ת"א 4528-07 סאלח עלי בלעום נ' מדינת ישראל המשרד לבטחון פנים ואח'

1.התובע יליד 1982 תושב טייבה.

בחודש אוקטובר 2000, החל ברחבי הארץ גל של הפגנות ואירועי אלימות בהם נטלו חלק אזרחים ערבים, ומשטרת ישראל נאלצה להתערב בהם ולפזרם.

במהלך אחד האירועים הללו, בעיר טייבה, נפגע התובע מירי כדורי גומי של שוטרים, הוא אושפז בבית חולים, טופל ונותח ונגרמו לו נזקי גוף שונים.

לטענת התובע, הוא היה עובר אורח במקום, ללא כל קשר להפגנה ולאירועי ההתפרעות, ולמרות זאת נורה ונפגע, ולפיכך הגיש את התביעה כנגד הנתבעת אשר לטענתו צריכה לפצותו בגין כל נזקי הגוף שנגרמו לו באותו אירוע.

2.בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את כל טענות התובע, תיארה את האירועים הביטחוניים הקשים שארעו בתחילת אוקטובר 2000 בעיר טייבה, בשעת שמאות מתושבי המקום התאספו ויידו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, ובשלב מסוים אף נורו יריות ונעשה שימוש בנשק חם (להלן: אירועי אוקטובר 2000), כשהמשטרה נאלצה להזרים למקום כוחות רבים ולחסום צירי תנועה, במטרה לפזר את המפגינים ולהשיב את הסדר על כנו.

לטענת הנתבעת, התובע לקח חלק בהפרות הסדר והשתתף באירועים האלימים, ועל כן האשם לפגיעה רובץ לפתחו, וקיימת מצידו הסתכנות מרצון.

הנתבעת הכחישה גם את כל הנזקים הנטענים בכתב התביעה.

3.התביעה הוגשה בחודש מרץ 2007, כשש וחצי שנים לאחר הפגיעה, כאשר אין מחלוקת שהתובע נפגע באירועי אוקטובר 2000, ונזקק לטיפול רפואי בעקבות הפגיעה, אולם יש לברר מה היו הנסיבות בהן נפגע, והאם קיימת אחריות של הנתבעת לאירוע.

התובע טען בתצהירו, כי ביום האירוע היתה התפרעות בעיר טייבה, שכתוצאה ממנה רוכזו במקום כוחות ביטחון.

בשעת האירוע היה התובע בבית דודתו, הוא יצא משם לכיוון ביתו, נקלע לאירועים שלא בטובתו וללא שנטל בהם חלק, נורה ונפגע בבטנו.

ממקום הפגיעה נלקח התובע לבית החולים מאיר בכפר סבא, שם נותח וטופלו פציעותיו (ת/1).

התצהיר אינו מפרט את יום האירוע או שעת ההתרחשות.

בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי הוא נפצע בין השעה 15:00 ל- 16:30, כאשר יצא מבית דודתו בשעת אחר הצהריים: "אני הייתי אצל הדודה שלי, שמענו צעקות, קודם כל אני הייתי צעיר, קטן, יצאתי עוד אין לי עשר דקות בחוץ קיבלתי כדור בבטן... יצאתי עוד לא עברו עשר דקות ואז קיבלתי את הבום"

(עמודים 10-11).

התובע עומת עם הודעה שמסר במשטרה ביום 22.11.00, עת הוחשד בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ובכך שהיה חלק מאותם זורקי אבנים, ובמשטרה מסר לוח זמנים שונה, לפיו הוא יצא מביתו בסביבות השעה 18:30, ושהה בבית דודתו המתגוררת ליד גשר טייבה במשך כשעה. התובע שמע את קולות המפגינים מבחוץ, ומתוך סקרנות יצא מבית הדודה והבחין באנשים רבים צועדים וזורקים אבנים. לדבריו, הוא שהה במקום כשלוש שעות ואז נורה, התעלף ומצא עצמו בבית חולים (נ/1).

למרות האמור בהודעת המשטרה, שאינה מתיישבת עם עדותו, שב התובע על גירסתו לפיה שעת האירוע היתה מוקדמת יותר, ולכל המאוחר ב- 16:30.