ת"א 45535-10-10 עאסלה ואח' נ' עאסלה ואח'

לפני בקשת התובעים/נתבעים שכנגד (להלן: "המבקשים") לחייב הנתבע/תובע שכנגד (להלן: "המשיב") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות התביעה שכנגד ככל שזו תידחה.

עסקינן בתביעה כספית - נזיקית שהוגשה לבית המשפט ביום 24.10.10. ביום 21.12.10, בהעדר הגשת כתב הגנה במועד מטעם המשיב ניתן פסק דין בהעדר המקבל את התביעה. ביום 5.4.15 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין. ביום 15.4.15 ניתנה החלטתי בבקשה במסגרתה נקבע כי כתנאי לביטול פסק הדין על המשיב להפקיד בקופת בית המשפט סך של 25,000 ₪. משמילא המשיב אחר החלטתי והפקיד בקופת בית המשפט סך של 25,000 ₪ הוריתי על ביטול פסק הדין מיום 21.12.10 והגשת כתב הגנה מטעם המשיב. סכום זה עוקל וחולק בין נושי המשיב בתיקי הוצאה לפועל בהם חייב. ביום 2.6.15 הגיש המשיב כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. ביום 17.11.15 הוגש כתב הגנה לתביעה שכנגד. ביום 21.12.15 הגישו המבקשים את הבקשה דנן. ביום 23.12.15 הגישו המבקשים "השלמת טיעונים" לבקשתם. ביום 24.12.15 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה וביום 28.12.15 הגישו המבקשים תשובתם לתגובת המשיב.

לטענת המבקשים בבקשתם יש להורות למשיב להפקיד ערבון בסך 30,000 ₪ לכיסוי הוצאות המבקשים וכתנאי להמשך בירור התביעה שכנגד. לטענתם, התביעה שכנגד אשר הגיש המשיב כנגדם מופרכת והוגשה בחוסר תום לב. עוד מציינים המבקשים כי במסגרת ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין נקבע כי סיכויי המשיב בהגנתו- קלושים וכי סך של 25,000 ₪ שהפקיד המשיב בקופת בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין בהעדר שניתן בתיק זה, עוקל לטובת נושי המשיב בתיקי הוצאה לפועל בהם הוא חייב וחולק ביניהם. בנסיבות אלו טוענים המבקשים, כי ככל שתתקבל הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה יש להורות כי סכום זה יהיה "חסין" מעיקולים.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, דווקא על המבקשים להפקיד ערובה לצורך כיסוי הוצאותיו. לטענתו, התביעה שכנגד אשר הגיש, נובעת מאותן הנסיבות עליהן נסובה התביעה העיקרית ובנסיבות אין הצדקה לחיובו בהפקדת ערובה. המשיב טוען כי הפקיד כבר לתיק 25,000 ₪ שחולקו בין נושיו בתיקי ההוצאה לפועל. לטענתו, לא ניתן לחייב נתבע פרטי בהפקדת ערובה זאת להבדיל מחיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה בהתאם לס' 353א' לפקודת החברות.

דיון:

סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובע:

"ערובה לתשלום הוצאות

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

בענייננו, טוענים המבקשים - נתבעים שכנגד כי יש לחייב את המשיב- התובע שכנגד בהפקדת ערובה, זאת כתנאי להמשך בירור התביעה שכנגד.