ת"א 44981-05-14 פרוגה נ' מרכז רפואי רבין - בי"ח השרון

1.בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת אי צירוף חוו"ד רפואית לכתב תביעה, שענינו נזקי גוף כתוצאה מרשלנות רפואית של רופאי המבקשת במהלך טיפול רפואי שניתן למשיב.

2.לטענת המבקשת בהיות הוכחת התובענה מותנית בקיומה של חוות דעת רפואית מטעם הטוען לרשלנות רפואית, הרי בהיעדרה כאמור בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין להיזקק להוכחת עניין שברפואה- ונשמט אפוא הבסיס לתובענה כולה.

3.לפיכך ,התבקש ביהמ"ש להורות על דחיית התביעה או לחילופין על מחיקתה ולקבע כי הגשת תובענה נוספת בעתיד תותנה בתשלום הוצאות משמעותיות לטובת המבקשת, וזאת בטרם הגשתה.

4.ב"כ המשיב טען בתגובתו, כי מכתב התביעה והתיעוד הרפואי אשר צורף אליו עולה, כי התרשלותה של המבקשת הינה ברורה ומובהקת ביותר, שעה שפורטו העובדות הרלוונטיות המקימות את העילה הנ"ל ביחס למבקשת. למעשה ,המשיב יכול להזקק לראיות שונות, כשצירוף חוות הדעת הרפואית הינו רק אחד הכלים להוכחת העובדות הנטענות בכתב התביעה.

כמו כן, מן הראוי להחיל במקרה זה את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ודי לצורך החלתו של כלל זה במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה.

5.לחילופין עותר המשיב במסגרת התגובה לקבלת פטור מהגשת חוות דעת רפואית כאמור בתקנה 127 לתקנות, ומינוי מומחה מטעם בית המשפט כאמור בתקנה 130 לתקנות.

דיון

6.תקנה 127 לתקנות מעמידה קשר ישיר בין הוכחת ענין שברפואה להגשת חוו"ד. לאמור:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

מכאן, פשיטא שבעל דין המעוניין להוכיח עניין שברפואה נדרש לצרף חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו.