ת"א 4536-07-13 סמדג'ה נ' לחמני

תביעה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת זכרון דברים, שנחתם בתאריך 27.5.13 בין התובעת ובעלה המנוח לבין הנתבעת.

סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים הינו בשעור 10% ממחיר התמורה, שהועמדה על 1,250,000 ₪.

הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984.

אסקור להלן את טענותיהם העיקריות של הצדדים, בקצרה.

לטענת התובעים, זכרון הדברים מעיד על מסוימות ועל גמירות דעת, והפך להסכם מחייב, משלא נחתם הסכם בהתאם להתחייבות הצדדים. לטענתם, אף שבעלה לשעבר של הנתבעת, בעל מחצית הזכויות בדירה, לא חתום על זכרון הדברים, הרי שזה נחתם תוך קבלת הסכמתו במועד החתימה, כך שלמעשה הסכים למכור את הדירה לתובעים והסכים לכל פרטי זכרון הדברים. זכרון הדברים הופר, כאשר בסופו של דבר נחתם הסכם מכר עם צד שלישי.

לטענת הנתבעת, זכרון הדברים אינו מחייב, שכן אינו מכיל פרטים מהותיים, אין בו מסוימות וגמירות דעת, ולמעשה נחתם על ידיה בלבד, ולא על ידי בעלה לשעבר, שהיה בעל מחצית הזכויות בדירה. לטענת הנתבעת, התובעים ידעו כי היא ובעלה לשעבר כבר נתנו הסכמתם למכירת הדירה לצד שלישי, עוד טרם חתימתה על זכרון הדברים, וזכרון הדברים נחתם רק לצורך רישום ההסכמות למקרה שבסופו של דבר ייחתם הסכם עמם ולא עם הצד השלישי. לטענת הנתבעת, הסביר לה המתווך כי זכרון הדברים אינו מחייב, ומאחר שחלפו 14 יום במהלכם לא נחתם הסכם, והיא לא המציאה את נסח הרישום, שהמצאתו היתה תנאי מתלה, בטל זכרון הדברים, והיא ובעלה לשעבר היו חופשיים להתקשר עם צד שלישי בהסכם למכירת הדירה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים והמתווך הפעילו עליה לחץ לחתום על זכרון הדברים למרות שידעו כי היא ובעלה לשעבר התחייבו כבר למכור את הדירה לצד שלישי.

לאחר ששקלתי את מכלול טענותיהם של בעלי הדין, ולאחר ששמעתי את עדויותיהן של בעלות הדין, אני מורה כדלקמן:

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 42,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,434 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין.

הוראת תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, תחול על צו העיקול הזמני שניתן בהחלטה מיום 28.10.13 ואשר נרשם ביום 5.11.13 על זכויות הנתבעת בתת חלקה 2 חלקה 18 בגוש 19441.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.