ת"א 45131-10-13 חברת פזאב (טבע פארם) בע"מ נ' מויאל

1.לפני תביעה על סך של 137,170 ₪ לקבלת פיצוי מוסכם ונזק שנגרם לתובעת לטענתה מהפרת הסכם שנכרת בינה ובין הנתבע.

2.יצוין כי תחילה הוגשה התביעה גם על ידי הגב' ענת מאיה מרקוביץ אשר החזיקה במלוא מניותיה של התובעת. ואולם, בשלב מסוים תוקן כתב התביעה ונותרה רק החברה כתובעת (ראו להלן).

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

3.לפי הנטען, ביום 19.08.13 חתמו הגב' מרקוביץ והנתבע על "זיכרון דברים" לפיו הנתבע יקבל לחזקתו נכס השייך למר דוד לוי ושהושכר על ידו. כבר עתה יצוין כי לא ברור מזיכרון הדברים מי שוכר את הנכס, מהו אותו נכס והיכן הוא מצוי, אם כי למעשה לא הייתה מחלוקת של ממש כי מדובר בחנות השייכת לחברת "תל סאן בע"מ" שמר דוד לוי הוא בעליה, המצויה במרכז המסחרי שברח' טאגור 30, רמת אביב, תל-אביב, ושהייתה מושכרת ב"הסכם שכירות בלתי מוגנת" ארוך טווח לתובעת (להלן: "החנות").

4.לטענת התובעת, ביום 12.08.13 נפגשו הגב' מרקוביץ ובעלה מר איתן מרקוביץ עם הנתבע ואחיו מר דור מויאל במשרד תיווך בתל-אביב על מנת לסכם את פרטי העסקה. פגישה נוספת נערכה בקפה "ארומה" במודיעין ביום 19.08.13, בה לא נכח אחיו של הנתבע, ובפגישה זו נחתם זכרון דברים אשר כלל את גובה התשלום בסך של 225,000 ₪ בתוספת מע"מ, מועדי התשלום השונים ומי נושא במיסים השונים (להלן: "זכרון הדברים"). כן נקבע מועד מסירת החזקה ליום 1.10.13 ופיצוי מוסכם בסך של 100,000 ₪. כן צוין כי "כל זאת מותנה מול הסכמתו של דוד לוי בעל הנכס - במידה ולא הכל מבוטל!" (ההדגשה במקור). המסמך נכתב בכתב ידה של הגב' מרקוביץ וחתמו עליו הגב' מרקוביץ ובעלה והנתבע. במעמד החתימה שילם הנתבע לגב' מרקוביץ סך של 9,600 ₪ והדבר צוין בזיכרון הדברים כ"דמי קדימה".

5.הנתבע, כך נטען, אכן פנה למר לוי ביום 4.09.13 על מנת להביא לקיומו של זכרון הדברים, ואולם בסופו של יום הפר הנתבע את ההסכם, לא שילם את התמורה במועדים שנקבעו ולא קיבל את החזקה לידיו. זאת, חרף הסכמתו של מר לוי להכניס את הנתבע בנעליה של התובעת.

6.התובעת מצדה, החלה לפנות את החנות מהטובין שהיו בה, על מנת לעמוד בהתחייבותה לפינוי החנות עד ליום 1.10.13. בכך, חיסלה התובעת את העסק שלה שהיה בעל מוניטין של 30 שנים, וזאת תוך מתן הנחות ניכרות ובמחירי הפסד, והכל – על מנת לעמוד במועד שנקבע לפינוי החנות.

7.בנסיבות אלו נתבקש לחייב את הנתבע בפיצוי המוסכם בסך של 100,000 ₪ וכן בסך נוסף של 37,170 ₪, הוא הסכום שהתובעת נדרשה לשלם בגין שכירות החנות לשלושה חודשים עד למועד בו נמצא שוכר אחר.

8.מנגד טען הנתבע להעדר יריבות בין הצדדים. לדבריו, בעלת זכויות השכירות היא התובעת וזו מעולם לא חתמה עמו חוזה. זכרון הדברים נחתם עם הגב' מרקוביץ מבלי שהוזכר כלל כי היא פועלת בשם התובעת. כראייה הצביע על כך שאף מר מרקוביץ מופיע כצד לזכרון הדברים על אף שהוא אינו קשור כלל לתובעת. עוד נטען כי לא נתקיים התנאי המתלה וזכרון הדברים חסר תוקף. לדבריו, הוא אכן נפגש עם מר לוי על מנת לקיים את ההסכם ומסר לו את פרטי החברה אשר הייתה אמורה לשכור את החנות לשם הפעלת בית קפה בתוכה. מר לוי ביקש לחזור אליו לאחר שיערוך בירור על החברה, וביום 12.09.13 הודיע לו מר לוי שבדיקה שערך העלתה כי החברה ששמה נמסר לו כמי שתיכנס בנעלי התובעת היא חברה מוגבלת. על כן, אין הוא מוכן להשכיר את החנות, לא לחברה שהוצגה ואף לא לנתבע עצמו.