ת"א 45504-04-15 אלהוזייל נ' דלאשה

בפני בקשה להכרה בחסינות הנתבע כעובד ציבור, בהתאם לאמור בסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בהסכמת הצדדים תוכרע הבקשה על סמך הבקשה והתגובות - ללא דיון.

התביעה נסובה על מכתב ששלח הנתבע לתובע. הנתבע שימש בעת כתיבת המכתב כגזבר עירית רהט, והתובע שימש כמנהל תקשוב מדע וטכנולוגיה בעירית רהט. המכתב אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה, נושא כותרת "מסירת דיווח מוטעה אודות ביצוע פרויקט". התובע טוען כי המכתב אשר נשלח אליו ואשר הועבר גם לגורמים נוספים, מהווה לשון הרע, וכי יש לפיכך לחייב את הנתבע לפצותו בגין כך.

הנתבע טוען בבקשה להכרה בחסינות כי המכתב נשלח במסגרת תפקידו השלטוני, כעובד ציבור ובנסיבות אלו יש לקבוע כי הוא נתבע בשל תפקידו הציבורי.

עוד טוען הנתבע כי המכתב הוכן על ידו בהוראת ראש העיר, וכי האחרון אף התערב בניסוח המכתב וכן ברשימת הגורמים אליהם נשלח העתק המכתב.

הנתבע מוסיף וטוען כי מעשיו נעשו בתום לב, ללא כוונה לפגוע. בהקשר לכך הוא טוען כי המכתב שנשלח לתובע היה בעל נוסח מרוכך, מתוך ניסיון שלא לפגוע בתובע, על אף שראש העיר ביקש שישלח לתובע מכתב בנוסח תקיף יותר.

הנתבע תמך את בקשתו בתצהיר וכן בהעתקי מסמכים שהוחלפו בינו לבין ראש העיר.

בתגובתו מתנגד התובע לבקשה וטוען כי התנהלותו של הנתבע באירוע נשוא התביעה הייתה בניגוד לתפקידו. לשיטתו הטענות שהועלו במכתב, כלל לא היו כאלו שמתפקידו של הנתבע לדווח עליהן. כן טוען התובע כי אין מקום ליתן לנתבע חסינות, מקום בו המעשה נעשה תוך כוונה לגרום נזק או תוך שוויון נפש, קרי, באדישות או בחוסר אכפתיות לגרימתו, כפי שארע במקרה דנן. נטל ההוכחה להוכיח את תנאי החסינות מוטל על הנתבע , ובנטל זה לא עמד ואשר על כן, דין הבקשה דחיה.

עירית רהט צורפה כצד לבקשה והגישה תגובה מפורטת המונחת בפני. בתגובה צוין כי לאחר שנבחן הנטען בכתב התביעה, וכן נבחנה הבקשה, סבורה העיריה כי בנסיבות המקרה, מתקיימות הנסיבות המצדיקות מתן חסינות לנתבע.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, החלטתי לקבל את הבקשה.

עיון בתגובת העיריה מעלה כי העיריה, מעסיקתו של הנתבע (וגם של התובע), מאשרת את מרבית הטענות העובדתיות, המפורטות בבקשת הנתבע להכרה בחסינותו.

מהעובדות שפורטו בתצהיר הנתבע שצורף לבקשת החסינות, ומעיון במסמכים שצורפו לבקשה, אשר עולים לכאורה בקנה אחד עם הנטען בתצהיר, ומהעובדות שצוינו בתגובת העירייה, עולה אכן כי מדובר במכתב שנשלח על ידי הנתבע, מתוקף תפקידו.

כמו כן, מהחומר המונח לפני בשלב זה, אין אינדיקציות לכך שהמכתב נשלח תוך רצון לגרום נזק ו/או תוך כדי אדישות לתוצאותיו, ומתצהיר הנתבע עולה לכאורה ההפך (ראה למשל סעיף 27 לתצהיר, שם נרשם על ידי הנתבע כי חש חמלה כלפי התובע, וכי ניסה לגרום לכך שהפגיעה בתובע תהא פחותה ככל האפשר).