מדינת ישראל נ' מי אביבים 2010 בע"מ

 לפני תביעה לפסק דין המצהיר על היעדר חבות של בעלת נכס בגין צריכת מים של פולש.התובעת, בכובעה כמנהלת קרקעות המדינה, הינה גם בעלת הזכויות בנכס בתל אביב. אותו נכס נתפס לפני שנים רבות על ידי פולש והתובעת החלה בהליכים לפינוי הפולש וקבלת החזקה בנכס.במרוצת השנים נרשם הפולש בספרי הנתבעת כצרכן ונשא בתשלום עבור צריכת המים בנכס ועבור שירותי הנתבעת, אך במהלך 2019 חדל מתשלום ונמצא שהפולש נפטר והחזקה עברה לבנו או למי מטעמו. הנתבעת לא הצליחה לגבות את החוב מהפולש והודיעה לתובעת כי החבות בגין צריכת המים בנכס חלה עליה, בהיותה הבעלים של הנכס.מכאן התביעה במסגרתה עותרת התובעת להצהרה שאין לנתבעת הסמכות לחייב אותה בגין צריכת המים בנכס בו החזיק פולש ויש לצוות על הנתבעת לחדול מהליכי הגבייה בטענה זו.כיוון שהנתבעת פועלת על פי חוק וסמכויותיה לגבות מחיר עבור השירותים שהיא נותנת מוסדרים בחוק, עומדת במוקד המחלוקות השאלה אם עומדת לנתבעת גם הסמכות לרשום בספריה כצרכן את מי שאיננו מחזיק בנכס ואיננו צורך את שירותיה, ורק נוכח מעמדו כבעלים.העובדות

• התובעת עתרה בתביעה זו בכובעה כמנהלת קרקעות המדינה, בין היתר באמצעות הקרן הקיימת לישראל ("קק"ל") ורשות הפיתוח.

  בכובעה זה מנהלת התובעת את המקרקעין הידועים כחלקות 190 ו- 219 בגוש 6981 (להלן: "הנכס").

  הנכס מצוי ברחוב גולומב 20 בתל אביב ומשתרע על 516 מ"ר (חלקה 190) ועוד 1,247 מ"ר (חלקה 219).

• הנתבעת הינה תאגיד מים וביוב, אשר הוקם על ידי עיריית תל אביב יפו בהתאם לסעיף 6א בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: "חוק התאגידים"), ומופקד על אספקת שירותי מים וביוב בשטחי העיר תל אביב יפו.

• אי אז, לפני שנים רבות, נתפסה החזקה בנכס על ידי כמה אנשים ובהם גם אדם בשם יוסף כהן ז"ל (להלן: "המנוח").

  עם ייסוד הנתבעת בשנת 2010, נרשם המנוח בספרי הנתבעת כצרכן והחיובים על צריכת המים בנכס הופקו על ידי הנתבעת על שם המנוח. בנכס הותקן מד מים ונכרת מול הנתבעת חוזה מספר 80061768.

• התובעת סברה שאין למנוח זכות להחזיק בנכס ועתרה נגד המנוח ונגד אחרים בתביעת פינוי (ת.א. 57980/08) (להלן: "תביעת הפינוי").

  תביעת הפינוי התבררה במשך מספר שנים ובסופו של יום, בפסק דין מיום 1.6.16, נקבע שעל המנוח לפנות את הנכס.

• במקביל לתביעת הפינוי התבררה תביעה שהגישה התובעת נגד המנוח ואחרים לתשלום דמי שימוש (ת.א. 981-05-14) ובמסגרתה גם תביעה שכנגד שהגיש המנוח לקבלת פיצוי. בפסק הדין המורה על פינוי הנכס, נקבע שהפינוי יעוכב עד להכרעה בתביעה שכנגד שהגיש המנוח. תביעת המנוח נמחקה בהחלטה מיום 16.3.17 וכך הוסר עיכוב צו הפינוי כלפי המנוח מהנכס.

  המנוח נפטר ביום 12.6.19 והתביעה שהוגשה נגדו לתשלום דמי השימוש נמחקה אף היא בהחלטה מיום 9.12.19 נוכח פטירתו.

  גם לאחר פטירת המנוח לא תפסה התובעת את החזקה בנכס והתברר כי בנו של המנוח, אורן כהן, הוא זה שמחזיק בנכס ואף משכיר חלקים ממנו לצדדי ג'.

• ביום 12.2.20 פנתה הנתבעת לתובעת והודיעה כי מאחר והמנוח נפטר ולא נמסרה כל הודעה בדבר זהות המחזיק בנכס, תירשם התובעת כמחזיקה בנכס והיא זו שתחויב בתשלום החשבונות עבור צריכת המים בנכס מאז פטירת המנוח. באותה העת, לפי ההתכתבות בין הצדדים, כבר הצטבר בספרי הנתבעת חוב של מאות אלפי שקלים בגין צריכת המים בנכס והנתבעת בקשה שהחוב יפרע.