ת"א 45636-08-15 בן ציון ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

ה"בקשה הנוספת" למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה הרביעית") כמו גם הטיפול ככלל בבקשה לסעד זמני הועברו לטיפולי;

לאחר שעיינתי בבקשה הרביעית ובכתבי בי-דין המצויים בתיק הרי שלא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות מתן סעד ארעי במעמד צד אחד, ואנמק –

1. אין מקום להגשת בקשות חוזרות ונשנות במעמד צד אחד - זוהי הבקשה הרביעית למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד המוגשת במסגרת התיק הנוכחי; הבקשה הראשונה הוגשה ביום 24.8.2015 ובאותו היום ניתנה החלטתה של כב' השופטת קוברסקי אשר דחתה את הבקשה לצו זמני במעמד צד אחד והורתה על העברת הבקשה לתגובת המשיבים 2-3; ביום 25.8.2015 הוגשה בקשה חוזרת למתן צו מניעה דחוף במעמד צד אחד אשר נדחתה גם היא בהחלטתה של כב' השופטת קוברסקי מיום 26.8.2015; ביום 30.8.2015 הוגשה בקשה נוספת למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד אשר נדחתה ביום 31.8.2015 על ידי כב' הש' בן-שמן. עתה, מוגשת כאמור בקשה נוספת המוכתרת כ"דחופה" למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד (אשר אף לא נתמכה בתצהיר כדין – טעם נוסף ומספק לדחותה).

הבקשה לסעד זמני מיום 24.8.2015 אשר עודנה תלויה ועומדת הועברה בהתאם להחלטת כב' הש' קוברסקי לתגובת המשיבים. החלטה זו הינה החלטה מחייבת – על כן הבקשה לסעד זמני תידון במעמד הצדדים ולאחר קבלת תגובות כלל המשיבים (תגובות המשיב 2 והמשיבה 3 מצויות בתיק בית המשפט) וכן קבלת עמדת המועצה המקומית אזור – אשר לא הוספה כמשיבה חרף נחיצותה המסתמנת.

2.כתב תביעה טרם הוגש לתיק בית המשפט וזאת חרף העובדה שהבקשה הראשונה לסעד זמני הוגשה לפני למעלה משבועיים. זאת על אף שלא ניתנה כל החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה (אשר הוגשה במסגרת הבקשה הראשונה לסעד זמני) וממילא חלף המועד המבוקש.

כך או אחרת, הלכה למעשה כלל הבקשות לסעד זמני שהוגשו בתיק הוגשו קודם להגשת הליך עיקרי. לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן נמנות עם החריגים שאליהם כיוונה תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שבהם יכול שיינתן צו ארעי או זמני טרם שהוגש הליך עיקרי.

הדברים האמורים נכונים במיוחד שכן במקרה הנוכחי ההליך העיקרי נדרש הן לצורך בחינת הסעד המבוקש בגדרי ההליך העיקרי (האם הסעד הזמני המבוקש משרת את ההליך העיקרי; האם הוא בסמכותו של בית משפט זה וכיוצ"ב) והן לצורך בחינת זכויות המבקשים בשטח נשוא הבקשה שכן, על פניו, בבקשה לסעד זמני עולה טיעון סותר- מחד, טוענים המבקשים כי לצדדים זכויות בלתי ייחודיות בשטח ומאידך טוענים כי ישנו חלק ספציפי אשר יוחד להם. שאלות דומות בעניין זכויות הצדדים בשטח עולות אף באשר למעמדה של המבקשת 1.

יש להניח כי כתב תביעה, ככל שיוגש, ייתמך למצער בתשריט שיהיה בו כדי לסייע בבחינת זכויות הצדדים ברמה הנדרשת בשלב הדיוני הנוכחי.

3.כתב תביעה יוגש אם כן בתוך 3 ימים ולאחר שיוגש יינתנו הוראות להמשך. הוראות להמשך יכללו ממילא העברת הבקשה לתגובת כלל הנתבעים לרבות לצדדים נוספים דוגמת המועצה המקומית אזור; ולתשובת המבקשים בהתאם.

משהובהר האופן בו יתנהל המשך בירור הבקשה אוסיף כדלקמן-

4.מדובר בבקשה מוקשית במיוחד, שכן גם אם לא נדרש למישור סיכויי התובענה בשלב זה - אשר טרם באה לאוויר העולם - ואשר יש להניח כי אף הוא דורש הבהרה ולו באשר לזכויות המבקשים בשטח (כמפורט לעיל), ובאשר לאופן בו משליך פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בגדרי רע"א 4107/15 על ענייננו - הרי שעל פניו ענין מאזן הנוחות, מטה דין הבקשה לדחייה באופן מובהק;

השטח נשוא הבקשה עומד ריק מזה זמן – אין חולק על כך; נזקם של המבקשים, ככל שבסופו של יום יתברר כי ישנו כזה, הוא כספי באופן מובהק ומשכך גם הדיר במהותו, מאידך הנזק הצפוי מהצד שכנגד וכמשתקף בתגובת המשיבה 3 הוא נזק לציבור בכללותו – החניון המוקם בשטח עתיד לשמש עם פתיחתו כחניון "חנה וסע" היחיד אשר יעמוד לרשות הציבור למטרופולין תל-אביב מכיוון דרום; עצירת העבודות כמבוקש תוביל אם כן, כך נראה, למצוקה תחבורתית קשה ולפגיעה קשה בציבור - עניין אשר בית המשפט מחויב לשקול במסגרת סעד זמני.

5.בהקשר זה יש לציין אף את השיהוי בו נקטו המבקשים בפנייה לבית המשפט; העבודות החלו לפני למעלה מחודש ימים - ביום 4.8.2015. אף לשיטת המבקשים הם יודעים על העובדות כבר מיום 5.8.2015. אך רק בחלוף כשלושה שבועות, ביום 24.8.2015, הגישו המבקשים את הבקשה הראשונה לסעד זמני וללא כתב תביעה – על פניו מדובר בשיהוי מאיין.