ת"א 4533-06-15 מלכיאור אומנות בעור בע"מ נ' בקל ואח'

בפניי בקשה שהגישו המשיבות לביטול צו עיקול זמני, אשר ניתן במעמד צד אחד לבקשת המבקשת, ונדון כעת בפניי במעמד שני הצדדים כמתחייב בדין.

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 3/6/15 הוטל עיקול זמני על נכסי וכספי המשיבות המצויים אצל מחזיקים שונים, וכן, ניתן צו לאיסור דיספוזיציה בנכסי המבקשת שהועברו לחזקת המשיבות במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים. המבקשת בבקשתה להטלת הצו הזמני טענה, כי המשיבה 1 הפרה את ההסכם עמה ולפיכך בוטל הוא על ידה בהודעה מיום 26/5/15 והיא דורשת את השבת הכספים ששולמו על ידה בסך של 89,000 ₪ לצורך מימון המשך פעילות העסק ועל מנת שלא להחריבו, כטענתה, וכן את השבת הכספים שהתקבלו או יתקבלו מאת לקוחות המבקשת ובסך של 170,000 ₪. עוד נטען, כי קיים חשש שהמשיבה 1, בהיותה מובטלת ולאור האיום שבו נקטה כלפי מנהל המבקשת, תפעל להברחת נכסים ורכוש ותותיר את המבקשת מול שוקת שבורה, וכי מאזן הנוחות ושיקולי הצדק ותום הלב נוטים בבירור לטובת המבקשת, שהרי, באם לא יינתן הצו, ייגרם למבקשת נזק ופגיעה קשה בזכויות הקניין שלה, בעוד שכל מטרת הצו הוא לייחד נכסים מהם תוכל להיפרע המבקשת, בעוד שאלו לא יפגעו מנתינתו.

2.בבקשתן לביטול צו העיקול, מתארות המשיבות תמונה שונה לחלוטין של העובדות המשמשות רקע לסכסוך שנוצר בין הצדדים תוך הצגת מצג רחב של התנהלות הכוללת את בן זוגה עד לאחרונה של המשיבה 1, מר יהודה קקון, אשר לטענתה עומד מאחורי התביעה דנן לאור הסכסוך שפרץ ביניהם כבני זוג ידועים בציבור. לטענתה, מר קקון מפעיל חברה בשם תומרקום גרופ בע"מ, הרשומה על שם בנו תומר, וכי מר קקון משמש כמלווה בשוק האפור ובמסגרת זו הלווה הוא למנהל המבקשת, מר יעקב מלכיור, סכומי כסף כך שחובו למר קקון עומד על סך של כ- 400,000 ₪. למר מלכיור ולמבקשת חובות נוספים הנאמדים בסך של כ-2 מיליון ₪ ועל מנת לפרוע את חובו למר קקון, הוצע למר מלכיור כי זה יעביר את עסקו למשיבה 1, לרבות חנות במלון דן ומפעל בראשון לציון, כבטחון לקבלת חובו מתוך רווחי המבקשת, אשר תעבור לשליטת המשיבה 1. מר קקון הכין, באמצעות עו"ד כספי, טיוטת הסכם לרכישת פעילות המבקשת, אשר העתקה צורף לבקשה, ואשר שונתה בסופו של דבר ובמקום חברת תומרקום גרופ בע"מ חתמה המשיבה 1 ביום 6/4/15 על ההסכם אל מול המבקשת, בנוכחותו של מר קקון. המבקשת מפנה לדימיון שבין הטיוטה לבין ההסכם שנחתם בסופו של דבר.

לטענת המשיבה 1, המדובר בהסכם למראית עין בלבד, וכי לא היתה כל כוונה לביצוע תשלום התמורה, הגם שארבעה שיקים נרשמו על ידי המשיבה 1 לתשלום התמורה אולם אלו נותרו בידיה לאחר חתימת מלכיור עליהם וצילומם על ידי עו"ד כספי, כמוסכם בין הצדדים. העסקה האמיתית מאחורי ההסכם היתה כי בתמורה למכירת הציוד והמיטלטלין של העסק למשיבה 1 יקוזז סך של 100,000 ₪ מתוך חובו של מלכיור לקקון, ואם זה יחפוץ לשוב לעסק יהיה עליו להשלים את סך 300,000 ₪ הנוספים. דהיינו, המשיבה 1 הפכה להיות הבעלים החוקי של העסק ושל הציוד בחנות ובמפעל ללא שנדרשה לתשלום דבר עבור העסקה. באשר לחובות השכירות שנותרו למבקשת ביחס לחנות ולמפעל, לקח על עצמו מר קקון לשלמם, ותשלום זה בוצע באמצעות שני שיקים מוסבים למלכיור אשר הסב אותם למלון דן בגין החנות ובסך של 21,851 ₪ ולמפעל ע"ס של 15,300 ₪. שני שיקים אלו נמסרו על ידי המשיבה 1 לחשב המלון ולבעלי המפעל. כמו כן, המשיבה 1 שילמה את כל משכורות העובדים בגין חודש אפריל באמצעות מסלקה בנקאית ביום 8/5/15 וכל התשלומים שולמו מחשבונה של המשיבה 2 ו/או באמצעות מר קקון אשר התחייב כלפי המשיבה 1 לתמוך בעסק עד לעמידתו על רגליו, וזה רשם כל תשלום בכרטסת כתוספת לחובו של מלכיור כלפיו, לרבות בגין משכורתו של מלכיור ששולמה על ידי קקון.

ביום 24/5/15, מוצאי חג השבועות, התקשר מר קקון אל המשיבה 1 ודרש כי זו תפנה למשרדו של עו"ד כספי לשם ניתוק הקשר והחיים המשותפים עמו. ביום 25/5/15 פנתה היא למשרדו של עו"ד כספי וזה מסר לה כי מר קקון נותן לה את העסק באהבה ובכפוף לתשלום סך של 12,000 ₪ לחודש לתקופה בלתי מוגבלת. ביום 26/5/15 פנה אליה לראשונה מר מלכיור וביקש להפגש עמה, ובפגישתם טען כנגדה טענות להתנהלותה כלפיו, ולאחר מכן אף שלח לה מכתב התראה ראשון באמצעות עו"ד כספי. למחרת, הגיע מר מלכיור למפעל והחליף את המנעול של דלתות המפעל וסילק את עובדי המפעל. המשיבה 1 הציגה כנספחים לבקשה הודעות שנשלחו לה באמצעות הטלפון על ידי מר קקון, אשר מעידים על הקשר שלו לתביעה דנן ולהנעת המבקשת באמצעות מר מלכיור לפעול כנגד המשיבה 1 לצורך השבת העסק לידיו, וכן, תשלומים שבוצעו על ידה ו/או על ידי מר קקון במהלך הפעילות השוטפת של העסק והצורך בהחזקתו וניהולו על ידה.

המשיבות חוזרות וטוענות, כי סיכויי התביעה קלושים עד אפסיים לאור טענתם כי בכל החיובים והתשלומים נשאה המשיבה 1 בעצמה או באמצעות צד ג', חברת הקש של מר קקון, וכי למבקשת לא מגיעים כל כספים בגין ביצוע מכירות ללקוחות לאחר מכירת העסק. המבקשת אינה בעלת זכויות אלא שככל שיש למישהו זכות בעסק הרי שזה למר קקון ו/או לחברת הקש שלו, ולפיכך, אין יריבות אמיתית למבקשת עם המשיבות. לטענתן, מאזן הנוחות נוטה לטובתן שכן מחד יש ביכולתן לקיים את פסק הדין, ככל שיינתן כנגדן, ומאידך, הותרת הצו על כנו תביא לפגיעה בקניינן ללא שאלו יוכלו לפרוע את חיוביהן. המשיבות טוענות, כי אין יסוד לטענת ההכבדה, שכן לא הוכחה הברחה של נכסים וכי מצבה של המשיבה 1 איתן ואמיד וכי אין חשש שהמבקשת לא תוכל לבצע את הפסק. לטענתן, חוסר תום לבה וניקיון כפיה של המבקשת הם כה חמורים עד כי מטעם זה בלבד דין העיקול להתבטל.

3.בתגובתה טוענת המבקשת, כי המשיבה 1 מודה בפה מלא כי לא שילמה מאומה בעבור רכישת הפעילות, ציוד, מוניטין וסחורה של עסק המבקשת, וכי בהתאם לטענתה להיותו של ההסכם למראית עין ולהיותו בטל, עליה להשיב את המלאי והחזקה בחנות ובמפעל בחזרה לידי המבקשת. לטענתה, אין צד ג' יכול להעניק לה את העסק במתנה מבלי שהוא משמש כבעל הזכויות בעסק., שכן, מר קקון או חברת תומרקום גרופ בע"מ לא רכשו את הפעילות או את המבקשת, למעט ניסיון להגיע להסדר עם החברה כנושה של המבקשת בגין ניכיון שיקים, אשר לא צלח. ההסכם נחתם בין המבקשת למשיבה 1 וזו לא שילמה את תמורת השיקים ולאחר חתימת ההסכם הבטיחה למנהל המבקשת כי התמורה תשולם בתוך מספר ימים אך לא עשתה כן. עוד לטענתה, הסך של 35,000 ₪ שולם במזומן ביום 7/5/15 מאת חברת תומרקום גרופ בע"מ כאשר המבקשת חבה חוב זה לחברה זו.

דיון והכרעה

4.ביום 28/6/15 נדונה הבקשה בפניי ובמעמד הצדדים, והמצהירים מטעמם נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם. לאחר שבחנתי את טענותיהם, מצאתי להורות על ביטול צו העיקול הזמני מן הטעמים שיפורטו להלן.

אקדים ואומר, כי האימרה הידועה "כל הדרכים מובילות לרומא" לא היתה אמירה סתמית אלא שהדרכים הראשונות נסללו מרומא ליעדים שונים ברחבי האימפריה הרומית העתיקה על ידי הקיסר שבנה את הדרך על ידי פריצת דרך בהרים וביטול עיקולים!!! (ראו בעניין זה: הדרכים ברומא העתיקה, ויקיפדיה). נראה כי אין זו אלא פרפרזה לדרך שבה נלך גם אנו במסגרת החלטה זו, אשר מובילה לקשר המשולש בתיק זה שבין מר מלכיור – הגב' בקל – ומר קקון.