פלונית נ' ש.שלמה חברה לביטוח בע''מ

1.התובעת, ילידת 1961, עותרת לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 4.12.12, שעה שרכב צד ג' פגע ברכבה מאחור.

2.התובעת פנתה לבית-חולים "פוריה" ושם נכתב כי ברקע קיים קיבוע ע"ש צווארי, שנה לפני התאונה עברה ניתוח ע"ש צווארי. התלוננה על כאבים בחזה ובעורף. בדיקת עמוד שדרה גבי נמצאה תקינה. כן נמצאה רגישות בע"ש צווארי והגבלת תנועה.

בהמשך התלוננה במסגרת קופת חולים על כאבים בברך שמאל וירך שמאל, ברם בתיעוד נרשם כי מדובר בשינויים ארוטרוטיים.

3.התאונה מהווה תאונת עבודה. התובעת פנתה למל"ל בבקשה לקביעת נכות והמל"ל קבע כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. לדברי ב"כ התובעת, הוגש ערר על ההחלטה, ברם התובעת זנחה את הערר ובסופו של דבר נותרה הנכות על שיעור אפס אחוז.

4.לא מיותר לציין, כי כחצי שנה לפני התאונה נקבעה לתובעת נכות כללית בשיעור 53% החל מיום 1.9.12, כאשר בין הנכויות שלה יש לציין שיתוק עצבי מימין ומשמאל, הגבלת ע"ש צווארי, הגבלה קשה בכתף ימין, ונכויות נוספות שאינן רלבנטיות.

5.הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת דרכים קלה שלא הותירה כל נזק. מצבה הרפואי של התובעת נובע ממצב קודם ואינו קשור לתאונה. היא מדגישה כי הניתוח הצווארי הוא על רקע תאונת דרכים קשה שארעה לתובעת בשנת 1998, נפילה קשה משנת 2011, ארוע משנת 2003 ועוד.

6.הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוצגו לעיוני, אני סבורה כי מדובר בתיק שעיקרו כאב וסבל לתקופה מוגבלת, שכן מירב סִבלה של התובעת איננו קשור לתאונה. אבהיר גם כי לא הוכח הפסד השתכרות בעבר, וזאת מתוך השוואת דוח רציפות ביטוח ביחס לעברה התעסוקתי והשתכרותה של התובעת.

בנסיבות העניין אף אינני סבורה כי יש מקום לפיצוי משמעותי, אם בכלל, ברכיב עזרת צד ג', נוכח התיעוד הדל והפגיעה הקלה יחסית, שלא הותירה אותותיה.

מתוך סכומי הפיצוי יש לנכות דמי פגיעה ששולמו לתובעת בסך 1,456 ₪.