ת"א 45333-02-15 חזוט נ' חליווה

בפני בקשת הנתבע (המבקש) לזימון עדים שאינם בשליטתו. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה מצאתי כי אין מקום להורות על זימון העדים, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

עניינה של תובענה זו, היא תביעה לפיצויים בהתבסס על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ובגין עוולת תקיפה בהתבסס על פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968.

סעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע, כי לבית המשפט מסור שיקול דעת לזימון עדים, שהינם רלבנטיים למחלוקת בין הצדדים.

באשר לזימון העדים מס' 1-3 יצויין כי הנתבע מעלה בבקשתו מיני קונספירציות בין העדים לתובע, מבלי להביר לכך קצה של ראשית ראיה, ועל-כן אין מקום לזימון עדים אלה.

באשר לזימון העד מס' 4 יצויין כי אין כל קשר בין תמצית עדותו של העד לבין עניינה של התובענה.

באשר לעדים מס' 5-8 לא מצאתי כל קשר בין זימונם לבין האפשרות להזים או לאשר את טענות הנתבע/ תובע, זאת בפרט כי מצבו הנפשי/ אישי של המשיב ויחסיו עם משפחתו ועם נושים לא קשור לעניין התובענה.

באשר לעד מס' 9 אני לא מוצא כל קשר בין תמצית עדותו של העד כפי שצויינה על ידי המבקש, או בין הבאת מסמכים על ידי העד לבין עניינה של התובענה. כל העניינים הקשורים ברכישת/מכירת הנגרייה אינם חלק מעילת התביעה.

באשר לזימונה של העדה מס' 10 יצויין כי לא מצאתי כל קשר בין תמצית עדותה לבין הטענות העולות בכתבי הטענות, ועל כן אין צורך בזימונה.

באשר לעדה מס' 11 יצויין כי אין כל קשר בין התביעה לבין נסיבות הפסקת הסכם השכירות של הנגריה, ועל כן אין כל צורך להורות על זימונה.