד טענו הנתבעים, כי בין אם מדובר בתביעה שעניינה סעד במקרקעין ובין אם לאו – הרי שהיא התיישנה, שכן היא מתייחסת לחלקות שנמכרו לרשות הפיתוח בשנת 1953, כך שחלפו למעלה מ- 60 שנים מאז האירוע העומד ביסוד התביעה, ומכל מקום התביעה הוגשה בשיהוי ממשי אשר מקשה עד מאד על בירורה.

הנתבעים הוסיפו, כי ע"פ רישומי הנתבעת 3, רשות מקרקעי ישראל, נמצא כי המנוח פנה עוד בחייו בבקשה לשחרור החלקות, ניתנה לו תעודת שחרור ושולמה לו התמורה, כך שהלכה למעשה הוא גם קיבל את הסעד הכספי המבוקש, ומכל הטעמים שפורטו יש להעתר לבקשה לסילוק על הסף.

2.בתגובתו אישר התובע את קיומו של פסק הדין הקודם בתביעה שהגיש יחד עם אחיו- יורשי אביו המנוח, בעניין ביטול נפקדותו של המנוח ובעניין הפיצויים בגין הקרקע.

עם זאת לטענתו, פסק הדין אינו מקים מחסום דיוני שכן קביעותיו מוטעות ומתעלמות מכך שהנתבע 1, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, לא היה מוסמך להפעיל את סמכותו באותן חלקות, ומשום שהתביעה לא נדונה לגופה וסולקה על הסף.

עוד טען התובע, כי אין זהות מוחלטת בין העילה נשוא תביעה זו לבין התביעה נשוא ההליך הקודם, ובתביעה זו התבקש הסעד של שחרור המקרקעין ותשלום פיצויים ע"פ כל דין או נוהל, וממילא הרישומים שצירפו הנתבעים אינם מלמדים על תשלום התמורה המלאה בגין החלקות, ועל כן אין ממש בטענה שהסעד הכספי התייתר.

לטענת התובע, תביעות לפיצוים בגין הפקעת מקרקעין אינן מתיישנות לעולם, ובשורה של פסקי דין נקבע כי אין בדחיית תביעה לביטול הכרזת נפקדות כדי למנוע מהתובע לפנות בבקשה לשחרור הנכסים לפי סעיף 28 ו-29 לחוק נכסי נפקדים, ומכל הטעמים האלו ביקש לדחות את הבקשה.

3.הנתבעים השיבו לתגובה וטענו כי שתי העילות נדונו בפסק הדין שניתן בהליך הקודם – הן העילה הקשורה בביטול הכרזת הנפקדות והן סוגיית הפיצויים, ושאין ממש גם ביתר הטענות שהעלה התובע לפיהן הוא זכאי להגיש את התביעה בשלב זה.

4.עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובע מאשר שלפי נסחי הרישום ה"חלקות" "נרכשו" בשלמות ע"י הנתבעת 2 עוד ביום 24.8.1953, היינו לפני למעלה מששים ושלוש שנים.

עוד נטען בתביעה, כי אבי המנוח אינו עונה להגדרת "נפקד" ועל כן לא היה האפוטרופוס לנכסי נפקדים בעל סמכות בנוגע למקרקעין. אמנם נכון הוא כי הוגשה כבר תביעה בעבר לביטול הכרזת הנפקדות והיא סולקה על הסף, אך הדבר היה מ"טעמים מוטעים ובניגוד להלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון" (סעיף 7 לכתב התביעה).