ת"א 45626-11-15 חלייחל נ' מדינת ישראל -משרד הביטחון

1.התובע טוען לנזקים עקב מות פרות שהיו בבעלותו. לטענת התובע, הפרות מתו לאחר שנורו על ידי חיילי צה"ל ולפיכך הנתבעת, מדינת ישראל, היא שאחראית לפצות אותו בגין הנזקים.

2.לטענת התובע, העדר רעה בשטח שהוחזק על ידו כדין ואשר בסמוך לו נמצא שטח המכונה "שטח אש 115", שבו נערכים אימונים של הצבא (להלן – השטח הצבאי או שטח האש). לטענת התובע, במהלך חודש פברואר 2012 התגלו בעדרו מספר רב של פרות מתות, אף שעדר הפרות היה במעקב וטרינרי ולא סבל מכל בעיה רפואית ולא היה לכן הסבר מניח את הדעת לתמותת הפרות. הפגרים הועברו לבדיקת רופא וטרינר מטעמו, וכן נבדקו על ידי וטרינר שמונה על ידי משטרת ישראל על מנת לקבוע את גורמי התמותה.

לטענת התובע נמצא כי הפרות מתו כתוצאה מירי.

3.התובע טען כי ביום 7/2/12 או בסמוך לכך ביצע הצבא תרגיל צבאי, שכלל ירי בשטח הצבאי ויריות שנורו משם פגעו בפרות והרגו אותן. לכן, לטענתו, המדינה היא שאחראית למות הפרות. התובע צירף חוות דעת של שמאי, ולפיה מות הפרות (8 פרות ופר אחד), גרם לו לנזק בסכום של 128,000 ₪. בנוסף, טוען התובע לנזק נפשי ובין היתר עגמת נפש ואי נוחות, שאותו הוא מעריך בסכום של 32,000 ₪.

בסה"כ הוגשה לכן התביעה על סכום של 160,000 ₪.

4.הנתבעת מכחישה את טענות התובע. לטענתה, ביום 7/2/12, לא בוצע בשטח האש אימון שכלל ירי, ועל כל פנים ירי "חי" נעשה רק במטווח שקיים במקום ולא בשטח פתוח. עוד נטען כי אין שחר לטענה כי ירי של חיילים גרם למות הפרות, והא ראיה שהתובע עצמו לא סבר שתמותת הפרות מקורה בירי של חיילים. לטענת הנתבעת, התובע מסר במשטרה מספר הודעות, שבהן העלה גרסאות שונות באשר לסיבה לתמותת הפרות, ואף נקב בשמות של חשודים, שלטענתו איימו עליו זמן מה לפני הארוע. לכן, טוענת הנתבעת כי אין כל ראיה לכך שהפרות מתו עקב ירי של חיילים.

הנתבעת גם טענה כי בסמוך לפרות המתות נמצא תרמיל של כדור, והדבר מלמד על כך שהירי בוצע באותו מקום ולא ממרחק. עוד טענה הנתבעת כי בפנייתו של התובע אל משרד הבטחון, פניה שנעשתה כשנתיים לאחר הארוע הנטען, טען התובע כי נהרגו 4 פרות ופר, בעוד שבכתב התביעה הוא טוען למותן של 8 פרות ופר אחד.

5.התובע הגיש כתב תשובה. בתשובה לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, לפיה לא בוצע אימון צבאי ביום 7/2/12, טען התובע כי באותו היום בשעות הערב הוא היה בשטח המרעה שלו "וראה במו עיניו את יחידת צה"ל ב- 4 רכבים כאשר החיילים יורים לשטח המרעה. התובע אשר חש סכנה לחייו והוא כמעט ונפגע מירי החיילים נס על נפשו ועזב את המקום." (הדגש במקור,ה.א.)(סעיף 3 לכתב התשובה).

6.עוד טען התובע כי למחרת בבוקר, ביום 8.2.12, גילה 3 פרות ופר אחד מתים ואז פנה למשטרה ומסר את עדותו הראשונה. התובע גם טען כי במקום נכח גם קצין מג"ב ובפניו הצביע התובע על המקום שבו ירו החיילים ועל סלעים שנפגעו מהירי. עוד טען התובע כי התרמיל שנמצא ליד הפרות המתות, ואשר עליו נסמכת הנתבעת, הינו תרמיל ישן שהיה שקוע וקבור עמוק באדמה כבר שנים רבות. התובע טען כי ביום 14/2/12 שמע שוב יריות, הגיע לשטח המרעה וראה ראשי בקר נוספים מתים. הוא שוב הזעיק את המשטרה, וזו הגיעה למקום ביחד עם אנשי מג"ב. בסיור שנעשה, נמצאו גדרות קרועות ושתי מחסניות שהונו זו על גבי זו בצורת צלב. עוד טען התובע כי נמצאו עקבות של שני רכבים והסימנים של רכבים אלה הובילו למחנה הצבאי שנמצא בשטח האש. לכן, טוען התובע כי אין כל ספק שהפרות נפגעו ומתו כתוצאה מירי החיילים.

7.מטעם הצדדים העידו התובע, המומחה מטעמו, מומחה הנתבעת וכן העד אריה דקל, ששירת במועדים הרלוונטיים לתביעה, כמפקד הבסיס הצבאי שבו שטח האש. בנוסף, הצדדים הסכימו כי תיק המשטרה, שנפתח בעקבות תלונות התובע על מות הפרות, ישמש חלק מחומר הראיות, וכי התובע יגיש את מסמכי המשטרה לתיק בית המשפט.