ת"א 45438-10-15 ר.א. מערכות נעילה בע"מ ואח' נ' ב.ס.ט. בנייה בע"מ ואח'

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי הרשם נועם רף ביום 16.06.2016.

טענות המבקשת בתמצית הן, כי כתב התביעה שכנגד הומצא למשרדי בא כוחה בתביעה העיקרית בחבילה אחת עם בקשה לתיקון כתב הגנה והחלטת בית המשפט למתן רשות להתגונן, אשר כללו חומר רב וגרמו לכך שלא הבחין בכך שנכלל בחבילה גם כתב תביעה שכנגד. כן טענה כי בא כוחה לא היה מיופה כוח לייצגה בנוגע לתביעה שכנגד, אלא לעניין התביעה העיקרית בלבד ולפיכך המצאת התביעה שכנגד למשרדו אינה המצאה כדין.

התביעה שכנגד הוגשה ביום 07.04.2016 לאחר שאושרה בקשה להארכה ב - 4 ימים של מועד הגשתה אשר נקבע בהחלטתי מיום 16.03.2016 בעקבות בקשה בנושא במהלך הדיון בבקשת רשות להתגונן אשר נערך בפניי ביום זה.

ביום 16.06.2016 ניתן פסק דין במעמד צד אחד ובהעדר הגנה, לאחר שביום 01.05.2016 בוצעה מסירה של כתב התביעה שכנגד לבא כוח המבקשת. פסק הדין חייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם למשיבה סך כולל של כ- 190,000₪ .

בקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 19.07.2016.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, יש להבחין בין פסק דין שניתן שלא כהלכה, שאז הביטול הוא מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. קיים שוני בשיקולי בית המשפט לגבי שני סוגי החלטות אלה.

בביטול מחובת הצדק בית המשפט בוחן את תקינות ההליך שהביא למתן פסק הדין, וככול שיוכח לבית המשפט הפגם הפוגע בתקינות ההליך, ייעתר בית המשפט לבקשה ושיקול הדעת במקרים אלו הוא מצומצם.