ת"א 45705-07-15 ח.א. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 20.11.13. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה נכות בשיעור משוקלל של 46.5% (30% בגין ברך ימין, 20% בגין צלקות, 15% בגין מצב נפשי, 10% בגין כתף ימין). כמו כן, נקבע שיש מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, והנכות הועמדה על 86%.

לאחר שנקבעה הנכות האמורה, הגיש התובע את התביעה דנן, כאשר על פי כתב התביעה, הסמכות לדון בתביעה היא לבית משפט השלום.

הבקשה שבפני היא להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. על פי נימוקי הבקשה, התובע פוטר מעבודתו ברשות הדואר, ועל כן הוא מעריך שהסכום שצפוי להיפסק לו הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי, גם בשים לב לניכוי קצבאות המל"ל. הבקשה לא נתמכה בתצהיר או במסמכים המלמדים על נזקי התובע.

הנתבעת מתנגדת לבקשה, כשהיא מציינת שמנזקו של התובע יש לנכות סך של כ- 2,600,000 ₪, ועל כן לטענתה הפיצוי הצפוי הוא בסמכותו של בית משפט זה. הנתבעת מוסיפה וטוענת שאף בשים לב לסכום הפשרה שהוצע לתובע על ידי בית המשפט "אין כל דרך שהפיצוי בתיק זה יגיע לסמכות בית המשפט המחוזי".

בתשובה משיב התובע ש"זכותו של התובע לנהל את ענייניו בדרך הנראית לו."

נפתח ונאמר כי לא ניתן להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בלא לתקן את כתב התביעה:

"ככלל, נקבעת הסמכות העניינית לפי סכום התביעה או שוויו של הסעד המבוקש ביום הגשתה של התביעה. כידוע, סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי חלה על תביעות כספיות שסכומן או שוויין למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח (סעיפים 40(1) ו- 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). במקרה דנא, שווי התובענה במועד הגשתה עמד על כ-5 מיליון ש"ח (ולאחר תיקון על 18 מיליון ש"ח). העובדה, כי במהלך ניהול ההליך חלו התפתחויות ביחס לסכום התביעה אינה רלוונטית לעניין הסמכות העניינית. זאת, למעט חריג החל במקרים בהם מתוקן כתב התביעה באופן המוציא את הסעד המבוקש מגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום." (רע"א 6132/09 עיריית טירת הכרמל נ' כלל השקעות בנדל"ן בע"מ (14.10.09))

אלא שאין בפני בקשה לתיקון כתב התביעה באופן המוציא את הסעד המבוקש נגדר סמכותו של בית משפט זה. לפיכך, ולו מטעם זה בלבד, היה מקום לדחות את הבקשה.

אלא שאף לו היתה מוגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, ספק אם היה מקום להיעתר לה. בדיון שהתקיים ביום 20.7.16 ניתנה הצעת פשרה, וזאת לאחר שנשמעו טענות הצדדים. 3 חודשים לאחר הדיון, דהיינו לפני למעלה משנה, ביקש התובע שתנתן הצעה מתוקנת, שכן הוא קיבל זימון לשימוע לפני פיטורין. ביום 27.10.16 הורה בית המשפט לצדדים להגיש ראיותיהם, על מנת שניתן יהיה לבסס הצעה מתוקנת על נתונים מדוייקים יותר בנוגע להפסדי עבר, כמו גם על נתונים טובים יותר בנוגע למשמעות ותוצאות השימוע.