פלוני נ' עיריית חיפה

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה בכביש שבתחום אחריותה של הנתבעת.

1. לטענת התובעת ביום 24.11.21 בזמן שנסעה על קורקינט חשמלי בסמוך לרחוב המלך שאול בחיפה, נתקלה בבור בכביש, שבאחריות הנתבעת (תמונה של הכביש עם המפגע הנטען צורפה לתצהיר התובעת וסומנה "1 ו-2").

    

2. התובעת (ילידת X.X.1999) פנתה אל הנתבעת ודיווחה על אותו מפגע סמוך לאחר התאונה (מכתב של ב"כ התובעת מיום 24.01.22 צורף כנספח 4 לתצהיר התובעת) וכי לאחר מכן הנתבעת אף תיקנה את המפגע (תמונות לאחר תיקון המפגע צורפו כנספח "3" לתצהיר התובעת ר' גם דוח תיקון נ/2).

    

3. הנתבעת הכחישה את קרות הארוע ו/או את אחריותה וטענה, בין היתר כי כתב התביעה ותצהיר התובעת נעדרים פרטים מהותיים, בין היתר, בנוגע לשעה ומיקום מדויק של הארוע ולכל היותר מדובר בסיכון סביר וכאשר לכל היותר יש להטיל את האחריות להתרחשותו על התובעת שנסעה על קורקינט חשמלי מבלי להתחשב בנסיבות הדרך, בתנאי הדרך והתנועה שבה למרות שהיא מכירה את האזור. עוד טענה כי קיבלה דיווח על מפגע רק כ-3 חודשים לאחר התאונה הנטענת.

    

   התובעת הוכיחה את נסיבות התאונה ואת התרחשותה, כפי שיפורט להלן:

    

4. גרסת התובעת, סדורה אחידה וברורה, כאשר התובעת חזרה על אותה גרסה במועדים שונים, הן בכתב התביעה, הן במכתב התראה, הן בתצהיר והן בעדותה לפניי.

   מטעם התובעת העידה התובעת עצמה וכן אביה. עדות התובעת בפניי הייתה מהימנה. התובעת העידה כי נסעה על גבי הקורקינט בדרכה לביתה בסיום יום עבודתה. כי באותו מקטע רחוב לא היה מסלול יעודי לאופניים, כי למרות שהתאונה התרחשה באור יום, לא הבחינה בבור מאחר שביקשה לוודא שנתיב נסיעתה פנויה מרכבים, כי נסעה בצד ימין עם כיוון התנועה, במהירות המותרת והגלגל הקדמי של הקורקינט נתקל בבור ובעקבות כך נפלה (עמ' 2 ו-3 תמלילים לפרוט' מיום 29.10.25).

5. יתר על כן, אותה גרסה מצאה את ביטויה כבר במכתב התראה ששלח בא כוחה ביום 24.01.22 (כחודשיים בלבד לאחר הארוע) שם ציין, כי התובעת נפלה בכביש בסמוך לרחוב שאול המלך 23 עת נסעה על קורקינט ולאחר שנתקלה בבור, יחד עם תמונה של הבור.

    

6. לא זו אף זו מיד לאחר שנפלה התקשרה התובעת אל אביה, וזה אישר אף הוא את גרסתה, הן בתצהיר שהגיש (ר' תצהיר מיום 09.07.25) והן בעדותו בבית משפט, כאשר עדות האב הייתה מהימנה גם כן. בתצהירו אישר כי התובעת התקשרה אליו לאחר שנפלה, תיארה בפניו את אותן נסיבות של נפילה כתוצאה מבור, כי הוא הגיע למקום מצא את ביתו יושבת על שפת המדרכה ואף ראה את הבור בכביש.

    

7. עם החמרת הכאבים פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי למחרת ובמסמך רפואי של קופת חולים מיום 25.11.21, נרשם: "כאבים בגב תחתון וכף יד שמאל לאחר חבלה אתמול בדרך מעבודתה" אמנם באותו מסמך אין פירוט מלא של נסיבות התאונה, אך היא מאשרת את פציעת התובעת בעקבות חבלה.

    

8. התכתבות וואטסאפ - לא זו אף זו, התובעת הציגה במהלך דיון ההוכחות התכתבות בוואטסאפ עם המעביד מיד לאחר הארוע בו תיארה את אותן נסיבות להתרחשות התאונה:

   "(ש)יצאתי מהעבודה והתרסקתי עם הקורקינט...אלך למוקד כנראה...נפלתי על הגב...בינתיים לא אלך למוקד אני מתקלחת ואראה מה קורה בכל זאת לא נראה לי שמחר אגיע" ובעמוד השני: "היה בור בכביש ופשוט עפתי ממנו".

   (התכתבות מיום 24.11.21 בשעה 16:28, בקשה מיום 29.10.25 – הוצגה גם בדיון הוכחות).

    

   הנה כי כן, באותה התכתבות גם ניתן הסבר מדוע לא פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי באותו יום וגם מסרה כי אכן התקשרה לאביה שיבוא לקחת אותה.

    

   מצאתי לאשר את הגשת אותה התכתבות שהוצגה גם במהלך דיון ההוכחות במכשיר הנייד של התובעת (ר' עמ' 11 לתמליל) כאשר התובעת אישרה את אותה התכתבות, וכאשר מדובר במסמך שרק מחזק את גרסת התובעת ואביה שהיו מהימנות ממילא. יתר על כן, בדיון ההוכחות איפשרתי גם לנתבעת להגיש לראשונה מסמכים שהנתבעת ביקשה להסתמך עליהם ושלא צורפו לתצהיר מטעם הנתבעת.

    

   לאור כל אלה יש גם לדחות את טענות הנתבעת לפיה מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ובכל מקרה נמצאו תימוכין לאותה עדות.

    

   אחריות העירייה

9. אחריותה של רשות מקומית לתקינותם של הכבישים והרחובות המצויים בתחומה, נובעת מחובותיה הקבועות בפקודת העיריות [נוסח חדש] (סעיף 235 לפקודה) ומדיני הנזיקין (ר' פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה כב' השופט מאזן דאוד בע"א (חי') 58179-12-20 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית אום-אל-פחם (פורסם בנבו):

   "על הרשות המקומית מוטלת החובה לשמור על ... תקינות המערכות שבאחריותה, ומחובות אלו נגזרת חובת הזהירות המושגית של הרשות המקומית כלפי העוברים ושבים בתחומה (ראה, למשל, ע"א 2901/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], 25.5.06).

   יתרה מכך, לרשות המקומית יש סמכות לעשות כל הדרוש לשמירה על בטחון הציבור בתחומיה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766), ומכאן גם נלמדת החובה המוטלת על הרשות לאתר ולתקן מפגעים ומכשולים, אשר יש בהם סיכון בלתי סביר כלפי העוברים בדרך".

    

10. בכל הנוגע להיקף האחריות שיש להשית על העירייה, יש לאזן בין החובה המוטלת על הרשות המקומית לשמור ולדאוג לתקינותם של הכבישים והרחובות שבתחומה לבין התקציבים וההשקעה שיש לדרוש מהרשות, לאור סבירותם של המפגעים והאמצעים הדרושים, כדי למנוע או לצמצם מפגעים אלה (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומינאשיץ נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו)).

     

    על השיקולים והאיזונים השונים הנוגעים להטלת אחריות על רשות מקומית לתיקון מפגעים שבתחומה, ר' בנוסף ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון (פורסם בנבו); ע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו) ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם (פורסם בנבו) ע"א 4344/97 (ירושלים) כהן נ' עיריית רמת גן (פורסם בנבו) וכן ר' פסק דינו של כב' השופט מ' כהן ת"ק (קריות) 49601-05-23 פלוני נ' עיריית שפרעם (פורסם בנבו, עם ההפניות שם).

     

11. כפי שנפסק לא אחת, עירייה אינה יכולה להיות מודעת לכל מכשול או מפגע שבתחומה, ואינה יכולה להיות אחראית לכל בור בכביש או במדרכה (ע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' גני תקווה (30/12/07)), אולם, עליה לצפות כי הולכי רגל ומשמתמשים בכביש עלולים להיפגע ממפגעים ומכשולים שנמצאים במקומות המיועדים להליכה, ולנסיעה ומוטלת עליה חובה לבצע פעולות סבירות להפחתת הסיכון, ובכלל זה בדיקות סבירות ותקופתיות של שטחה כדי לוודא שאין בו מפגעים.

     

12. אחריותה של רשות מקומית בשים לב להיקף השימוש בקורקינט חשמלי – בעניין זה נפסק כי:

     

    "המציאות של חיי היום-יום בשנים האחרונות, בהן הפך השימוש בכלי רכב דו-גלגליים כגון אופניים חשמליים וקורקינטים ממונעים לנפוץ במיוחד ברחובות העיר. מציאות זו מחייבת התאמה של תנאי השטח למשתמשים בדרך, כאשר במקום בו לא מוסדר שביל אופניים על הרשות המוניציפלית לוודא כי תנאי הכביש מתאימים גם לנסיעת רכב דו-גלגלי (ראו ע"א 2606/06 שפורן נ' תורג'מן [פורסם בנבו] (11.5.2010); ת.א. (ת"א) 2914-12-14 ניסו חן נ' עיריית תל-אביב [פורסם בנבו] (16.8.2017); ת.א. (ת"א 23601-10-19 פלוני נ' עיריית רמת-גן [פורסם בנבו] (25.8.2021)) (ת"א (שלום ת"א) 6159-05-23 פלוני נ' עיריית תל-אביב-יפו (פורסם בנבו, להלן: "פרשת עיריית תל אביב").

     

    מן הכלל אל הפרט

     

    התובעת הוכיחה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, וזאת מהנימוקים הבאים:

13. אין חולק כאמור בדבר אחריותה של הנתבעת לתחזוקת הכבישים שבתחומה ולתיקון המפגעים שבהם. התובעת גם הוכיחה כי מדובר בבור בכביש עירוני, בסמוך לבתי מגורים, ברחוב שאול המלך בחיפה, רחוב מרכזי באופן יחסי, כאשר התובעת מסרה שהיא עצמה מתגוררת בשכונת נאות פרס ונסעה באותו רחוב ממקום עבודתה לביתה. המפגע עצמו קיים במקום בולט בכביש – בעניין זה כפי שעולה גם מדוח התיקון של הבור (דוח שהוגש וסומן נ/2) מדובר בבור בקוטר של כ-30 ס"מ (ר' דוח תיקון של הבור מטעם הנתבעת מיום 15.02.22) וכי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה לתחזוקת הכביש. התובעת לא הוכיחה כי פעלה לתחזק ולבקר באופן יזום באותו רחוב כדי לשלול קיומם של מפגעים.

     

    כפי שנפסק בין היתר בת"א (שלום - ת"א) 2515-11-21 פלוני נ' עיריית רמת גן (פורסם בנבו):

    "על פי הפסיקה, אין העירייה יוצאת ידי חובה בטיפול במפגעים בדיעבד ולאחר קבלת הודעה. על העירייה ליזום פעולות לאיתור מפגעים בתחומה ולהסירם מרשות הרבים, בטרם גרמו לתאונה".

     

    כך לדוגמה, בעניין נפומניאשיץ נמצאה העירייה אחראית לנזק שנגרם לתובעת שנפגעה מענף עץ אקליפטוס שנפל עליה כשהלכה ברחוב. האחריות נקבעה בין היתר מן הטעם ש"לא נעשתה בדיקה או בחינה יזומה של עצים, לא נעשתה ביקורת תקופתית, ולא הייתה בקרה או פיקוח של איש מקצוע. ...." (ת"א (מחוזי - חיפה) 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (2004), סע' 33 לפסק הדין). ..."

     

    עם זאת וכפי שנפסק שם:

     

    "במקרים שבהם נמצא שהרשות המקומית או החברה שמופקדת על תחזוקת הכביש קיימה סיורים קבועים לאיתור מפגעים בכביש – נדחתה התביעה נגדן. (תא"מ (שלום - ת"א) 30026-02-17‏ איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה איזורית גן רווה [פורסם בנבו] (2017); תא"מ (שלום - ת"א) 3752-08-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ [פורסם בנבו] (2016))".

     

14. אלא שבענייננו בחרה הנתבעת שלא להביא לעדות אף גורם ממחלקת הכבישים בעירייה, או מי שאחראי על הכביש מושא התביעה במחלקת הכבישים, כדי שיוכל להסביר אודות תחזוקה שוטפת ובדיקות יזומות שמבצעת העירייה לאיתור מפגעים באותה שכונה ובאותו רחוב.

     

    הנתבעת הסתפקה בהבאת מנהל מחלקת ניקוז של העיריה בשל העובדה שהבור בכביש מצוי בסמוך לפתח ניקוז ותוקן על ידה. המנהל ממחלקת ניקוז לא ידע למסור פרטים בדבר ביקורות אחרונות שנערכו באותו כביש לפני התאונה, או ביקורות יזומות באותו רחוב, ואף הזכיר שמו של עובד אחר ממחלקת דרכים.

    לתצהיר של מנהל מחלקת הניקוז בעירייה לא צורף מסמך כלשהו לתמוך בתצהירו. חרף זאת, איפשרתי לנתבעת בדיון ההוכחות להגיש מסמכים מטעמה, אלא שגם אלה לא היה בהם כדי לסייע לנתבעת.

     

15. הנתבעת אמנם הציגה דיווח חלקי למוקד 106 של העיריה (מסמך נ/1 עמ' 24 לתמליל צורף גם לכתב ההגנה) אלא שכאמור אותו עובד שהובא לעדות לא היה בקיא בנתונים הנוגעים למוקד 106, למחלקת כבישים בעירייה ולא יכול היה למסור נתונים בדבר תדירות הביקורת שנערכה באותו רחוב או תיקונים שבוצעו בו, וחזר ומסר שיש להפנות שאלות אלה למחלקת כבישים (ר' למשל בעמ' 24 לתמליל): "כבישים זה מחלקת דרכים צריך לשאול".

     

16. למעלה מן הדרוש, הרי שאפשר שגם המנעותה של הנתבעת מזימון גורם אחראי ממחלקת הדרכים בעירייה הייתה צריכה להזקף לחובתה שכן אפשר שהתקבלו באותה מחלקה דיווחים מקדימים על אותו מפגע. אך כאמור ממילא הנתבעת לא הוכיחה כי ביצעה פעולות יזומות לאיתור מפגעים בכבישים ובפרט בכביש שבו נמצא המפגע חרף היותו כביש עירוני מרכזי באופן יחסי באותה שכונה.

     

17. הנתבעת ביקשה להסתמך גם על מסמך נ/4 - ביקורים שנערכו במקום ועבודות ניקיון שבוצעו ביום 18.11.2021 ברחובות המלך שלמה ויציאת אירופה, אלא שמדובר בניקוי שוחות בלבד ולא תיקון מפגעים ובעיקר עסקינן ברחובות אחרים ולא ברחוב הרלבנטי בו נפגעה התובעת - רחוב המלך שאול.

     

18. לטענת הנתבעת, כלל לא ידעה על המפגע בזמן אמת אלא לראשונה ביום 14.02.22, כ-3 חודשים לאחר התאונה וכי המפגע טופל על ידה באופן מידי כבר ביום 15.02.2022 (ר' סעיף 4 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת אמנם הציגה דוח שלטענתה משקף דוח של המוקד העירוני ביחס לרחוב שאול המלך מיום 01.10.21 – 27.12.21 (אותו דוח של המוקד 106 שסומן נ/1), אלא שלא הוצגה תעודת עובד ציבור, כי אכן מדובר בדוח 106 – המסמך עצמו הוא ללא כותרת וללא שיוך באיזו מחלקה הוצא. דיווחי המוקד לכאורה של 106 שהוגשו, אינם ברורים די הצורך (נ/1), אינם מלאים לא הוגשו על ידי האחראי במוקד 106 או מנהל מחלקת כבישים, כדי שיוכל להבהיר ולהסביר את האמור בהם, והאם אין דיווחים נוספים שמגיעים למחלקת כבישים בלבד, ובכל מקרה כאמור הנתבעת לא הציגה נתונים על בדיקות יזומות שערכה באותו רחוב ובפרט ביקורות של מחלקת כבישים שנועדו לאתר מפגעים מראש.

     

    הנתבעת נמנעה מלהציג דוח טיפול ומעקב של מחלקת תחזוקת כבישים ביחס לשכונה הרלבנטית או יומן עבודה עם רשימת מועדים, שבהם היא ביצעה פיקוח יזום בניסיון לאתר מפגעים בשכונה בכלל ובכביש הרלבנטי בפרט. כך גם לא הביאה לעדות את מי שמבצע מטעמה פיקוח בשכונה הרלבנטית או מנהל מחלקה רלבנטי.

     

19. באשר לשיחות יזומות של אזרחים למוקד העירייה - נ/1, הרי שאפילו הייתי מניח לטובת הנתבעת כי עוברים ושבים לא דיווחו על המפגע קודם לכן, אך כאמור הדבר אינו פוטר את הנתבעת מעריכת בדיקות תקופתיות יזומות במיוחד שמדובר במקום מרכזי יחסית.

     

    אשם תורם

20. התובעת נסעה עם הקורקינט חשמלי בכביש עצמו (ולא במדרכה) במקטע שבו אין שביל ייעודי לאופניים או קורקינט חשמלי. התובעת נסעה בסמוך למדרכה כדי לצמצם את ההפרעה ואת הסיכון לכלי הרכב שנוסעים בכביש (כפי שניתן לראות הבור נמצא בסמוך לפתח הניקוז שקרוב למדרכה מימין). התובעת גם נסעה במהירות המותאמת לתנאי הכביש ועם כיוון התנועה.

     

21. יש לדחות את טענת הנתבעת, כי התובעת לא הייתה רשאית לסוע עם קורקינט חשמלי על הכבש, בהעדרו של שביל יעודי. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי באתו מקום היה שביל יעודי לנסיעת קורקינט חשמלי. בעניין זה כבר נפסק כי:

    "...רכיבה על קורקינט חשמלי ... מחייבת רכיבה על שביל ייעודי שסומן לרכיבת אופניים ובהיעדרו- על גבי הכביש כאשר שומה על הרוכב לרכב בקרבה לצידו הימני של הכביש בכוון נסיעתו....(ת"א (ב"י) 49626-04-22 פלוני נ' עיריית בת ים (פורסם בנבו, ההדגשות אינן במקור).

     

22. בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב שם חזר וקבע בית המשפט, כי מותרת נסיעה בכביש של רכב קורקינט חשמלי, בהעדרו של שביל יעודי (ת"א (ת"א) 6159-05-23 פלוני נ' עיריית תל-אביב-יפו (פורסם בנבו).

     

    באותו מקרה הוסיף והפנה בית המשפט השלום למסגרת הנורמטיבית בנוגע לרכיבה על קורקינט חשמלי, המעוגנת בסימן ב'1 תקנה 122 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. (להלן: "התקנות"). לרבות תקנה 122א(ב) לפיה:

    " (ב)לא ירכב אדם על גלגינוע אלא בשביל מיוחד או נתיב מיוחד שהוקצו לתנועת אופניים וסומנו בתמרור (להלן – שביל אופניים), ובאין שביל אופניים – בכביש, ..."

     

    כפי שקבע בית המשפט השלום שם, ובהתאם לתקנה 122א(ב)(ד) לתקנות, המחילה על רוכב קורקינט חשמלי את הוראות תקנה 128 לתקנות, על רוכב קורקינט חשמלי- בדומה לרוכב אופניים- חלה החובה לרכב בצידו הימני של הכביש. וזו לשון תקנה 128: "הרוכב על אופניים ירכב קרוב ככל האפשר לשפתו הימנית של הכביש וינהג בזהירות ובמיוחד בעברו רכב העומד או בעקפו רכב הנע באותו כיוון", ההדגשות אינן במקור).

     

23. עם זאת רכיבה על הכביש, היא פעילות אשר באופן טבעי עלולה להיות מסוכנת. הקורקינט ידוע ככלי רכב שאינו יציב במיוחד, ובהיתקלו במהמורה בכביש עלול הגלגל להיתקע בשקע מבלי יכולת לעבור מעליו ולהמשיך בנסיעה, כפי שאירע לתובעת. בעת רכיבה על הכביש היה על התובעת לצפות, כי הכביש לא יהיה ישר ומפולס כשביל אופניים יעודי וכי, ייתכנו הפרשי גבהים ושיבושים בכביש, ועל כן היה עליה לשים לב לכך ולרכב בזהירות רבה יותר בפרט שהכביש והסביבה היו מוכרים לה. התובעת עברה במקום גם קודם לכן עת נסעה ממקום עבודתה לביתה. לכך יש להוסיף, כי התאונה התרחשה באור יום, עם ראות טובה באופן שניתן היה להבחין במידה מסוימת בבור או בפתח הניקוז, שגם מעליו היה על התובעת להמנע מלעלות בעת נסיעתה.

     

    על כן במכלול השיקולים הנ"ל מצאתי להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

     

     

    הנזק

    התובעת ילדית - X.X.1999

    תאריך התאונה – 24.11.2021

    גיל התובעת במועד התאונה – 22

    גיל התובעת כיום – 26 (ילידת יוני 1999)

    שנות עבודה שנותרו כ- 40 ( עד גיל הפרישה -67).

    נכות רפואית שנקבעה על ידי מומחה בימ"ש:

    10% בגין מגבלת תנועה קלה בגב התחתון לפי תקנה 37(7)א לתקנות המל"ל

    האיבר המרכזי שנפגע: גב תחתון

     

24. יום לאחר הארוע וביום 25.11.2021, פנתה התובעת לראשונה לצורך קבלת טיפול רפואי אצל רופא, שם התלוננה על כאבים בגב תחתון וכף יד שמאל ובבדיקתה נמצא רגישות במישוש גב תחתון וכך יד שמאל.

     

25. ביום 17.05.2022, התובעת עברה בדיקת CT עמ"ש מותני אשר הדגימה פריצת דיסק בחומרה בינונית בין חוליות L5 – S1. בהתאם לפענוח נמצא בקע דיסקלי מרכזי בינוני בגובה אותן חוליות 5-S1 עם סימני לחץ על השק התקאלי והיצרותו עד 6 מ"מ (ר' עמ' 5 לחוה"ד מומחה בימ"ש).

     

26. בדיקת MRI עמ"ש מותני מיום 17.06.2023, הדגימה אף היא פריצת דיסק בינונית בחוליות L5-S1 לשמאל.

     

27. בהמשך התובעת הייתה במעקב רפואי אורתופדי, פנתה לבדיקות רפואיות עקב תלונות על כאבים בגב תחתון, לרבות ביקור בבית חולים רמב"ם בשל הכאבים באפריל 2023 ועברה סדרת טיפול פיזיתוריפה לטענתה ללא הטבה במצבה הרפואי.

     

28. ביוני 2023 נבדקה במרפאתו של ד"ר ברוסקין, אורתופד, שהתרשם מסימני גירוי שורשיים ברגלה השמאלית ולאור כאביה הציע טיפול ניתוחי. בחודש דצמבר 2023 עברה פעולה שכללה הזרקת סטרואידים לשורש בגובה L5-S1.

     

    הנכות הרפואית במל"ל

29. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (נפגעי עבודה) קבעה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני לפי סע' 37(7)(א).

    כמו כן, הוועדה קבעה לתובעת נכויות זמניות כדלקמן:

    • מיום 1.12.2021 ועד 28.02.2021 בשיעור 30%.

    • מיום 1.03.2022 ועד 31.08.2022 בשיעור 10%.

    • מיום 1.09.2022 ועד 31.05.2023 בשיעור 10%.

       

30. חוות דעת המומחה מטעם התובעת - לכתב התביעה התובעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר דניאל משה, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% לפי סע' 37(7)(ב) בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני.

     

31. חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת - מומחה מטעם הנתבעת, ד"ר מרדכי קליגמן קבע, כי בבדיקתו, הודגמה אצל התובעת הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד השדרה המותני המתאימה לנכות בגובה 5% בלבד. עוד ציין כי מחצית מגובה הנכות אינו קשור לתאונה ומשכך קבע, כי הנכות הרפואית הצמיתה הקשורה לתאונה היא בשיעור 2.5%.

     

32. חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט - לאור הפערים שבין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ניסים אוחנה, אשר קבע בחוות דעתו מיום 23.12.2024, כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור 10% בגין מגבלת תנועה קלה בגב התחתון לפי תקנה 37(7)א לתקנות המל"ל. המומחה קבע כי:

     

    "בעקבות התאונה התובעת סובלת מפריצת דיסק מותני.

    כיום יש לה עדיין סמני גירוי שורשיים ומגבלת תנועה קלה בגב התחתון. אמנם מדובר במגבלות הקיימות רק בחלק מהמישורים אולם אני נותן משקל גם למבחן ה SLR על משמעויותיו ולפיכך אקבע להלן נכות מלאה, בגין מגבלת תנועה קלה"

    הנכות התפקודית וגריעת השכר

33. כאמור נהוג להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית, והגריעה מכושר ההשתכרות [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [פורסם בנבו] (11.1.2015), פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית, והאסמכתאות שם]). המונח נכות תפקודית משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית בכל תחומי החיים, אולם בדרך כלל המישור של כושר השתכרות הוא העיקרי והמרכזי לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע, וככלל ובהעדר אינדיקציות סותרות, יש הלימה בין הנכות התפקודית למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות.

     

34. הלכה היא, כי הנכות התפקודית באה לבטא את מידת הפגיעה שגורמת הנכות הרפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר השתכרותו, וכי היא נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו של הנפגע. לצורך כך, הנכות הרפואית מהווה נקודת פתיחה אך אינה מהווה נקודת סיום [ע"א 63/88 ברגר נ' רוזנווסר [פורסם בנבו] (27.3.1991)]. לעתים קרובות ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבותיו הספציפיות של הנפגע, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך, ולעתים אף במידה ניכרת [ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800 (1995); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר [פורסם בנבו] (14.6.2011)].

     

    על השיקולים שיש לשקול בעת קביעת הנכות התפקודית, עמד בית המשפט העליון, בין השאר, בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פסקה 8 [פורסם בנבו] (25.7.2010) (הפסקאות הנ"ל מתוך פסק דינה של כב' השופטת קריב בת"א (שלום - חי') 37663-07-20 פלוני נ' לילך סלאמה (פורסם בנבו). ר' בנוסף השיקולים הרלבנטיים ת"א (שלום חי') 43803-12-15 ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 10.05.2021) וכן ע"א 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון [פורסם בנבו] (17.03.2013) ; ר' גם פסק דינו של כב' השופט י' טורס – ס' הנשיאה בת"א (קריות) 57284-02-16 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו).

     

    מן הכלל אל הפרט

35. כפי שיפורט להלן, בעניינו מצאתי לקבוע זהות בין הנכות הרפואית, לנכות התפקודית ולגריעת כושר השכר כך שזו תעמוד על 10%.

    לא מצאתי לקבל בעניין זה את טענות התובעת שיש להעמיד את הנכות התפקודית על 15% או את טענת הנתבעת לפיה לא נותרה נכות תפקודית בשים לב לעובדה שהתובעת חזרה לאותה משרה ולאותו היקף משרה לאחר התאונה, להלן הנימוקים:

     

36. התובעת ילידת 1999, היייתה כבת 21 במועד התאונה. טרם התאונה עבדה בחברת אבטחה, שלטענתה עבודתה הייתה כרוכה בעמידה ממושכת ומאמץ. התובעת טוענת כי אינה עובדת החל מחודש ינואר 2024, וכי כיום היא בשנה השנייה ללימודיה האקדמאיים כוטרינרית בחו"ל. התובעת טוענת, כי במועד בו נבדקה על ידי המל"ל היא הייתה במעגל העבודה ולכן לא הופעלה בעניינה תקנה 15 כי אם הייתה נבדקת היום הייתה מופעלת התקנה לנוכח אי חזרתה לשוק העבודה, אלא שהתובעת לא הגישה בקשה להחמרת מצב וגם לא הגישה ערר על אותה החלטה.

     

37. כאמור, בעת התאונה התובעת הייתה צעירה המצויה בראשית דרכה המקצועית. התובעת הפסיקה לעבוד בחודש ינואר 2024, כלומר למעלה משנתיים לאחר שתאונה, אך זאת גם לצורך לימודי הכנה וקבלה ללימודי וטרינריה בחו"ל, ומכאן שלא ניתן לקשור בין התאונה לבין הפסקת עבודתה, כאשר התאונה הייתה ביום 24.11.2021, כאשר בחודשים ובשנתיים הראשונות שלאחר התאונה חזרה לאותו מקום עבודה והמשיכה לעבוד שם באותה משרה. התובעת גם לא הציגה אישור ממקום עבודתה, כי נאלצה להפסיק או לשנות את עבודתה בשל מצבה הרפואי בעקבות התאונה. הנה כי כן, נראה שהפסקת עבודתה של התובעת נבעה מרצונה להתקדם בפן המקצועי ובתחום אחר של לימודי וטרינריה ולא כתוצאה מהתאונה.

     

38. בנסיבות אלה, ובהינתן קביעתו של מומחה בית משפט בדבר מגבלה קלה בלבד בתנועות גב תחתון, היותה של התובעת בתחילת דרכה המקצועית, שנה שנייה בלבד ללימודיה בחו"ל, ולאור מצבה התעסוקתי קודם לתאונה, מצאתי להעמיד את נכותה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת על שיעור של 10%.

     

    אדון להלן בראשי הנזק השונים:

     

    כאב וסבל - נזק לא ממוני

39. בהתאם להלכה הפסוקה, סכומי הפיצוי בגין כאב וסבל ונזק ללא ממוני שחלים בתביעות לפי חוק הפלת"ד אינם חלים בתביעות המתנהלות לפי פקודת הנזיקין ואינן מוגבלות בתקרות הקבועות בחוק הפלת"ד.

     

40. התובעת ביקשה לקבוע פיצוי בגין רכב זה בסכום של 100,000 ₪. הנתבעת טענה שלכל היותר יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 18,000 ₪, לאור הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת ע"י מומחה בית המשפט.

     

41. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, בשים לב לגילה של התובעת, לשיעור הנכות הרפואית 10%, הכאב ממנו סבלה התובעת, אופי וטיב הפגיעה, העובדה שפנתה לקבלת טיפול רפואי למחרת ושוחחרה באותו יום, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 50,000 ₪.

     

    בסיס שכר לעבר

42. התובעת עבדה טרם התאונה בחברת אבטחה. התובעת צירפה תלושי שכר לשנים 2021, 2022 וכן שנת 2023. התובעת טוענת, כי עובר לתאונה בסיס שכרה עמד על סך 8,286 ₪ ברוטו. בעניין זה לא הייתה מחלוקת ממשית בין הצדדים, נתוני השכר מתיישבים עם תלושי השכר שהציגה הנתבעת ומכאן שיש להעמיד את בסיס השכר לעבר על אותו סכום (8,286 ₪ ברוטו) ולאחר שערוך הסכום להיום (הפרשי הצמדה בלבד) 9,315 ₪.

     

43. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בהפסדי שכר לעבר בסכום של 87,040 ₪. הנתבעת מנגד טוענת כי נגרמו לתובעת סך של 1,753 ₪ הפסדי שכר לעבר בלבד. לטענתה ההפסד שנגרם לשכרה של התובעת הוא רק בחודשים 11-12 לשנת 2022 בעוד שבשנים 2022-2023 ממוצע שכרה עלה ומחודש ספטמבר 2024 החלה ללמוד, ולכן אפשר שבשל כך הפסיקה לעבוד ולא בשל התאונה.

    הפסד שכר לעבר

    מומחה בימ"ש קבע כאמור לתובעת נכויות זמניות כדלקמן:

    • 100% - לחודש הראשון (מיום24.11.2021 עד 24.12.2021).

    • 80% לחודש השני (מיום 24.12.2021 עד 24.01.2022).

    • 60% לחודש השלישי (מיום 24.01.2022 עד 24.02.2022).

    • 50% למשל שלושה חודשים נוספים (מיום 24.02.2022 עד 24.05.2022).

    • 30% למשך שלושה חודשים נוספים (מיום 24.05.2022 עד 24.08.2022).

    • 15% עוד כשלושה חודשים שהם עד לתום שנה מהתאונה (מייום 24.08.22 ועד 24.11.21).

       

      דיון והכרעה

44. באשר להפסד שכר לעבר, נקודת המוצא היא כי מדובר בנזק מיוחד אשר טעון הוכחה בשני מישורים עצם קיומו ושיעורו (ע"א 525/74 אסבסטוס נ' פזגז חברה לשווק בע"מ, פ"ד ל (3) 281, 285 (1976); ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 809 (1981); ע"א 444/94 אורות ייצוא אומנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא (5) 241, 255 (1997)).

     

    תקופה ראשונה - מיום 25.11.2021 ועד 30.11.2021

45. בתקופה זו – 6 ימים התובעת שהתה באי כושר עבודה וקיבלה דמי פגיעה – כאמור תקופה זו הוכרה גם על ידי המל"ל ולכן יש לפצות בגין אותה תקופה.

     

    תקופה שניה - מיום 1.12.2021 ועד 31.12.2023

46. התובעת טענה כי בתקופה שלאחר התאונה היא נאלצה להיעדר מעבודתה מעת לעת, בממוצע יום אחד בחודש הן לצורך טיפולים, לצורך מנוחה עקב נזקיה מהתאונה ועקב כך נאלצה לנצל ימי מחלה וחופשה ומשכך ביקשה פיצוי בסך 1,000 ₪ עבור כל חודש בתקופה זו (סעיף 16 לתצהיר התובעת).

     

47. מעיון בתלושי שכר שהוצגו על ידי התובעת עולה, כי בחלק מן החודשים בעיקר החודשים הראשונים שלאחר התאונה, אכן התובעת ניצלה ימי מחלה וימי חופשה וכי ניכרת ירידה מסוימת בשכרה. עם זאת התובעת לא הוכיחה כי הייתה זכאית לפיצויים מהמעסיק עבור פדיון ימי מחלה, ככל שימים אלה לא היו מנוצלים על ידה, או כי קיבלה פיצוי בגינן עם סיום עבודתה אצל אותו מעסיק בסוף שנת 2023.

     

48. לכך יש להוסיף, כי המל"ל גם לא מצא להפעיל את תקנה 15 לאחר שהתובעת חזרה לעבודתה וציין כי: "אין מקום להפעלת התקנה. חזרה לעבודה ואין ירידה בהכנסות" (נספח 6 לתחשיב נזק של התובעת).

     

    תקופה שלישית מינואר 2024 ועד היום

49. כאמור, התובעת הפסיקה את עבודתה בתחום האבטחה בינואר 2024, כאשר תחילה החלה בלימודי מכינה והקדישה את זמנה ללימודים ולמבחנים לצורך קבלתה ללימודי וטרינריה, והחל מחודש ספטמבר 2024 החלה בלימודי וטרינריה בחו"ל.

     

50. התובעת טוענת כי לא הצליחה לעבוד טרם הלימודים (מינואר ועד ספטמבר 2024), ועקב נזקיה היא לא יכלה לעבוד בעבודה סטודנטיאלית (סעיף 17 לתצהיר התובעת) וגם לא בחופשות סמסטר לאחר תחילת הלימודים. טענה זו לא הוכחה ולא מצאתי לפסוק הפסדי שכר בתקופה זו. יש להניח כי בתקופה זו התובעת לא עבדה בשל העומס הלימודי הגבוה שנדרש לצורך קבלה ללימוד וטרינריה בחו"ל ולאחר מכן בשל הלימודים עצמם, ולא בשל פציעתה.

     

    במכלול השיקולים הנ"ל, בשים לב לתלושי שכר, נכויות זמניות שנקבעו, מצאתי להעמיד את אובדן הפסד שכר לעבר על סכום גלובאלי של 25,000 ₪.

     

    בסיס שכר לעתיד

51. התובעת טענה, כי יש לחשב את הפסד שכרה לעתיד על סכום של 25,000 ₪ ולאור מקדם היוון של 282.9 היא זכאית לפיצוי בסך 1,060,875 ₪ (לטענתה כאמור נכות תפקודית של 15%). לטענת התובעת, כווטרינראית היא הייתה צפויה להשתכר סכומי שכר גבוהים מאוד כעצמאית וכי שכר זה עומד על עשרות אלפי שקלים בחודש. עוד טענה כי יש לערוך חישוב אקטוארי מלא לאור שיעור הנכות.

     

52. הנתבעת מנגד טענה שיש לחשב את בסיס השכר בהתאם לשכרה של הנתבעת לפני התאונה, שכן התובעת מצויה רק בשנה השניה ללימודיה, בהתאם לטענתה ומבלי שהציגה מסמכים כלשהם התומכים בטענותיה, ללא מסמך כלשהו מהמוסד האקדמאי בו היא לומדת לטענתה.

     

    לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת חומר הראיות, מצאתי להעמיד את שכרה של התובעת לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, הגם שהיא כיום בת כ-26. להלן הנימוקים:

     

53. הלכה פסוקה היא כי דרך חישוב בסיס שכר לעתיד לצעירים בתחילת דרכם המקצועית הינה לפי שכר ממוצע במשק (ר' בעניין זה ע"א 4772/02סהר חברה לביטוח בע"מ נ' גיל צי'בוטארו (נבו 25.11.200). מאחר והתובעת צעירה, החלה את לימודי הויטרנריה לאחרונה ואינה עובדת מאז שהחלה ללמוד (כיום בשנה השנייה בלבד ללימודיה - (ר' תמליל עדותה בעמ' 8 מיום 29.10.25) הרי שזו מצויה עדיין בתחילת הלימודים והגם שיש לקוות כי תסיים את לימודיה ותוסמך כוטרינארית לא הוצגה ראיות המצביעות על ודאות לכך, ועל מספר השנים שנותר לה עד להשלמת התואר ולאחר מכן עד להשלמת מבחני ההסמכה בישראל.

     

54. בנסיבות אלה, יש להניח מחד, כי כושר השתכרותה העתידי יהיה גבוה מזה שהשתכרה בעבודתה טרם התאונה, אך מאידך, אין ודאות, כי אכן תשלים את לימודיה תוסמך ותעסוק בתחום. בנסיבות אלו מצאתי להעמיד את בסיס שכרה לצוך חישוב הפסד השתכרות לעתיד על סכום של כ-14,000 ₪ (שכר ממוצע במשק ברוטו).

     

    בעניין זה ר' למשל את שנפסק בע"א 552/89 הרצל לוי נ' יעל דיין (פורסם בנבו):

    "באשר לבסיס השכר מקבלים אנו את מסקנתו של בית המשפט המחוזי. אמנם המשיבה בחרה במסלול לימודים מסוים, אך מסלול זה משאיר בפניה אפשרויות עיסוק נוספות פרט למקצוע ההוראה, ואין כל סיבה להגביל את נזקה לשכר ממוצע של מורה בתיכון כפי שדורשים המערערים. עם זאת, בשלב זה קשה לראות כי למשבה הישגים כה יחודיים שהיו מביאים אותה להשתכר כפל השכר הממוצע במשק (ע"א 778/83סעידי נ. פור, פ"ד מ(4) 628, 633). לכן בצדק קבע בית המשפט כי בשלב זה של חיי המשיבה בסיס השכר שיש להתחשב בו לצורך חישוב נזקה של המשיבה הוא השכר הממוצע במשק (לענין השכר שיש להתחשב בו בשלב בחירת המקצוע ותחילת הקרירה המקצועית ראה ע"א 612/84מרגלית נ. מרגלית, פ"ד מא(3) 514, 519)".

     

55. בנוסף, בשל החוסר הראייתי בדבר שכר ממוצע של וטרינר (התובעת לא הציגה נתונים כלשהם בנוגע לשכר הממוצע במשק של וטרינרים כאשר אפשר שהתובעת גם תעבוד כשכירה ובפרט לא הוכח בשלב זה פוטנציאל לסיום לימודי הוטרינריה ומסלול ההכשרה),כמו גם העובדה שהתובעת מצויה רק בשנה השנייה ללימודיה (ולא צורפו מסמכים) וצפויים לה עוד מספר שנים לצורך השלמת הלימודים והתואר ועד להסמכתה כוטרינרית, ומבלי שהוצגו נתונים על אחוזי הצלחה וסיום לימודי התואר באותו מוסד אקדמאי בחו"ל (וכן ממוצע מעבר בבחינות הסמכה בישראל של מי שמסיים לימודי וטרינריה בחו"ל) ולא הוצגו ציונים של התובעת בתוכנית הלימודים, מצאתי לפסוק שכר לעתיד שעיקרו ממוצע השכר במשק ובחישוב של כ-70% מחישוב אקטוארי (בין 65% ל-70% אקטוארי מלא ובאופן ששיעור הגריעה מכושר השכר – 10% וזאת עד לגיל פרישה (גיל 67, מאחר שלא ניתן להעריך בשלב זה כי התבעת אכן תעבוד כעצמאית). התובעת ילידת X.X.1999 ולכן היום כמעט בת 27 ועד גיל פרישה (גיל 67) נותרו לה עוד כ-40 שנות עבודה ומכאן שמקדם ההיוון 279.3417.

    על כן מצאתי להעמיד את הפסד השכר לעתיד על סכום של 260,000 ₪.

56. לכך יש להוסיף כי בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בנכויות נמוכות יחסית בפרט בתחום האורתופדי ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי (ר' רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה (נבו 22.11.2018)). משכך אין מקום לערוך חישוב אקטוארי מלא כפי שביקשה התובעת.

     

57. הפסדי פנסיה עבר ועתיד- הפנסיה תחושב לפי שיעור 12.5% מהפסדי השכר = 260,000 + 25,000 X 12.5% = 35,625 ₪ 

     

58. הפסדי קרן השתלמות – כאמור מאחר שהתובעת לא הוכיחה, כי יופרשו תשלומי קרן השתלמות בעתיד, אין מקום לפסוק פיצוי זה לעתיד, אלא לעבר בלבד בהינתן תלושי השכר שהוצגו. על כן אני פוסק הפסד קרן השתלמות לעבר בלבד על סכום של 7.5% X 25,000 ₪ = 1,875 ₪ 

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

59. התובעת ביקשה פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין עזרת צד ג', שכן לטענתה הייתה מוגבלת בתפקודה ונזקקה לעזרה צמודה ומוגברת מבני משפחתה וחבריה שסייעו לה לצורך ביצוע פעולותיה היומיומיות שנהגה לעשות לפני התאונה. הנתבעת טענה, כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה בסך 3,000 ₪ באופן גלובלי, שכן התובעת נזקקה לעזרה מסוימת לתקופה מוגבלת של 3 חודשים בלבד.

     

60. דיון והכרעה – בשים לב למצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה, ימי אי כושר, ימי מחלה שניצלה, חזרתה לעבודה, נכויות זמניות שנקבעו, נראה כי התובעת נדרשה לסיוע מסוים מבני משפחתה וזאת מעבר לסיוע ההדדי הרגיל הקיים בתוך משפחה (ר' למשל ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (19.11.1997); ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (31.12.1989)).

    על כן במכלול השיקולים, מצאתי לקבוע פיצוי גלובלי בסך 8,000 ₪.

     

    הוצאות רפואית לעבר ולעתיד

61. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסך 15,000 ₪ פיצויים בגין ראש נזק זה. מנגד הנתבעת טענה כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה בסך 500 ₪ שכן לטענתה, התובעת לא צירפה קבלות להוכחות ראש נזק זה, הגם שרוב ההוצאות הרפואיות כלולות בסל הבריאות במיוחד עת הוכרה התאונה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.

     

62. הטענה להוצאות היא טענה לנזק מיוחד הטעון הוכחה. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הוצאות מרובות עבור נסיעות לקבלת טיפולים ופיזיותרפיה וכן הוצאות לצרוך רכישת ציוד רפואי כגון תרופות שונות ומשחות לשיכוך כאבים למיניהן. לצורך הוכחת טענה התובעת צירפה קבלות חשבוניות הוצאות בדיקתה על ידי המומחה ד"ר ניסים אוחנה המומחה מטעם בית המשפט וכן חשבוניות עבור הכנת חוות הדעת מטעם ד"ר דניאל משה, חוץ מכך התובעת לא צירפה קבלות ו/או אסמכתאות נוספות להוצאות לעבר.

     

63. לאחר בחינת מכלול הראיות שבפניי, הרי שלא ניתן להתעלם מהוצאות שנדרשה התובעת להוציא לצורך המעקב הרפואי, ביצוע בדיקות, התייעצויות, רכישת תרופות (מעבר לאלה הממונים על ידי חולים), נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, הרי שבמכלול השיקולים מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות לעבר ולעתיד בסך 6,000 ₪.

    ניכויים

64. כתוצאה מהתאונה שולמו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי תגמולים בסך 35,625 (7,531 ₪ דמי פגיעה + 28,094 ₪ מענק חד פעמי) סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה בלבד) 39,258 ₪.

    סיכום נזקי התובעת

    כאב וסבל 50,000 ₪

    הפסדי שכר לעבר25,000 ₪

    אובדן קרן השתלמות עבר (7.5%)1,875 ₪

    הפסדי שכר לעתיד260,000 ₪

    הפסדי פנסיה עבר ועתיד 35,625 ₪

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד8,000 ₪

    הוצאות רפואיות לעבר לעתיד6,000 ₪

    סה"כ נזק 386,500 ₪

    ניכוי אשם תורם בשיעור 20% 77,300 -

     

    סה"כ309,200 ₪ (במעוגל לפני ניכויים) 

    ניכויי מל"ל 39,258 ₪

    סה"כ לאחר ניכויים269,942 ₪

     

    התוצאה:

    אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 269,942 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 63,706 ש"ח. כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 6,000 ₪ סכום כולל אגרת תביעה ששילמה התובעת.

     

    כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית שיקלית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

     

     

    ניתן היום, כ"ו אייר תשפ"ו, 13 מאי 2026, בהעדר הצדדים.