טימור ואח' נ' קיסר ואח'

בפניי תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה במסגרתה מבקשים התובעים כי יוצהר כי נחתם בינם לבין הנתבעים הסכם לרכישת הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 7649 ברחוב פרץ 14 ברעננה (להלן: "המקרקעין" או "הנכס") וכי יינתן צו עשה לאכיפת הסכם המכר. כן התבקש בכתב התביעה פיצול סעדים, כך שהתובעים יוכלו להגיש תביעה בנוגע לנזקיהם הכספיים שטרם התגבשו במועד הגשת כתב התביעה.

א. כללי

הנתבעים הם שלושה אחים ובעלי הזכויות במקרקעין וזאת מכוח ירושה אחר אביהם המנוח ז"ל. יצוין, כי נכון למועד הגשת התביעה ועד מועד הדיון האחרון שהתקיים בחודש נובמבר 2024, זכויות החכירה במקרקעין טרם הועברו על שם הנתבעים ורשומות היו על שם אביהם המנוח.

הנתבעים פרסמו הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות במקרקעין, וזאת באמצעות ובליווי משרד עוה"ד אלחנן ויניצקי ושות' (ובפועל, באמצעות עוה"ד אלחנן מרדכי ויניצקי שייקרא להלן: "עו"ד ויניצקי" ועו"ד קרוואני ממשרדו). התובעים השתתפו וזכו בהתמחרות לרכישת הזכויות במקרקעין בסך של 8,500,000 ₪, סכום הזהה לסכום שומת המקרקעין שצורפה למסמכי ההזמנה להציע הצעות, והפקידו בידי עו"ד ויניצקי 10% מסכום הזכייה, הכל על פי מסמכי ההזמנה להציע הצעות והסכם המכר שצורף לה (הסכם אשר תוקן בתיקונים קלים בתום ההתמחרות - נספח 17 לכתב התביעה) (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם"). לאחר כל אלה סירבו הנתבעים לחתום על הסכם המכר.

לטענת התובעים, מקום בו הושלם הליך ההתמחרות, הצעתם הוכרזה כהצעה הזוכה והם פעלו בהתאם לכל תנאי ההסכם שצורף למסמכי ההזמנה ונחתם על ידם, נכרת הסכם מכר מחייב, ויש להצהיר על כך וליתן צו לאכיפתו.

הנתבעים טוענים מנגד, כי בשום שלב לא הייתה להם כוונה למכור את זכויותיהם במקרקעין, וכי ההזמנה להציע הצעות פורסמה רק לצורך בחינת שווי המקרקעין. לטענתם, הנתבע 1, מר גבריאל קיסר (להלן: "הנתבע 1" או "מר גבריאל קיסר"), המתגורר בבית המגורים הבנוי על המקרקעין, ביקש לרכוש את זכויותיהם של שני אחיו, הנתבעים 2 ו-3. משנתגלעה ביניהם מחלוקת בדבר שווי המקרקעין , הציע להם בא כוחם דאז, עו"ד ויניצקי, לפרסם הזמנה להציע הצעות על מנת לבחון ולהעריך את שווים. לטענתם, לפי נוסח מסמכי ההזמנה להציע הצעות ובהתאם להסבריו של עו"ד ויניצקי, הסברים שניתנו להם טרם פרסום ההזמנה להציע הצעות, אין בפרסום האמור או בשום שלב לאחר מכן, בכדי לחייבם לקבל הצעה כלשהי. משכך, בין אם מלכתחילה לא ביקשו למכור את המקרקעין אלא רק להעריך את שווים, ובין אם ביקשו למכרם אך נמלכו בדעתם, אין עליהם כל חובה לעשות כן היום.

ב. רקע עובדתי קצר והשתלשלות העניינים

1. במהלך חודש מרץ 2022 פרסמו הנתבעים הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין, ועל פיה, ניתן היה להציע הצעה לרכישת הנכס בכפוף לרכישת חוברת המכרז שעלותה 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד על פי הפרסום, ניתן היה לתאם ביקור בנכס בתיאום עם משרד עוה"ד ויניצקי, להגיש הצעה בכפוף להפקדת ערבות או המחאה בנקאית בסך של 5% מסכום ההצעה, וכי אין התחייבות לקבל את המחיר הגבוה ביותר (נספח 2 לתצהיר התובע 1, מר אחי שי טימור - להלן: "התובע" 1 או "מר טימור").לחוברת ההזמנה להציע הצעות צורפו טיוטת הסכם מכר, עליו נדרשו המציעים לחתום וכן שומת המקרקעין על פיה שווי המקרקעין עומד על 8,500,000 ₪.

    

2. התובעים רכשו את חוברת המכרז והתובע 1, ביקר במקרקעין ובבית הבנוי עליהם (אשר בו מתגורר הנתבע 1 עם משפחתו). הביקור נערך בתיאום עם משרד עוה"ד ויניצקי ובהשתתפות נתבע 1 ודיירים שהציגו עצמם בני משפחה (סעיף 18 לתצהיר מר טימור). ביום 30.3.2022 הגישו התובעים הצעה לרכישת המקרקעין בסך של 5,000,000 ₪ בצירוף ערבות בנקאית בסך של 250,000 ₪, וכן את נוסח ההצעה וההסכם כשהם חתומים (נספחים 7 – 11 לתצהיר מר טימור).