ת"א 45575-04-12 אמר נ' רוביניס ואח'

1.בפני תביעה כספית על סך של 58,336 ₪ לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות על ידי הוצאה במרמה מהעירייה של שומת ארנונה מיום 5.2.12 של נכס של התובע ואשתו (נספח ב' לכתב התביעה. להלן: "השומה") והצגתם לבית המשפט בתיק קודם שהתנהל בין התובע, כנתבע, לבין הנתבעת מס' 2 כתובעת דמי תיווך (פסק דין מיום 11.5.14 תא"מ 57355-10-10. להלן: "תביעת התיווך", וכן "פסק דין התיווך"). הנתבע מס' 1 (להלן: "אפי רובינס") הוא אחד בעלי המניות של הנתבעת מס' 2.

הנתבעים אינם חולקים כי הציגו את השומה בתיק הקודם שהתנהל בין הצדדים. אין טענה כי מעבר לציפייה כי הצגת השומה תקדם את מתן פסק הדין בתיק לטובת הנתבעת מס' 2 בתיק זה, נעשה שימוש אחר בשומה. לפי נתוני השומה היא הושגה על ידי פניה טלפונית למוקד העירוני. אפי רובינס מסר בדיון גרסה אחרת שהגיע לעירייה וביקש לקבל את השומה. אקדים כי הצגת השומה לבית המשפט הייתה המשך להצגת שומה אחרת על ידי התובע לבית המשפט להוכחת כתובת מגורים שונה (נספח 4 לכתב ההגנה). בגין השגת השומה והצגתו לבית המשפט בתביעת התיווך הוגשה התביעה שבפני.

התובע טוען לפגיעה בזכות יסוד (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), וכן הוא טוען להפרות של ס"ק (1), (6) , (9) ו- (10) לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות,תשמ"א- 1981. תשובת הנתבעים היא כי מעשי אפי רובינס בשם הנתבעת מס' 2 חוסים תחת ההגנה בסעיפים 18(1), וכן סעיף 18(2), סעיפי משנה (א), (ג) לחוק הגנת הפרטיות; וסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

2.התובע הוכיח כי אפי רובינס פנה לעירייה לאחר שכב' הרשם כפכפי ביטל את פסק הדין והשיג דרך המוקד העירוני את השומה. באשר לטענת ההתחזות דרך המוקד הטלפוני – היא לא הוכחה. כי נטען בכתב התביעה שלא הייתה התחזות . אך אני לא מקבלת את הגרסה המאוחרת של אפי רובינס כי התייצב במוקד העירוני עם נסח טאבו ואישור ממרשם האוכלוסין ודי היה בהצגתם ללא אמירת מילה ועל בסיס זה הוא קיבל את השומה (עמ' 15 לפרוטוקול). לכן אני מקבלת את ההנחה כי היא הושגה מתוך אופן התנהלות העירייה מול מתווכים.

בשומה יש מידע אישי הכולל נתונים של מספר זיהוי כמו גם הסכום לתשלום. הנתבעים לא נדרשו לשומה לצורך מספר הזיהוי של התובע כי זה נמסר לאפי רובינס בעת מילוי הפרטים בהסכם התיווך שעליו חתם התובע. לעומת זאת המידע של מספר המשלם בשומה יכול להיות מידע מוגן. אלא שהוא הוצג קודם לכן על ידי התובע בעת שהציג את השומה לכתובת ברחוב דרור 26, שכן מדובר במספר זהה לתעודת זהות שלו. בהתייחס לטענה כי הסכום לתשלום עבור ארנונה הוא פרטי – לא הוכח כי מידע זה אינו פתוח לציבור בהתייחס לגובה הארנונה המוטל על נכסים בעיר באר שבע, שלהם נתוני הנכס של התובע ואשתו. מאידך, אילו הייתה בשומה יתרת חוב עבר יתכן והוא היה מידע מוגן. בשומה שהוגשה על ידי הנתבעת מס' 2 לא היה מידע כאמור. לעומת זאת בשומה שהוגשה על ידי התובע המידע של יתרת חוב קודמת מופיעה. על אף שבשומה שבמחלוקת לכאורה לא היה מידע מוגן זאת אניח כי התוכן של השומה כן מכיל מידע פרטי מוגן ושהוא פורסם כנטען. מכאן אבחן את ההגנות שהועלו.

הגנת הפרסום המותר - סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות

3.ההפרה בסעיף 2 (9) לחוק ההגנה על הפרטיות היא פרסום של מה שהושג תוך פגיעה בפרטיות. בסעיף 18(1) לחוק נקבעה הגנה של פרסום אשר הוא מוגן על פי חוק איסור לשון הרע. בעניינו : פרסום על ידי בעל דין תוך כדי דיון משפטי.

הנתבעים הוכיחו כי עשו במסמך אך ורק שימוש לצורך ההליך המשפטי . הן בתיק הקודם והן בתיק זה. לכן קמה להם ההגנה [רעא 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, פ"ד סג (2) 511 ( 2009)].

הגנת תום הלב – סעיף 18(2) סעיף משנה (א) לחוק הגנת הפרטיות

ההגנה בסעיפי משנה של סעיף 18(2) כפופים לעקרון תום הלב והנסיבות. בסעיף משנה (א) נקבע כהגנה - חוסר ידע שיש פגיעה בפרטיות. עו"ד רוזן ציטטה בסיכומיה את הנחיות היועמ"ש לעיריות (הנחיה 3.1101 מיום 12.2.2002) שלא למסור שומת ארנונה ללא הסכמת הבעלים, כי המידע על חוב מיסים הוא מידע על מצב כלכלי לכאורה של הנישום שהוא מידע מוגן בפני עצמו וגם ניתן לעשות שימוש במידע הזה שלא למטרות שהמידע נמסר (עמ' 16 סיפא לפרוטוקול). יפים דברים אלה אך הם אינם תואמים לנסיבות בתיק זה. כי השומה לגבי הכתובת ביהושפט 9 חסרת פרטים על חובות וזו השומה שהושגה והוגשה על ידי הנתבעים. מצד שני השומה שהגיש התובע לגבי השכירות ברחוב דרור 26 כוללת את המידע הרגיש האמור. אדגיש כי התובע הקדים בהגשת השומה שלו את הנתבעים והציג את המידע מראש בבקשתו בתביעת התיוון לביטול פסק הדין, כדי להוכיח את טענת העדר המסירה. אי אפשר לומר שאולי הוא נגרר. ההיפך הוא הנכון. באת כוח התובע הוסיפה כי ככל שהנתבעים סברו שהם נדרשים לשומה היה עליהם לפנות לבית המשפט שיחייב את התובע להמציא אישור על מקום מגוריו, הליך שסיכוייו היו לוטים בערפל כי זו הייתה דרישה לומר לתובע לסתור את טענתו בבקשה. וכן הוצע על ידי באת כוח התובע כי היה על הנתבעים להשיג את המידע בשלב של שמיעת הראיות. לכך אני מסכימה. שכן אז הייתה מוגשת בקשה לתע"צ או זימון פקיד מטעם העירייה עם הרישום של הנכס ברחוב יהושפט 9. אפי רובינס פעל בשם הנתבעת מס' 2 ללא ייצוג ולבקשה שהוגשה על ידו באותו מועד לא הייתה נפקות כי הדרך לתקוף את החלטת הרשם כפכפי לא היתה על ידי הצגת ראיה נוספת אלא על ידי ערעור על החלטת הרשם.

הנתבעים טענו לתום לב. הרצון להציג בפני בית המשפט את המצב העובדתי הנכון. כן הם טענו כי אם הייתה מניעות היה על העירייה לחסום את הבקשה. לכך השיבה באת כוח התובע כי היה על הנתבעים לזמן את עורך התע"צ לחקירה כדי לחלוק על תוכן התע"צ לנוהל קבלת השומה. דבר שלא נעשה. לכך הושב על ידי גב' רובינס בשם החברה ובעלה כי מלכתחילה התובע הזמין את עורך התע"צ לעדות ורק ברגע האחרון מבלי ליידע את הנתבעים ויתר ב"כ התובע על העד. בכך היא צדקה בדבריה. כי ביום 2.11.14 הגישו באי כוח התובע בקשה להזמין את עורך התע"צ לעדות. הבקשה נעתרה בו ביום בכפוף להפקדה שבוצעה. ביום 6.11.14 בבקשה שהוגשה ביום ה' בשעה 11:13 דקות, הודע על ויתור על העד. בקשה והחלטה שלא הומצאו לנתבעים על ידי המזכירות. באי כוח התובע לא טענו שהם המציאו אותה לנתבעים. אני מאמינה לנתבעים שהם התכוננו לחקירה. לאור היום והשעה של אותה הודעה, לא היה סיפק בידי הנתבעים באופן מעשי לזמן את העד.