פלונית נ' רימון טיולים בעמ ואח'

זהו פסק דין משלים בעניין גובה נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, באירוע שהתרחש ביום 22.8.2019 בשל רשלנות הנתבעות כלפי התובעת.

1.התובעת, ילידת X.X.1962, עבדה במועד האירוע כגננת במשפחתון והשתכרה שכר שנתי של 55,683 ₪ נכון לשנת 2019. נכותה הרפואית כתוצאה מהאירוע עומדת על 34.39% נכות משוקללת: 10% בשל מצב לאחר שבר בחוליה 8D עם אובדן גובה משמעותי, 10% בגין מצב לאחר שבר בחוליה 1L עם אובדן גובה משמעותי, 10% בשל הגבלה קלה בגב תחתון והפרעה קלה לכושר הפעולה הכללי, וכן 10% בשל מצב לאחר שבר ברדיוס הדיסטלי שהתחבר עם תזוזה ומתבטא בכאב, הפרעה קלה לתנועות והפרעה קלה לכושר הפעולה הכללי.

הנכות הרפואית, התפקודית והפסד השתכרות

2.הנכות הרפואית נקבעת על פי "הממצאים הרפואיים שנגרמו עקב התאונה כשהם מתורגמים לאחוזים" (ע"א 3049/93סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792, 798). לצד קביעה זו, בית המשפט רשאי לבחון את ההשפעה של הליקוי הרפואי על תפקודו של הניזוק, היא הנכות התפקודית. נכות זו מבטאת את מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - הפגיעה בכושר התפקוד של הניזוק עקב הנכות - והיא אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית (שם, עמ' 800). אין חובה בקביעת דרגת הנכות התפקודית, שכן היא אינה מדד ישיר לפיצוי הניזוק.

לצד הנכות הרפואית והתפקודית, כאשר טוען הניזוק להפסד השתכרות, בית המשפט נדרש לקבוע את מידת ההשפעה של הליקוי הרפואי על כושר השתכרותו הצפוי של הניזוק לולא התרחש האירוע הנזיקי. הפגיעה בכושר ההשתכרות מותאמת לנתוניו האישיים של הניזוק בהתחשב באופי הנכות והשפעתה על מקצועו או עיסוקו, סיכויו לחזור ולעסוק בהם, או ההגבלה שיש לו לעסוק בהם. ניתן להסתייע בנכות התפקודית, כלומר ההפרעה בתפקוד בדרך כלל, לקביעת ההשפעה של הנכות הרפואית על כושר ההשתכרות, אך הדברים אינם חד הם (שם, עמ' 802).

3.נקודת המוצא היא שבהעדר ראיות אחרות, הנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית (ע"א 4946/06צל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ(31.03.2008, סעיף י"ג), והיא שלב מקדים לקביעת מידת הפגיעה הפרטנית בכושר ההשתכרות של הניזוק (ע"א 5175/06כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף(30.01.2008, סעיף 20). התובעת מציינת בסיכומיה כי מדובר בנכויות משמעותיות (עמ' 12 לסיכומים, שורה 22); בעדותה, מתארת כאבים בגב וביד (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 30-29) קושי בהתכופפות (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 16, שורה 25) ובעמידה ממושכת (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 26). על מנת להקל על כאביה, נוטלת מדי פעם כדורים (עמ' 59 לפרוטוקול, שורה 18).

בניגוד לכך, טוענת הנתבעת כי התובעת מתפקדת באופן מלא, היא שבה לעבודתה, מבצעת פעולות הדורשות מאמץ פיזי ושכרה עלה, על כן, הנכות התפקודית תואמת לשליש מהנכות הרפואית, קרי 11% (עמ' 3 לסיכומים).

4.התיעוד הרפואי האחרון שהגישה התובעת מסתיים בשנת 2019 (עמ' 23-20 לתיק מוצגי התובעת). לטענתה, לא צורפו מסמכים רפואיים בשנים שלאחר מכן כיוון ש"לא הלכתי לרופא, אני לא אוהבת רופאים" (עמ' 59 לפרוטוקול, שורה 8). התובעת נוטלת כדורים רק מדי פעם ולא באופן קבוע, וניתן להסיק כי כאביה אינם במידה המצדיקה פנייה לרופאים רלוונטיים בתחום. במסגרת עבודתה, התובעת מאשרת כי היא מצליחה להרים את הפעוטות (עמ' 60 לפרוטוקול, שורה 21), למרות שציינה קושי בהתכופפות. לשיטת התובעת לא תפקדה משך 8 חודשים בלבד (עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 11, שורה 31). בהינתן כלל האמור, נכותה הרפואית של התובעת זהה לנכותה התפקודית, ותעמוד על 34.39% נכות צמיתה. 

חישוב ההפסד לעבר ולעתיד

5.התובעת טוענת להפסד של 44,000 ₪, משנעדרה 8 חודשים מעבודתה, ובתקופה זו, בתה החליפה אותה בשכר חודשי של 5,500 ₪ בחודש. לעתיד, מבוקש 208,000 ₪, בסיס שכר 6,400 ₪ בחודש עד גיל 70 (ללא רכיב פנסיוני משהתובעת עצמאית). מנגד, טוענת הנתבעת כי אין ליתן פיצוי עבור הפסדי ההשתכרות, משהתובעת לא החסירה מעבודתה, לא מימשה ימי חופש ולא צירפה כל אישור היעדרות, היא מצליחה לתפקד והשביחה את שכרה, כך שיש לשלול ממנה פיצוי עתידי.

בהתאם לחוות הדעת, לתובעת 100% נכות זמנית לארבעה חודשים ממועד האירוע ו- 50% נכות זמנית לארבעה חודשים נוספים. התובעת צירפה אישור מחלה עבור 40 ימים בין התאריכים 22.8.2019, עד 30.9.2019.

6.בתה מציינת בחקירתה כי החליפה את התובעת במשפחתון למשך שמונה חודשים וקיבלה 5,500 ₪ לחודש (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 7, שורה 18). בחקירתה הנגדית, הבהירה כי הימים בהם סייעה לאמה, לא הפריעו לעבודתה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 31). לא צורפה כל אינדיקציה לסיוע הבת במשפחתון, לא הובאו תלושי שכר או אסמכתה כלשהי שהתובעת לא עבדה. מעבר לכך, העדה אישרה כי התובעת הייתה נוכחת במשפחתון (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 5-3). מאליו מובן כי נוכחות פיזית איננה יכולה להיחשב כהיעדרות מהעבודה והעדות ניצבת בניגוד לאישור המחלה. משמדובר בנזק מיוחד הדרוש הוכחה בראיות, היה על התובעת לצרף ראיות כלשהן להוכחת חסרונה או ההפסד שנגרם לה (עמ' 57 לפרוטוקול, שורה 12, שורה 14). די בכך שהייתה מצרפת אישורים לתשלום לבתה כדי לעמוד ברכיב זה, אולם משהיא נמנעה מלעשות כן ומשהייתה נוכחת פיזית בעבודתה, לא מצאתי לפסוק עבור הפסדי העבר. יובהר בהקשר זה, כי הכנסת העסק לא נפגעה בתקופה זו (תשלומי הורים עבור ילדי המשפחתון). לא הוכח, על כן, נזק מיוחד רלוונטי.

7.אשר לעתיד, מקדם ההיוון התואם לגילה של התובעת עד לגיל 70, הוא 78.19. בשנת 2020 שכרה עמד על 72,341 ₪ שנתי, בשנת 2021 שכרה עמד על 77,858 ₪ שנתי כשהוא מורכב מ- 60,864 ₪ הכנסה מעסק ו- 16,994 ₪ מענק קורונה. בסיס השכר יחושב על פי שכר 2021, כולל המענק שהחליף הכנסה, כלומר 6,488 ₪ לחודש. סכום זה, צמוד למדד היום, הוא 7,466 ₪.

אציין, כי התובעת לא צירפה נתוני שכר עדכניים, אולם ההכנסה עליה הצביעה התובעת קבועה יחסית ונדמה כי היא משקפת את פוטנציאל ההשתכרות שלה. בהינתן העדות לפיה התובעת אכן מבצעת את הפעולות הכרוכות בעבודתה ובהעדר אינדיקציות להפסדים בפועל מחד, ומנגד – רמת הנכות התפקודית המשמעותית, לעומת אופי העבודה של התובע – טיפול בילדים קטנים - ראיתי לקבוע כי הפגיעה בכושר ההשתכרות עומדת על 65% מהנכות התפקודית (65% אקטואריה). בקביעה זו נתתי דעתי לפער הזמנים המשמעותי שחלף ממועד התאונה ועד היום, במהלכו לא הוכחו פערי הכנסה או ירידה בהכנסה, כך שהדעת נותנת שהנכות התפקודית אינה משפיעה באופן משמעותי על הכנסות התובעת. לכך יש להוסיף, בהתאם לעדות התובעת, כי היא אינה מקבלת טיפולים רפואיים כלשהם בקשר לפגיעה, משמע תפקודה סביר בנסיבות. לצד זאת, התובעת עובדת בעבודה המחייבת מאמץ, ובהינתן גילה לא מן הנמנע כי הנכות התפקודית תשפיע על כושר השתכרותה בעתיד. עוד נתתי דעתי לאופי הנכויות, תוך הבחנה בין ההשפעה הנמוכה יותר של שבר בגוף חוליה, כשלעצמו, לעומת ההשפעה המשמעותית יותר להגבלה בתנועות עמ"ש ולהפרעה לכושר הפעולה.

בהתאם לנתונים הללו, ההפסד יעמוד על 130,492 ₪ (7,466 ₪ *34.39%*65%*78.19).

הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וכאב וסבל

8.התובעת טוענת להוצאות רפואיות בסך 10,000 ₪ (בתחשיב הנזק שהוגש מטעמה נטען ל- 15,000 ₪ הוצאות), עבור תרופות צילומים, פיזיותרפיה (עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 32-31; עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 2-1), בדיקות רפואיות, ביקורת, תשלומים לרופאים ונסיעות. בנוסף, טוענת התובעת לקושי בתפקוד המצריך סיוע רב וכן לסיוע באחזקת הבית בסך 120,000 ₪ לעבר ו- 358,200 ₪ לעתיד (היקף של שעת סיוע אחת ביום) . התובעת מוגבלת בביצוע פעולות רבות: סחיטת סמרטוט, הברגת נורות, סגירה ופתיחה של כפתורים, פעולות של משיכה, דחיפה וכו' (עמ' 6 לתחשיב התובעת). להוכחת מידת הסיוע, העידו, מעבר לתובעת, גם בתה ובעלה.

בחקירתה, הבהירה הבת כי לאחר התאונה הזדקקה לסיוע של בני משפחתה בביצוע פעולות בסיסיות: שטיפת הבית, תליית כביסה, רחיצת כלים והתכופפות (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 27-26; עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 2-1), בשל היותה מושבתת לפחות 8 חודשים (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 5). כיום, התובעת עדיין נזקקת לסיוע, היא מתקשה לבצע פעולות עם הידיים ונמנעת מפעולות המצריכות ממנה להתכופף (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 30-25). בעלה של התובעת העיד, כי התובעת לא תפקדה כלל משך 7 חודשים ונטל אחזקת הבית הוטל עליו, נוכח כאבי הגב והידיים מהם סבלה התובעת (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 32-23). כיום, מצבה הרפואי גרוע והוא זה שנאלץ לבצע את כל מטלות הבית לבדו (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 26-24). בתם ממשיכה בסיוע לתובעת "הבת שלי כשהיא יוצאת מוקדם מהבית מהעבודה היא חוזרת בשעה 13:30-14:00 אז היא יושבת איתה ועוזרת לה בבית וכל העבודות הבית ואני בעיקר שעושה כל לרוב עבודות הבית אני עושה, היום במצב של היום פשוט זה לא אותה אישה..." (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 29-26).

9.לא מן הנמנע, כי התובעת קיבלה בתקופה הסמוכה לפגיעה עזרה משפחתית, אולם זו, כידוע, אינה ברת פיצוי כדרך הכלל. פיצוי עבור עזרת הזולת מותנה בנחיצות העזרה כנגזרת מיכולתו התפקודית של הנפגע (ע"א 151/84שאדיה חורי נ' בית החולים "המשפחה הקדושה", פ"ד מב(1) 779, 784). כאשר הסיוע של הצד השלישי אינו חורג מהדאגה הרגילה שיש לצפות, לרוב בין קרובי משפחה, אין מקום לפסוק פיצוי למיטיב כאמור (ע"א 327/81אלימלך ברמלי נ' גאבלי עבדול חפוז, פ"ד לח(3) 580, 589);ע"א 810/81רפאל לוי נ' ציון מזרחי, פ''ד לט(1) 477, 494), ולעומת זאת, כאשר העזרה חורגת מעזרה סבירה, אפילו של בני משפחתו של הניזוק הנאלצים להשקיע מאמץ חריג ויוצא דופן, הניזוק יהיה זכאי לפיצוי בגינה אף אם לא שולמו ההוצאות ולא נתקבלו קבלות, שכן אין המזיק צריך ליהנות ממאמציהם של קרובי המשפחה (ע"א 5774/95יצחק שכטר נ' אלה כץ(19.11.1997), סעיף 12 לפסק הדין; ע"א 121/85דן ליאור נ' טובה פרי (8.4.1998), סעיף 9(י) לפסק הדין).

בכל מקרה, הנטל הוא על הנפגע הנדרש להוכיח את היקף העזרה ושוויה. התובעת לא הוכיחה כי הסיוע חורג מסיוע של בני משפחה, התובעת מצליחה לתפקד בתפקידה כגננת, תפקיד שמטבעו דורש ביצוע פעולות פיזיות כמו הרמה והאכלה ומאשרת כי היא מצליחה להרימם. בעלה, שלא תרם לעדותה בעניין זה, אישר כי בתה מסייעת רק לאחר עבודתה "הבת שלי כשהיא יוצאת מוקדם מהבית מהעבודה היא חוזרת בשעה 13:30-14:00" (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 29-26). מקום בו התובעת מצליחה לבצע את עבודתה באופן מלא ומדובר בעבודה פיזית כאמור, אין כל סיבה שתזדקק לסיוע חריג בביתה, שבכל מקרה לא הוכח. ברי, לטעמי, כי מידת הסיוע לה היא זקוקה אינה חורגת מסיוע של בני משפחה. בהתאם לכך, ביחס לעבר, מצאתי כי נכון לפסוק פיצוי עבור עזרת הזולת בסך 7,500 ₪ לעזרה האינטנסיבית אליו נזקקה סמוך למועד האירוע.

רכיב ההוצאות, לעבר ולעתיד, יעמוד על 5,000 ₪. לא הוכחו הוצאות רפואיות של ממש, בפרט כאשר התובעת אינה פונה לקבלת טיפול רפואי, וממילא ההוצאות הרפואיות מצויות בסל הבריאות.

10.ביחס לעתיד, עד תום תוחלת החיים הממוצעת הצפויה של התובעת (86.48 שנים), מקדם ההיוון המתאים הוא 203.59. פגיעותיה תפקודיות ומשפיעות על עבודתה הפיזית. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מצבה הפיזי הורע, משלא צורפו מסמכים רפואיים עדכניים, ככל הנראה לא בכדי. למעלה מכך, הראיות שבתיק מצביעות על כך שהתובעת מצליחה לתפקד ומבצעת פעולות פיזיות מובהקות (הרמת פעוטות, האכלתם), באופן סביר. לאחר שהדברים נאמרו, לא ניתן להתעלם מהנכות המשמעותית וגילה של התובעת, כמו גם האפשרות המסתברת שהמצב הרפואי ישפיע בעתיד באופן משמעותי יותר. על כן, ראיתי לייחס עזרה חודשית של 500 ₪ לצורך עזרה בפעולות אינטנסיביות (שעתיים בשבוע לערך, 60 ₪ לשעה). הפיצוי לרכיב זה יעמוד אפוא על 101,795 ₪.

11.בהינתן שיעור הנכות של התובעת, אופי הפגיעה, גילה של התובעת, ויתר נסיבות העניין, רכיב הכאב והסבל יעמוד על160,000₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

אשם תורם

12.בהתאם לנסיבות האירוע, לא מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם. התובעת נפלה מהגמל עליו רכבה לאחר שהחל להתפרע ופגע בה עם כפות רגליו. לא היה ביכולתה לעשות מאומה על מנת לשנות מצב זה, כאשר התרשלות הנתבעות נוגעת לשלב המקדמי של בחירת הגמלים. לא ראיתי פעולה כלשהי שהתובעת הייתה יכולה לבצע כדי למנוע את הנזק או להפחיתו בשלב מקדמי זה, ומשהנטל להוכחת האשם התורם מוטל על הנתבעות, אין אלא לקבוע כי הן לא עמדו בו.

13.לסיכום, הפיצוי המגיע לתובע על פי ראשי הנזק השונים הוא כדלקמן:

א. הפסדי שכר לעתיד – 130,492 ₪;

ב. הוצאות רפואיות - 5,000 ₪;

ג. עזרת הזולת לעבר - 7,500 ₪;

ד. עזרת הזולת לעתיד - 101,795 ₪ ;

ד. כאב וסבל- 160,000 ₪;

סה"כ - 404,787 ₪

14.הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו ריבית והצמדה כדין.

לסכומים אלה יתווספו ההוצאות כפי שהוצאו, צמוד למדד (בהתאם לקבלות) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6%.

5129371זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז, לוד) תוך 60 יום.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ה, 05 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.