ת"א 45792-07-11 מדינת ישראל נ' אבו מדיעם ואח'

מונחת לפני בקשת המדינה להתיר לה לצרף ראיה נוספת. המדובר בתצהיר של גב' מירב ברוך שבמועדים הרלוונטיים שימשה כראש ענף ומנהלת חשבונות במינהל מקרקעי ישראל – מחוז דרום.

רקע ומהות הבקשה

המדינה הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין עלויות שנגרמו בעקבות פינויים של הנתבעים ממקרקעי ציבור, אליהם, כך טוענת המדינה הם פלשו. התיק בעיצומו של פרשת התביעה והמדינה טרם סיימה להעיד את העדים מטעמה. במסגרת דיון הוכחות מיום 01.12.15 העיד מר שלמה ציזר – מנהל פיקוח במינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ציזר") כי על מנת לפנות את הנתבעים מהקרקע התקשר המנהל עם קבלנים חיצוניים להם שולמו כספים וכי התשלומים המפורטים בתצהירו הועברו לקבלנים. בתמיכה לאמור, צורפו לתצהיר נספחים של "טופסי הזמנת עבודה" שהמנהל הוציא לקבלנים ושל "חשבוניות מס" שהקבלנים הוציאו למנהל. במסגרת חקירתו הנגדית של ציזר העלו הנתבעים טענה כי אין די בכך כדי להוכיח את עלויות הפינוי, שכן לתצהירו של ציזר לא צורפו אסמכתאות המעידות על העברת הכספים בפועל, ממינהל מקרקעי ישראל לקבלנים המבצעים.

על רקע האמור, הגישה המדינה ביום 11.01.16 את הבקשה דנא להתיר לה לצרף ראיה נוספת, כאמור, תצהירה של גב' מירב ברוך אליו צורפו הנספחים שצורפו לתצהירו של ציזר בתוספת אסמכתאות לפיהן התשלומים הועברו בפועל לקבלנים. לטענת המדינה, מדובר בראיה נוספת להוכחת עלויות הפינוי ויש לאפשר לה הגשת הראייה מכיוון שהיא עומדת בהלכה הפסוקה במיוחד בשים לב לכך שטרם הסתיימה פרשת התביעה ועדי ההגנה טרם החלו להישמע. לשאלה מדוע המדינה לא הגישה את האסמכתאות החסרות במסגרת הגשת ראיותיה עוד בשנת 2012, השיבה באת כוח המדינה, כי לשיטת המדינה די בעדותו של ציזר להוכיח את עלויות הפינוי אולם לנוכח טענת הנתבעים לפיה התשלומים לא הועברו לקבלנים ולמען הזהירות הוגשה הבקשה. לסיכום נטען כי "מטעמים של חקר האמת" ואף אם מדובר במחדל של המדינה, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לאפשר את הגשת האסמכתאות החסרות.

הנתבעים מתנגדים לבקשת המדינה.

לטענתם, אנו מצויים בשלב מתקדם של שמיעת ראיות התביעה ולא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע המדינה לא הגישה את התצהיר מלכתחילה עם כל ראיותיה. לשיטתם, המדובר "במקצה שיפורים" של המדינה שאין ליתן לו יד. לסיכום נטען כי אין לאפשר למדינה הגשת הראייה, במיוחד בשים לב לכך שבמהלך קדמי המשפט הצהירה המדינה, פעם אחר פעם, כי סיימה להגיש את ראיותיה.

דיון והכרעה

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי יש לשמור על הכללים בדבר סדרי הבאת הראיות ועל בעלי הדין מוטלת חובה דיונית להגיש את ראיותיהם "בחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. בע"א 579/90 רוזין נ' בן – נון נאמר כי על בעלי הדין להגיש ראיותיהם על פי סדרי הדין הקבועים בדין "בחבילה אחת – כך ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם". אמנם בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים ואף בשלב הערעור. אולם, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו.

המבחנים להתרת הגשת ראיה שלא הובאה במועד הנדרש על פי הסדר הרגיל