טימור ואח' נ' קיסר ואח'

בפניי תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה במסגרתה מבקשים התובעים כי יוצהר כי נחתם בינם לבין הנתבעים הסכם לרכישת הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 7649 ברחוב פרץ 14 ברעננה (להלן: "המקרקעין" או "הנכס") וכי יינתן צו עשה לאכיפת הסכם המכר. כן התבקש בכתב התביעה פיצול סעדים, כך שהתובעים יוכלו להגיש תביעה בנוגע לנזקיהם הכספיים שטרם התגבשו במועד הגשת כתב התביעה.

א. כללי

הנתבעים הם שלושה אחים ובעלי הזכויות במקרקעין וזאת מכוח ירושה אחר אביהם המנוח ז"ל. יצוין, כי נכון למועד הגשת התביעה ועד מועד הדיון האחרון שהתקיים בחודש נובמבר 2024, זכויות החכירה במקרקעין טרם הועברו על שם הנתבעים ורשומות היו על שם אביהם המנוח.

הנתבעים פרסמו הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות במקרקעין, וזאת באמצעות ובליווי משרד עוה"ד אלחנן ויניצקי ושות' (ובפועל, באמצעות עוה"ד אלחנן מרדכי ויניצקי שייקרא להלן: "עו"ד ויניצקי" ועו"ד קרוואני ממשרדו). התובעים השתתפו וזכו בהתמחרות לרכישת הזכויות במקרקעין בסך של 8,500,000 ₪, סכום הזהה לסכום שומת המקרקעין שצורפה למסמכי ההזמנה להציע הצעות, והפקידו בידי עו"ד ויניצקי 10% מסכום הזכייה, הכל על פי מסמכי ההזמנה להציע הצעות והסכם המכר שצורף לה (הסכם אשר תוקן בתיקונים קלים בתום ההתמחרות - נספח 17 לכתב התביעה) (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם"). לאחר כל אלה סירבו הנתבעים לחתום על הסכם המכר.

לטענת התובעים, מקום בו הושלם הליך ההתמחרות, הצעתם הוכרזה כהצעה הזוכה והם פעלו בהתאם לכל תנאי ההסכם שצורף למסמכי ההזמנה ונחתם על ידם, נכרת הסכם מכר מחייב, ויש להצהיר על כך וליתן צו לאכיפתו.

הנתבעים טוענים מנגד, כי בשום שלב לא הייתה להם כוונה למכור את זכויותיהם במקרקעין, וכי ההזמנה להציע הצעות פורסמה רק לצורך בחינת שווי המקרקעין. לטענתם, הנתבע 1, מר גבריאל קיסר (להלן: "הנתבע 1" או "מר גבריאל קיסר"), המתגורר בבית המגורים הבנוי על המקרקעין, ביקש לרכוש את זכויותיהם של שני אחיו, הנתבעים 2 ו-3. משנתגלעה ביניהם מחלוקת בדבר שווי המקרקעין , הציע להם בא כוחם דאז, עו"ד ויניצקי, לפרסם הזמנה להציע הצעות על מנת לבחון ולהעריך את שווים. לטענתם, לפי נוסח מסמכי ההזמנה להציע הצעות ובהתאם להסבריו של עו"ד ויניצקי, הסברים שניתנו להם טרם פרסום ההזמנה להציע הצעות, אין בפרסום האמור או בשום שלב לאחר מכן, בכדי לחייבם לקבל הצעה כלשהי. משכך, בין אם מלכתחילה לא ביקשו למכור את המקרקעין אלא רק להעריך את שווים, ובין אם ביקשו למכרם אך נמלכו בדעתם, אין עליהם כל חובה לעשות כן היום.

ב. רקע עובדתי קצר והשתלשלות העניינים

1. במהלך חודש מרץ 2022 פרסמו הנתבעים הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין, ועל פיה, ניתן היה להציע הצעה לרכישת הנכס בכפוף לרכישת חוברת המכרז שעלותה 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד על פי הפרסום, ניתן היה לתאם ביקור בנכס בתיאום עם משרד עוה"ד ויניצקי, להגיש הצעה בכפוף להפקדת ערבות או המחאה בנקאית בסך של 5% מסכום ההצעה, וכי אין התחייבות לקבל את המחיר הגבוה ביותר (נספח 2 לתצהיר התובע 1, מר אחי שי טימור - להלן: "התובע" 1 או "מר טימור").לחוברת ההזמנה להציע הצעות צורפו טיוטת הסכם מכר, עליו נדרשו המציעים לחתום וכן שומת המקרקעין על פיה שווי המקרקעין עומד על 8,500,000 ₪.

    

2. התובעים רכשו את חוברת המכרז והתובע 1, ביקר במקרקעין ובבית הבנוי עליהם (אשר בו מתגורר הנתבע 1 עם משפחתו). הביקור נערך בתיאום עם משרד עוה"ד ויניצקי ובהשתתפות נתבע 1 ודיירים שהציגו עצמם בני משפחה (סעיף 18 לתצהיר מר טימור). ביום 30.3.2022 הגישו התובעים הצעה לרכישת המקרקעין בסך של 5,000,000 ₪ בצירוף ערבות בנקאית בסך של 250,000 ₪, וכן את נוסח ההצעה וההסכם כשהם חתומים (נספחים 7 – 11 לתצהיר מר טימור).

    

3. ביום 4.4.2022 שלח עוה"ד ויניצקי מכתב לתובעים ובו צוין כי ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה עומדת על סך של 7,250,000 ₪, כי עתידה להתקיים התמחרות ביום 12.4.2022 וכי הצעת המינימום לצורך השתתפות בהתמחרות עומדת על 7,250,000 ₪. עוד על פי המכתב, ככל שהתובעים מעוניינים להשתתף בהתמחרות עליהם להשלים את סכום הערבות הבנקאית לסך של 362,500 ₪ (המשקפים 5% מסך של 7,250,000 ₪). המכתב נחתם על ידי עוה"ד ויניצקי כ"ב"כ המוכרים" (נספח 12 לתצהיר מר טימור). כנדרש לצורך השתתפות בהתמחרות העבירו התובעים את יתרת סכום הערבות הבנקאית וכן את ההצעה חתומה על ידם ובה מצוין סכום המינימום להתמחרות (נספחים 13-15 לתצהיר מר טימור).

    

4. ביום 12.4.2022 התייצבו התובעים 2 ו-3 להתמחרות. ההתמחרות התקיימה במשרד עוה"ד ויניצקי והנתבעים נכחו אף הם במשרד בא כוחם במועד ההתמחרות. למציעים חולק תקנון ההתמחרות ולאחר מספר סבבי הצעות נותרו שני מציעים ובהם התובעים (תקנון ההתמחרות וחלק מפתקי הצעות המחיר שנמסרו צורפו כנספח 16 לתצהיר מר טימור).

    

5. בסופו של יום, הצעת התובעים לרכוש את המקרקעין במחיר של 8,500,000 ₪, הייתה הגבוהה ביותר, והם הוכרזו כזוכים בהתמחרות.

    

6. בסיום ההתמחרות ולאחר הזכייה מסרו עוה"ד ממשרד ויניצקי לתובעים נוסח חוזה מכר מתוקן שכלל, בין היתר, את פירוט התשלומים ותיקונים נוספים הנוגעים לרישום הזכויות על שם הנתבעים (השלמת רישום הזכויות על פי ירושה), התייחסות להעברת כספים לנאמנות עד להשלמת רישום הזכויות וכן התייחסות לחובות ארנונה של מר גבריאל קיסר (סעיף 30 לתצהיר מר אחי טימור). נמסר לתובעים כי ההסכם ייחתם לאחר תום חג הפסח וזאת לאור הצורך להשלים את רישום הזכויות על שם הנתבעים.

    

7. למחרת ההתמחרות העבירו התובעים את הסכום הנדרש להשלמת התשלום הראשון על חשבון התמורה עבור המקרקעין לפי חוזה המכר המתוקן בשיעור של 10% מהמחיר המסוכם, בסך של 487,500 ₪ (נספח 18 לתצהיר מר טימור). כספים אלו מוחזקים בנאמנות אף כיום על ידי עו"ד ויניצקי (נספח ד' לתצהיר עו"ד ויניצקי).

    

8. ביום 26.4.2022 פנו התובעים אל הנתבעים בבקשה לקדם את חתימתם על ההסכם. במועד זה או בסמוך לו, נמסר להם כי מר גבריאל קיסר מעוניין לרכוש את המקרקעין בעצמו, או לחילופין, כי התובעים ירכשו את זכויות אחיו והוא יוותר בעל הזכויות בשיתוף עמם. התובעים הבהירו, כי הם אינם מעוניינים בשותפות במקרקעין, וביקשו להמשיך ולהשלים את הליך החתימה על ההסכם בנוסחו כמות שהוא. בעקבות זאת, הודיעו הנתבעים לתובעים כי אין בכוונתם לחתום על הסכם המכר, וזאת בין היתר במסגרת תכתובות שונות שהוחלפו בין ב"כ הצדדים שתכנן יפורט להלן (נספחים 21-25 לתצהיר מר אחי טימור).

    

9. בשלב זה נטל מר גבריאל קיסר ייצוג משפטי נפרד. במענה למכתב התראה שנשלח על ידי ב"כ התובעים, השיב בא כוחו, במכתב מיום 24.5.2022. בין היתר נכתב, כי מר גבריאל קיסר מעולם לא אישר את נוסח הסכם המכר או תנאיו (סעיף 5 למכתב) וכי כבר במועד ההתמחרות הודיע לעו"ד ויניצקי כי אין ברצונו למכור את חלקו במקרקעין. עוד טען גבריאל קיסר, כי בכוונתו לפעול למימוש זכות הראשונים העומדת לו מכוח סעיף 113 לחוק הירושה התשכ"ח - 1965 (סעיף 6 למכתב) (נספח 23 לתצהיר מר טימור).

    

10. ב"כ התובעים הפנה את המכתב לעו"ד ויניצקי, שהשיב לו ביום 13.06.22 (נספח 25 לתצהיר מר טימור), כי ההחלטה לפנות בהזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין הייתה של שלושת בעלי הזכויות, היינו, שלושת הנתבעים, כי בניגוד לנטען בסעיף 5 למכתב ב"כ מר גבריאל קיסר, כל בעלי הזכויות היו שותפים לכלל הפעולות שבוצעו על ידי משרדו, ובכללן נוסח ההזמנה להציע הצעות והמסמכים הנלווים לה וכי אין ממש בטענה לפיה, מר גבריאל קיסר מסר לעו"ד ויניצקי לפני תחילת ההתמחרות כי הוא אינו מעוניין למכור את המקרקעין, שכן אילו כך היו פני הדברים לא היה מתקיים הליך ההתמחרות כלל.

     

11. ביום 4.7.2022 הוגשה התביעה שבפני. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה למתן צו למניעת העברת הזכויות במקרקעין. באותו יום ניתן צו ארעי למניעת דיספוזיציה במקרקעין (סגן הנשיאה, כהגדרתו אז, כבוד השופט י. שפסר).

     

12. דיון בבקשה לסעד זמני התקיים בפני ביום 17.7.2022. הנתבעים טענו כי מלכתחילה לא הייתה להם כל כוונה למכור את המקרקעין וכי בכל מקרה הם סברו כי אף בתום הליך ההתמחרות הם לא יהיו מחויבים למכור את המקרקעין, שכן מלכתחילה הוסבר להם על ידי עו"ד ויניצקי כי הם אינם מחויבים לקבל הצעה כל שהיא במסגרת הליך ההתמחרות. עוד טענו, כי מיד בתום הליך ההתמחרות הודיעו לעו"ד ויניצקי שאין הם מעוניינים למכור את המקרקעין.

     

13. בתום הדיון ובהסכמת הצדדים ניתן צו זמני למניעת כל דיספוזיציה במקרקעין וזאת עד למתן פסק הדין בתביעה.

     

14. בין הצדדים התנהלו הליכי גילוי ועיון במסמכים ובמסגרתם הועברו לעיון התובעים חלק מתכתובות WhatsApp בין התובעים ובין משרד עו"ד ויניצקי (אשר הוגשו במהלך דיון ההוכחות וסומנו ת/1 ו-ת/2).

     

15. במסגרת דיון הוכחות שהתקיים בפני ביום 27.11.2024, העידו מטעם התובעים עו"ד ויניצקי, התובע 1 מר טימור והתובע 2, מר רפאל זנזורי. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1 מר גבריאל קיסר והנתבעת 3, הגב' דניאלה רחמילוביץ.

     

16. כאמור בפתיח, ביקשו התובעים בסעיף 56 לכתב התביעה לפצל סעדיהם. ביום 6.12.2022 במסגרת רשימת הבקשות ציינו, כי מבקשים הם להגיש בקשה בעניין גילוי מסמכים וכן בקשה לפיצול סעדים בין היתר לאור נזקים כספיים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה ותלויים בתוצאות ההליך ובכללם, פיצוי מוסכם, אבדן רווחים ונזקים הנובעים מעליית עלויות מימון. בדיון מיום 26.12.2022 טענו התובעים בפירוט מהו הטעם להגשת כל אחת מהבקשות שמבקשים הם להגיש, ובנוגע לבקשה לפיצול סעדים נטען: "לגבי הבקשה לפיצול סעדים, הגשנו תביעה לסעד הצהרתי, כך שאם יתבררו הטענות שלנו ויינתן פס"ד שאומר שאכן נכרת הסכם ויש לחייבם לחתום עליו, נגזרים מכך מספר דברים, האם ההסכם הופר על ידם ויש פיצוי מוסכם, מה גם שיש לשלם עוד 8.5 מיליון ₪, וכן הקפאנו את הכספים שאמורים להיות על חשבון התמורה, ואין לנו ידיעה לגבי אינטרס הציפיה שלנו, וכן מתי נוכל למכור, ולכן נבקש מביהמ"ש לפצל את הסעדים שיגזרו מתוך הסעד ההצהרתי ברגע שיינתן." הנתבעים טענו כי אין פירוט מספק בנוגע לנזקים שלא התגבשו וכי אין בסיס לדרישת פיצוי מוסכם שכן לא נכרת הסכם.

     

17. לאחר קבלת סיכומי הצדדים, נוכח חלוף הזמן בין מועד ההתמחרות למועד מתן פסק הדין וכן נוכח העובדה כי 90% מסכום התמורה טרם שולם ונותר בידי התובעים, פניתי לצדדים וביקשתי התייחסותם לאפשרות לפיה ככל שאחליט על אכיפת ההסכם, תנאי לאכיפה יהא שערוך סכום יתרת התמורה שנותרה לתשלום. כל אחד מהצדדים הגיש טיעוניו לעניין זה שיפורטו להלן.

     

     

     

    ג. טענות הצדדים

    ג.1. תמצית טענות התובעים

18. לטענת התובעים, בנסיבות שפורטו לעיל, התגבש ונכרת חוזה מחייב לרכישת המקרקעין בינם לבין הנתבעים, שכן כלל התנאים הדרושים על פי דין התקיימו, ובכללם, הצעה, קיבול, מסוימות וגמירות דעת; יש לראות בהליך ההזמנה להציע הצעות שהסתיים בהתמחרות ובסופה הוכרזו התובעים כזוכים משום קיבול של הצעתם וכריתת החוזה בין הצדדים.

     

19. היעדרה של חתימה מטעם הנתבעים אינה מעידה על חוסר גמירות דעת או על היעדר כוונה להתחייב בהסכם. על פי הפסיקה, המבחן הוא אובייקטיבי-חיצוני ונלמד ממכלול הנסיבות ומהגילויים החיצוניים המבטאים גמירות דעת, כדוגמת התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני כריתת הסכם ולאחריו. עדויות הצדדים וראיותיהם מלמדות באופן חד משמעי על גמירות דעתם של הנתבעים וכי החוזה המתוקן שעליו סירבו הנתבעים לחתום כלל תיקונים טכניים בלבד.

     

20. מתכתובות ה-WhatsApp בין הנתבעים לבין משרד עו"ד ויניצקי עלה, כי הנתבעים נערכו למכירת המקרקעין לצד שלישי וכי טענתם היום, לפיה רק ביקשו לקבל אומדן שווי למקרקעין, אינה משקפת את העובדות כהווייתן. מההתכתבויות שלאחר ההתמחרות עלה כי אף נתבע 1 לא מחה כנגד השלמת המכירה וראה במכר עניין מוגמר.

     

21. אף אילו הייתה מתקבלת עמדת הנתבעים לפיה, מלכתחילה לא הייתה להם כוונה למכור את המקרקעין, הרי שהתנהלות פסולה זו, של הצגת מצג שווא למגישי ההצעות, מהווה חוסר תום לב קיצוני המבסס את "זעקת ההגינות" שעל פי הפסיקה יכול להוביל לסעד של אכיפה (ע"א 986/93 קלמר נ' גיא פד"י נ(1), 185).

     

22. עוד טוענים התובעים, כי במהלך ההליך הורחבה חזית המחלוקת והועלו טענות שלא הועלו קודם לכן; כך למשל הטענה בדבר צוואה בלתי כתובה של הורי הנתבעים ולפיה רצונם היה כי נתבע 1 ימשיך להתגורר בנכס, או טענות נוספות שהעלו כנגד עו"ד ויניצקי.

     

23. מעשי הנתבעים ומחדליהם הדיונים ובכלל אלו העובדה כי לא גילו מסמכים רלוונטיים (כך, טענה לקיומו של זיכרון דברים שנחתם במועד מאוחר למועד שבו נתגלע הסכסוך בין הנתבעים 2-3 לבין הנתבע 1, במסגרתו התחייב הנתבע 1 לרכוש את חלקיהם של הנתבעים 2-3 במקרקעין, והעובדה כי לא גילו את כלל התכתובות ביניהם) מבססים את טענת עו"ד ויניצקי כי הנתבעים 2 - 3 מעוניינים למכור את זכויותיהם במקרקעין אך מוחזקים כ"בני ערובה" על ידי נתבע 1, שלא מאפשר להם לממש את ירושתם ונהנה הימנה לבדו.

     

24. בכל הנוגע לסוגית שערוך התמורה כתנאי לאכיפת ההסכם טענו התובעים כי אין לבצע כל שערוך לסכום התמורה. משהוכרה זכייתם כדין במכרז, יש לאכוף את הסכם המכר בהתאם לתנאים שנקבעו בעת ההתמחרות, וזאת לאור דיני המכרזים וסופיות המכר.

     

25. העיכוב בחתימה ובהעברת הזכויות נגרם כולו בשל מחדלי הנתבעים ואין הם אמורים ליהנות מהתנהלותם הגובלת בתרמית. התמורה שהוצעה במכרז נגזרה ישירות מכלכליות הפרויקט באותה עת, נוכח חלוף הזמן שנגרם עקב התנהלות הנתבעים, חל שינוי נסיבות מהותי לרעת התובעים, ובין היתר, עלייה חריגה בעלויות המימון והליווי הבנקאי בלמעלה מפי שלושה, ירידת מחירי הקרקע והדירות ועלייה במדד תשומות הבנייה. שינויים אלו היו מובילים מלכתחילה להצעת תמורה נמוכה יותר. לפיכך, שערוך של המחיר שנקבע בהסכם, אשר יביא להגדלת התמורה, יוביל לתוצאה בלתי סבירה, בעוד שהנתבעים, שהפרתם היא שגרמה לעיכוב, ייצאו נשכרים. משכך, ככל שיש לבצע שערוך, יש לקבוע כי השערוך יביא דווקא להפחתת התמורה.

     

26. לחלופין, ככל שיקבע בית המשפט שערוך, יש לבצע שערוך שייקח בחשבון את השיקולים הבאים; כי לא נקבע כל מנגנון שיערוך התמורה בהסכם, כי 10% מסכום התמורה שולם ועל כן שיערוך יש לבצע לכל היותר בהתייחס ל- 90% מהתמורה, כי רק 20% אמורים היו להיות משולמים מהון עצמי (ועל כן רק בנוגע לחלק זה בתמורה יכולים היו התובעים ליהנות מהותרתו בכיסם, שכן היתרה אמורה היה להילקח באמצעות מימון בנקאי שהריבית בגינו עלתה), כי ככל שיסבור בית המשפט כי יש לשערך את יתרת הסכום בהתאם למדד מחירי הדירות, יש לשערך רק את החלק המיוחס לבית המגורים, וכי מכל מקום יש לקזז או להפחית את דמי השכירות הראויים נוכח העובדה כי הנתבעים המשיכו לעשות שימוש בנכס אף שהיה עליהם למסרו בשנת 2022.

     

    ג.2. תמצית טענות הנתבעים

27. לטענת הנתבעים לא ניתן לכפות עליהם עסקת מכר מקרקעין שמעולם לא היו מעוניינים בה.

     

28. מלכתחילה הם לא ביקשו למכור את המקרקעין לצד שלישי ופרסמו את ההזמנה להציע הצעות רק בכדי לקבל הערכת שווי למקרקעין על מנת שהנתבע 1 ירכוש את חלקם של הנתבעים 2 ו-3 במחיר המשקף את שווים האמיתי, או בכדי למכור רק את זכויות הנתבעים 2 ו-3 ולאפשר את המשך מגוריו של הנתבע 1 בבית המגורים הבנוי על המקרקעין. רצונם זה הוצג לעו"ד ויניצקי שמסר, כי הליך הזמנה להציע הצעות הוא הליך שבמסגרתו יוכלו לוודא את שווי המקרקעין והובטח להם על ידו שאין הם מחויבים להשלים את הליך המכירה והם הסתמכו על כך (סעיפים 4-6 לכתב ההגנה וסעיף 8 לכתב ההגנה).

     

29. הנתבעים לא גמרו בדעתם לחתום על הסכם המכר והעסקה לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. ניתן ללמוד על כך, בין היתר, מהעובדה שאף שנכחו בהליך ההתמחרות הם לא חתמו על ההסכם והודיעו מיד בסיום ההתמחרות לעו"ד ויניצקי שאין בכוונתם למכור את המקרקעין. אלו מהוות ראיות ברורות לחוסר רצון והיעדר גמירות דעת.

     

30. דינם של התובעים כדינו של כל מציע אחר שהצעתו לא התקבלה וזאת לאור רצונו וכוונתו של הנתבע 1 לרכוש את זכויות אחיו. התובעים הם אנשי עסקים מיומנים ומעוניינים במקרקעין לצרכים עסקיים וכלכליים, מאידך, עבור הנתבעים עצמם מדובר בירושה. בתי המשפט מעניקים משקל מיוחד לשימור קורת הגג כשמדובר ביורש המתגורר בנכס, כבעניינו של הנתבע 1 המתגורר במקרקעין עם משפחתו ומטרתו הייתה להישאר לגור בו.

     

31. בתצהיריהם העלו טענה נוספת והיא כי קיימת צוואה בלתי כתובה של אביהם לפיה, מר גבריאל קיסר ימשיך להתגורר בבית המצוי על המקרקעין (תצהיר הגב' רחמילביץ בסעיף 47).

     

32. בכל הנוגע לאפשרות שערוך התמורה כתנאי לאכיפת ההסכם טוענים הנתבעים כי יש להתנות את האכיפה בשערוך של התמורה באופן שיביא בחשבון את העלייה הניכרת במחירי הקרקע באזור רעננה, בשיעור של כ-50%–60% ובמחיר של פי 1.5 מהשווי שנקבע בהסכם. ככל שיוחלט לאכוף את ההסכם ביקשו הנתבעים כי בית המשפט ישקול שיקולי צדק שישקפו חלק נכבד מההבדל בין שווי הנכס במועד ההתמחרות לבין שוויו כיום. בהתייחס לטענות התובעים בדבר ירידת שווי המקרקעין, ציינו הנתבעים כי נתונים אלו אינם מתייחסים לעיר רעננה בה מצוי הנכס, או בשכונה בה הוא מצוי, שם נצפו כאמור עליות מחירים משמעותיות.

     

    ד. ראיות הצדדים

33. אין מחלוקת בין הצדדים על מרבית העובדות שפורטו לעיל ועומדות בבסיס הליך ההזמנה להציע הצעות; על עצם פרסום ההזמנה להציע הצעות; על הגשת ההצעה על ידי התובעים; ועל הליך ההתמחרות שנערך במשרד עו"ד ויניצקי ועל כן לא אחזור עליהן בתיאור עדויות הצדדים.

     

34. המחלוקת בין הצדדים נעוצה, בעיקרה, בשאלה האם השתכלל הסכם נוכח טענת הנתבעים להיעדר גמירות דעת מטעמם להתקשר בו. לחילופין, ככל שכוונתם המקורית היתה מכירת המקרקעין, האם נכרת הסכם מחייב בתום הליך ההתמחרות שאינו מאפשר להם לחזור בהם מכוונתם זו.

     

    ד.1. ראיות התובעים

35. התובעים העידו כי השתתפו בהליך ההתמחרות במטרה לרכוש את המקרקעין, כי כלל המצגים שיצרו בפניהם הנתבעים הצביעו על כי הם גמרו בדעתם למכור את המקרקעין ולא רק לנסות ולברר את שווים. כך, העיד מר טימור, כי הנתבעים פרסמו הזמנה להציע הצעות כאשר תנאי להגשת הצעה היה רכישת מסמכי ההזמנה להציע הצעות בסך של 1,000 ש"ח. הנתבעים דרשו הפקדת ערבות בנקאית כתנאי להגשת הצעה ובהמשך, אף דרשו השלמת הערבות הבנקאית שתשקף את מחיר המינימום להתמחרות כתנאי להשתתפות בהתמחרות וכי סכום הצעת המינימום עמד על 7,250,000 ₪ שהינו סכום בלתי מבוטל. כל אלה מעידים, או לכל הפחות יוצרים מצג בפני המציעים, כי מדובר במי שבתום לב מבקשים למכור את המקרקעין. מכל מקום, העיד מר טימור, כי אילו לא היה בכוונת הנתבעים למכור את המקרקעין וההליך כולו נועד לברר את שווים, שומה היה עליהם לציין זאת במפורש על מנת שהמציעים לא ישחיתו את זמנם וכספם לריק (פרוטוקול, עמוד 24 שורות 20-33; עמוד 25 שורות 1-24; עמוד 26 שורות 10-17).

     

36. התובע 2, מר זנזורי העיד, כי בתום ההתמחרות הצעתם הוכרזה כהצעה הזוכה. נמסר להם על ידי עוה"ד קרוואני ממשרד עוה"ד ויניצקי כי יש מספר עניינים טכניים לתקן בהסכם (עניינים הנוגעים להפקדת כספי התמורה בנאמנות לאור העובדה כי עדיין לא הושלם רישום זכויות הנתבעים במקרקעין על פי צו הירושה ותיקון סכום התמורה בהתאם להצעה הזוכה). לשאלת ב"כ הנתבעים האם בשל כך לא נחתם ההסכם, העיד מר זנזורי כי שאלת החתימה כלל לא הייתה נושא לדיון באותה עת, ולמיטב הבנתו לא נדרש כל הסבר בעניין זה. עוה"ד קרוואני ציינה בפניו שיש עניינים טכניים לתקן בהסכם, כי היא תשלב בו את הסכומים בהתאם להצעה הזוכה ותשלח נוסח מעודכן לחתימה (פרוטוקול, עמוד 32 שורות 20-28; עמוד 33 שורות 1-4). מר זנזורי העיד, כי ראה את הנתבעים במשרד עו"ד ויניצקי במהלך הליך ההתמחרות ולא ניתן היה להעלות על הדעת שמדובר ב"הצגה בתיאטרון", כלומר שאין להם כל כוונה למכור וכל ההליך נועד לברר את מחיר המקרקעין (פרוטוקול, עמוד 34 שורות 6-11, 30-33). מר זנזורי הוסיף, כי הוא מנוסה בתחום הנדל"ן ומעולם לא הגיע הליך התמחרות לשלב כה מתקדם, עד להכרזה על ההצעה הזוכה שלא הסתיים במכר (פרוטוקול, עמוד 35 שורות 20-22).

     

37. רק לאחר מספר שבועות נמסר לתובעים על ידי משרד עו"ד ויניצקי שאחד האחים אינו מעונין לחתום וכהצעה חלופית הציעו הנתבעים 2-3 שהם ימכרו את חלקם (פרוטוקול, עמוד 33 שורות 13-21).

     

38. מטעם התובעים העיד אף עו"ד ויניצקי. עו"ד ויניצקי מסר, כי הוא מכיר את הנתבעת 3 שנים רבות והיא פנתה אליו וביקשה שייסע לה ולאחיה בהליך מימוש המקרקעין אותם ירשו מאביהם המנוח. מלכתחילה, נבחנה אפשרות של הריסת המבנה הקיים ובנייה של כ-3 או 4 יחידות דיור על המקרקעין, הם פנו לאדריכל ושמאי אך לאחר בדיקה ראשונית הובהר כי אין לנתבעים את היכולת הכלכלית לבנות על הקרקע ועל כן החליטו לפנות להליך של מכירה (פרוטוקול, עמוד 6 שורות 26-35,; עמוד 8 שורות 33-39). עו"ד ויניצקי העיד, כי חוסר היכולת הכלכלית של הנתבעים התבטא בעובדה שלא הייתה להם אפילו האפשרות לשלם לבעלי המקצוע ששכרו (מודד ואדריכל) והוא עצמו שילם להם את שכר טרחתם ועד מועד עדותו לא הושבו לו הכספים על ידי הנתבעים.

     

39. עו"ד ויניצקי שלל את טענת הנתבעים לפיה כוונתם הייתה בירור שווי המקרקעין ועל יסוד כוונה זו הציע להם לפרסם הזמנה להציע הצעות. לטענתו, הוא לא היה פוגע במוניטין משרדו ועורך הליך התמחרות אילו סבר שאין לנתבעים כל כוונה למכור את המקרקעין (פרוטוקול, עמוד 17 שורות 26-35). הוא אכן הבהיר להם, כי בהליך של הזמנה להציע הצעות המבוצע על ידי ב"כ המוכרים, אין חובה למכור בכל מחיר, אך במקרה כאן, מצב הדברים שונה. הרצון למכור היה של שלושת הנתבעים, ובכללם של הנתבע 1 וההצעה שהתקבלה בסופו של יום היתה זהה לשומה שנערכה על ידם, כלומר, המחיר משקף שווי ראוי. עוד העיד, כי הנתבעים היו ערים להליך ההתמחרות, הם נכחו בהתמחרות, קיבלו עדכון בנוגע לכל הצעה שהתקבלה עד שלמעשה התקבלה ההצעה בשווי השומה שהוכרזה כהצעה הזוכה (פרוטוקול, עמוד 14 שורות 15-22).

     

40. עו"ד ויניצקי אף שלל את טענתו של הנתבע 1 לפיה, מלכתחילה לא רצה למכור את המקרקעין וכי בתום הליך ההתמחרות מסר כי הוא אינו מעוניין במכירה. עו"ד ויניציקי העיד, כי לאחר ההתמחרות ביקש הנתבע 1 לדעת מהו סכום התמורה לאחר מס. בהמשך, ביקש לרכוש ביחד עם התובעים. רק לאחר מכן, הודיע כי אינו מעונין למכור (פרוטוקול, עמוד 15 שורות 9-15, 29-36). לאחר שהנתבע 1 הודיע כי אין בכוונתו למכור, שקלו אחיו לפעול כנגדו ורק בהמשך חזרו ומסרו שהוריהם ביקשו שלא יהיו ביניהם חיכוכים ולכן הם לא יפעלו כנגד אחיהם (פרוטוקול, עמוד 15 שורות 15-21).

     

41. עו"ד ויניצקי התייחס לתצהירה של הנתבעת 3, הגב' רחמילביץ , בו נטען כי הייתה צוואה לא כתובה של אביהם המנוח של הנתבעים לפיה, יש לאפשר למר גבריאל קיסר להמשיך להתגורר בבית הבנוי על המקרקעין . על פי עדותו, הדבר לא נמסר לו מעולם. הדבר היחיד בו דובר היה רצון ההורים כי הילדים לא יסתכסכו ביניהם וכי מטעם זה בחרו הנתבעים 2-3 שלא לפעול כנגד אחיהם, מר גבריאל קיסר ולא להגיש כנגדו תביעה (פרוטוקול, עמוד 21 שורות 26-31).

     

42. לשאלה כיצד פנה להעיד נגד מי שהיו לקוחותיו השיב עו"ד ויניצקי, כי הנתבעים העלו כנגדו טענות מרובות בכתב ההגנה שהוגש על ידם, טענות בנוגע לייעוץ שניתן על ידו, תוכן הייעוץ והסתמכותם על ייעוץ זה, ועל כן רשאי הוא להתייחס לדברים שנטענו כנגדו נוכח העובדה כי הדברים אינם עולים בקנה אחד עם העובדות כהווייתן. מעבר לכך, לטענתו, הנתבעים 2-3 מעוניינים בהשלמת העסקה שכן זו הדרך היחידה הפתוחה בפניהם ליהנות מכספי ירושת הוריהם. הנתבע 1 מתגורר בבית אך אין לו יכולת כספית לרכוש את זכויות אחיו והוא מחזיק אותם כבני ערובה עם סירובו להשלמת המכר. רק בשל חוסר רצונם להתנגד לו הם נאלצו לתמוך בעמדתו. לדעתו, הנתבעים 2-3 מעוניינים שהתביעה תתקבל ובכך הם יוכלו ליהנות מירושתם מבלי לריב עם אחיהם (פרוטוקול, עמוד 2 שורות 9-33). עו"ד ויניצקי הדגיש, כי להבנתו הוא פועל למען עניינם של הנתבעים 2-3, כי הם עצמם ביקשו שהוא ייצג אותם נגד אחיהם וכי חסד ייעשה עמם אם תתקבל התביעה (פרוטוקול, עמוד 6 שורות 15-19).

     

43. כאמור לעיל, התובעים הגישו את מוצגים ת/1 ו-ת/2, תכתובות מקבוצות WhatsAppבה היו חברים הנתבעים; ת/1 הינן תכתובות בין הנתבעים ומשרד עו"ד וינציקי ואילו ת/2 הן תכתובות מקבוצה מצומצמת יותר, בה חברים הנתבעים 2 ו-3 ומשרד עו"ד ויניצקי, קבוצה שנפתחה בכדי לשקול כיצד על הנתבעים 2-3 להתנהל מול הנתבע 1 לאור סירובו לחתום על ההסכם.

     

    ד.2. ראיות הנתבעים

44. הגב' דניאלה רחמילוביץ הנתבעת 3 העידה, כי מעולם לא הייתה להם כל כוונה למכור את המקרקעין (פרוטוקול, עמוד 39 שורות 23). בתצהירה ציינה, כי נתגלעה בין האחים מחלוקת בנוגע לשווי המקרקעין, היא ואחיה בצלאל סברו ששווים גבוה ואילו מר גבריאל קיסר, המתגורר במקרקעין סבר, כי שווים נמוך. על כן פנו להליך ההזמנה להציע הצעות שמטרתו הייתה בירור השווי בו ירכוש מר בצלאל קיסר את חלקם של הנתבעים 2-3 (סעיף 6 לתצהיר). הגב' רחמילוביץ הדגישה, שיכול והיו מוכרים את המקרקעין בנסיבות מסוימות אך בוודאי שלא הייתה להם כל כוונה להיות מחויבים להשלמת המכירה (סעיף 30 לתצהיר).

     

45. הגב' רחמילוביץ הופנתה לת/1. בתכתובת מיום 3.3.2022 מציינת עוה"ד קרוואני שההזמנה להציע הצעות עתידה להיות מפורסמת ועל כן יש צורך להעביר את הממכר על שם הנתבעים בהתאם לצו קיום צוואה (פרוטוקול, עמוד 44 שורות 1-5 וכן ת/1 עמוד 1). הגב' רחמילביץ נשאלה מדוע יש צורך להעביר את המכר על שמם אם אין כל כוונה למכור ומדוע נקראים המקרקעין "הממכר". הגב' רחמילוביץ השיבה שאין לה מושג מדוע נכתבו כך הדברים (פרוטוקול, עמוד 44 שורה 23). הגב' רחמילביץ אף לא ידעה להשיב מדוע זומנו הנתבעים להתמחרות, ומדוע הם עודכנו בכל פעם בדבר ההצעות שהועלו על ידי המציעים השונים (פרוטוקול, עמוד 45 שורות 1-15).

     

46. הגב' רחמילביץ אף הופנתה להודעה שהיא כתבה לאחיה, הנתבע 1 ביום 25.4.2022 ולפיה: "היות ואינך מסכים לעסקת המכירה כמו שאמרת לפני שיצאת מהפגישה הערב...אנו מבקשים התחייבות בכתב מגובה ע"י עו"ד לקניית הנכס..." והוצגה לה התיזה לפיה, עולה מהתכתבות זו כי היה בכוונתם למכור את המקרקעין. הגב' רחמילביץ הכחישה, כי הייתה מלכתחילה כוונה למכור את המקרקעין.

     

47. עוד עלה מחקירתה של הגב' רחמילביץ, כי מכתב התשובה של עו"ד ויניצקי מיום 13.6.2022, שצורף כנספח 25 לתצהיר מר טימור (ממנו עלה, כי כלל הנתבעים ידעו על הליך ההזמנה להציע הצעות ולכלל הפעולות שנעשו לאחר מכן וכי לא היה מבוצע הליך ההתמחרות אילו מראש היו הנתבעים מוסרים שאין בכוונתם למכור את המקרקעין), נשלח על דעתה (פרוטוקול, עמוד 49 שורות 24-38).

     

48. הנתבע 1, מר גבריאל קיסר, העיד אף הוא מטעם הנתבעים. על פי עדותו, לאחר שראה מה גובה ההצעה הזוכה, ביקש לדעת מהם תנאיה, על מנת שיוכל להגיש את הצעתו בתנאים זהים לאלו של ההצעה הזוכה (פרוטוקול, עמוד 57 שורות 31-34). עוד העיד, כי עו"ד ויניצקי היה מודע לכך כי הוא מסרב לפנות את המקרקעין וכי הדבר עלה בכל השיחות בין הצדדים. לכל היותר, היה מוכן לקבל את הבית הראשון שיוקם בחזית המקרקעין ולמסור את יתר המקרקעין (פרוטוקול, עמ' 58 שורות 14-19 וסעיף 8 לתצהיר).

     

49. בסעיף 22 לתצהירו העיד מר קיסר, כי בסיום ההתמחרות נכנס עו"ד ויניצקי לחדר בו הם ישבו וביקש שיחתמו על מסמכים, מר קיסר סירב לחתום ואף סירב לפגוש את המציעים ולא קיבל את ההצעה.

     

     

     

    ה. דיון והכרעה

50. בסיס החוזה מושתת על מפגש רצונות המתקיים בין צדדים שלהם כוונה ליצור יחסים משפטיים הדדיים. מבחינה משפטית, קיומו של מפגש רצונות נלמד מהתגבשותם של שני יסודות מהותיים: גמירות דעת ומסוימות, וזאת כעולה מסעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

     

51. בפסיקתנו אומצה הגישה המהותית, ולפיה, בוחנים בתי המשפט האם יש בהתנהלות בין הצדדים בכדי לגבש גמירות דעת להתקשר בהסכם, והאם המסמך, ככל שקיים, משקף מסוימות (ראו ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 283, 288-285 (1979) (להלן: "ענין רבינאי").

     

52. בין הצדדים מחלוקת עובדתית הנוגעת לגמירות דעתם של הנתבעים להתקשר בהסכם. המחלוקת נוגעת לכוונתם המקורית של הנתבעים העומדת ברקע הליך ההזמנה להציע הצעות כולו. מחלוקת עובדתית נוספת נתגלעה בין הצדדים בנוגע למועד בו הביעו הנתבעים את סירובם לחתום על הסכם המכר. בנוסף, חלוקים הצדדים בנוגע לשאלת נפקותו המשפטית של הפער בין גמירות הדעת האובייקטיבית הנחזית של הנתבעים (לה טוענים התובעים) שהשתקפה בניהול הליך התמחרות בשמם ועבורם לבין גמירות דעתם הסובייקטיבית כפי שטוענים לה הנתבעים.

     

53. לחילופין, טוענים הנתבעים כי אף באם יקבע כי התנהלותם העידה על קיומה של גמירות דעת, שיקולים שונים מטים את הכף לעבר דחיית התביעה ובכללם המועד בו הודיעו על סירובם לחתום על הסכם המכר והעובדה כי התובעים, כך על פי הטענה, למעשה לא שינו מצבם לרעה לאור סמיכות הזמנים בין מועד ההתמחרות ומועד ההודעה בדבר הסירוב, כי מדובר בנכס שעבר לידי הנתבעים בירושה בעוד שהתובעים הינם גורם מסחרי המעוניין ברכישה לצורך השאת רווחיו ובטענה בדבר קיומה של צוואה לא כתובה של אבי הנתבעים לפיה על הנתבע 1 להישאר ולהתגורר במקרקעין.

     

54. כן טוענים הנתבעים להיעדר מסוימות. בכתב הגנתם לא טענו הנתבעים מהם הפרטים החסרים בהסכם ובסכומיהם טענו כי למעשה לא נוהל כלל מו"מ בנוגע לנוסח ההסכם.

     

     

     

     

    ה.1. התנאים להשתכללותו של הסכם – גמירות דעת ומסוימות

    דרישת המסוימות - המסגרת הנורמטיבית

     

55. דרישת המסוימות משמעה, כי המסמך יכלול את התנאים העיקריים החיוניים להתקשרות בחוזה (עניין רבינאי, לעיל, בעמ' 287; ע"א 9255/11 דניאל נ' פלונית, פסקה 19 (11.8.2013)). בחלוף השנים השתרשה בפסיקה גישה מרוככת לעניין המסוימות, המאפשרת הכרה בחוזה גם כאשר לא ניתן היה למצוא את כל התנאים העיקריים החיוניים להתקשרות, וזאת כאשר פרטים אלה ניתנים להשלמה באמצעות פרשנות, על סמך מסמכים חיצוניים, הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 588 (2001), ראו גם ענין בוטקובסקי להלן).

     

56. כן השתרשה בפסיקה ההכרה, כי ככל שראיות משמעותיות יותר מעידות על גמירות הדעת, כך ניתן להשלים עם חוסרים מסוימים בדרישת המסוימות ולהפך, וברבות השנים איבד יסוד המסוימות מעט מעוצמתו וזאת ביחס לדרישת גמירות הדעת (ע"א 7193/08 עדני נ' דוד (18.7.2010) (פסקה 9) ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן (24.7.2013) (פסקה 14); ע"א 9255/11 דניאל נ' פלונית, (11.8.2013) (פסקה 19), ע"א 4933/17 מרדכי גרין (איבגי) נ' אריה פרידמן (11.10.2020) (פסקה 42)).

     

57. אומר כבר עתה, כי לא מצאתי להאריך בסקירת יסוד המסוימות וזאת נוכח העובדה כי הסכם המכר בין הצדדים היה הסכם מלא וערוך לחתימה שנוסח על ידי ב"כ הנתבעים ומצאתי כי הוא עונה על דרישת המסוימות. אף הנתבעים לא פירטו מהם הנתונים החסרים בו ונראה כי אף לגישתם יסוד המסוימות אינו הגורם המשמעותי החסר בהסכם לצורך שכלולו.

     

    גמירות הדעת - כללי

     

58. היעדרה של גמירות דעת נבחנת מתוך כלל נסיבות העניין. בענייננו, יש לבחון את גמירות דעת הנתבעים להתקשר בהסכם אף נוכח סירובם לחתום על ההסכם. לטענת הנתבעים, להיעדר החתימה עשויה להיות השלכה אף נוכח הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המקרקעין") ולפיו: "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

     

59. אבחן תחילה את היעדר החתימה לצורך דרישת הכתב העולה מסעיף 8 לחוק המקרקעין ובהמשך, את גמירות דעתם של הנתבעים נוכח כלל נסיבות העניין. לאחר אלה, אבחן שיקולים נוספים הרלוונטיים להכרעה לצורך שאלת אכיפת ההסכם.

     

    היעדר החתימה על ההסכם בראי הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין

     

60. הלכה היא, כי הסכם בכתב העומד במבחן המסוימות מקיים, ככלל, גם את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין. היעדר החתימה יכול אמנם להשליך על שאלת גמירות הדעת, אך ככלל, אינו פוגם לכשעצמו, בדרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין.

     

61. היינו, להבדיל מעצם הצורך בעריכת מסמך בכתב, המהווה תנאי מהותי להקמת התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין הרי החתימה על גבי המסמך איננה מהווה תנאי לעמידתו של המסמך במבחנו של סעיף 8 לחוק המקרקעין (ראו ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' אליהו גת (10.12.89) (בפסקה 10) (להלן: "עניין בוטקובסקי"); ע"א 5511/06 יעקב (ג'קי) אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, פסקה י"ב (10.12.2008) ; ע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן ואח', בפסקה 8 (4.11.98)). ראו גם ע"א 6648/98 עיריית הוד השרון נ' שיכון אזרחי בע"מ, פסקה 1 לפסק דינה של כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן (26.5.2003):

    "בחתימה כשלעצמה אין קסם. גמירות דעת ומסוימות יכול וימצאו ביטוי לאו דוקא בחתימה על המסמך המהווה הסכם בין הצדדים (פרידמן-כהן, חוזים עמ' 448-452; ע"א 2036/94 טרבלסי נ' טרבלסי, פ"ד נג(1) 459; ע"א 632/87 גרנט נ' מרדכי, פ"ד מה(1) 444, ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 590). אמנם, באותם מקרים לא דובר במנהלים שחתמו לאחר שלא היו עוד מוסמכים לחתום, אולם הוכרעה בהם שאלת השתכללות חוזה ללא חתימה, באופן העונה על דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין."

     

    גמירות דעת - המסגרת הנורמטיבית

     

62. חתימתו של צד על חוזה מבטאת בבירור את גמירת דעתו להתקשר בחוזה אך החתימה היא בעלת משקל ראייתי בלבד ואינה תנאי קונסטיטוטיבי ביצירתו (ע"א 649/73 יצחק קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, כח(2) 291; ראו גם ענין רבינאי לעיל). משכך, על מנת לבחון את גמירות דעת הצדדים להתקשר בהסכם שלא נחתם, יש לבחון ראיות חלופיות (ראו גם בעניין בוטקובסקי, בפסקה 14):

    "אינני רואה כל קושי להסכים, שחתימתו של צד על גבי חוזה כתוב מהווה ראיה חזקה (אולי מכל ראיה אחרת) לגמירת דעתו, וכן מקובל עלי, כי רוב האנשים המתקשרים בחוזה בכתב אמנם מקפידים שהחוזה ייחתם בידי המתקשרים. ממילא מוטל על בית המשפט לבדוק ביתר קפדנות את קיום היסוד של גמירת דעת בצדו של מי אשר לא חתם על החוזה. אך, כשלעצמי, הייתי נוקט נימה פחות חד-משמעית ונחרצת בהדגשת דלות סיכוייו של המסתמך על חוזה שלא נחתם בידי זולתו להוכיח את גמירת דעתו של יריבו בראיות אחרות. יותר מקובלת עלי, לעניין זה, גישתו של השופט ברק, אשר הובעה (בהקשר ענייני שונה) בד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701, בעמ' 724-725:

    "אכן, אין כל קדושה בחתימה. כאשר היא באה למלא פונקציה הוכחתית, ניתן להחליפה בדרכי הוכחה אחרות"."

     

63. ראו גם ג. שלו וא. צמח, "דיני חוזים", פרק 6, בעמוד 165 (מהדורה רביעית 2019) (להלן: "שלו וצמח"):

    "הקביעה בדבר קיומה של גמירת דעת טעונה התבוננות רחבה ומקיפה על כל הנסיבות; זהו מבחן מהותי של הכוונה, המעדיף את מכלול נסיבות העניין על פני ביטויים טכניים דוגמת חתימה, כותרת או הצהרה. רק התמונה הכוללת המצטיירת ממכלול הנתונים הגלויים – ולא אינדיקציה זו או אחרת כשהיא לעצמה – היא שתכריע."

     

64. עוד נקבעה בפסיקתנו הגישה לפיה, גמירות הדעת נקבעת על יסוד מצגים חיצוניים ולא על יסוד כוונות או מחשבות שבלב, או כאלה שלא באו לידי ביטוי חיצוני במסגרת המו"מ בין הצדדים. היינו, גמירות הדעת נבחנת על ידי כלל נסיבות העניין כפי שהיה תופס אותן האדם הסביר, על פי מצגים חיצוניים, כגון דברי הצדדים, התנהגותם, ביצוע החוזה או חלקו ועוד סממנים חיצוניים (ראו ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי לז(1) 589; ע"א 5511/06 יעקב (ג'קי) אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, בפסקה ט (10.12.2008); ע"א 620/89 חושנג'י נ' אמגר, פ"ד מו(1) 588 (1992); ראו גם ענין בוטקובסקי לעיל (בפסקה 12)):

    "ומאידך ברור, שלהחלטה להתקשר בחוזה, אשר נותרה ספונה במוחו של המחליט (יהא זה המציע או הניצע), אין כל משמעות משפטית. כוונה שנתגבשה עשויה להקים חבות משפטית רק מעת שהובעה. קיומה ומהותה נמדדים, באבן הבוחן של האדם הסביר, על רקע הדברים שנאמרו או נכתבו והנסיבות שבגדרן הוצגה העמדה. מקום שהביטויים החיצוניים מעידים על קיומה של גמירת-דעת, בעוד שבלב הצד שאת גמירת-דעתו בוחנים לא נתגבשה החלטה להתקשר התקשרות מחייבת, גוברים הביטויים החיצוניים על התהליך הסמוי. (ההדגשה אינה במקור – י.מ.).

     

65. עוד ראו שלו וצמח פרק 6 עמ' 161:

    "על פי תאוריה זו מושם הדגש על הגילוי החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה. דיני החוזים הקלסיים אינם מתחשבים בכוונה סמויה אלא בכוונה גלויה, כפי שהיא מובנת לאדם הסביר. הדרישה העקרונית והשכיחה של דין החוזים המודרני אינה אפוא למפגש רצונות במובן סובייקטיבי-פנימי אלא למפגש הצהרות רצון במובן אובייקטיבי-חיצוני. אין פירוש הדבר שעל פי התאוריה האובייקטיבית כוונתם של הצדדים אינה מובאת בחשבון. פירוש הדבר הוא שכוונתם זוכה להכרה ולתוקף משפטי בתנאי שקיבלה ביטוי חיצוני נאות" (ההדגשה אינה במקור – י.מ.).

     

66. העדפת התיאוריה האובייקטיבית על פני כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים נעוצה במספר טעמים ובין היתר הצורך בוודאות מסחרית והרצון להגן על הסתמכות הצד השני (ראו שלו וצמח לעיל בעמ' 162):

    "הטעם השלישי הוא טעם מסחרי. התאוריה האובייקטיבית חשובה לקידום הוודאות הכלכלית והדינמיות המסחרית המאפיינת את חיי הכלכלה המודרניים. היא תורמת להעברה יעילה ומהירה של שירותים ומוצרים בלא עיכובים שהיו עשויים לנבוע מניסיונות לחקור ולברר כוונה ורצון ״אמתיים״, שייתכן ואינם זהים לכוונה ולרצון הנחזים כלפי חוץ. הטעם הרביעי נעוץ בהגנה על הסתמכות, כלומר הגנת היכולת להסתמך על דבריו והתנהגותו של האחר. התאוריה האובייקטיבית נועדה להגן על ההסתמכות הסבירה של הצד השני לחוזה."

     

67. וראו עוד שלו וצמח בעמ' 165:

    "שנית, גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. הבנתו של האדם הסביר במעמדם של המתקשרים עצמם ובנסיבות המסוימות היא זו שתקבע את קיומה או היעדרה של גמירת דעת. הדרישה לגמירת דעת מתמלאת לפיכך כאשר הנסיבות מעידות על גמירת דעת, ולאו

    דווקא כאשר קיימת גמירת דעת בפועל. גם כאשר נעדרת כליל גמירת דעתו של המצהיר, אולם פנייתו או הודעתו מעידה על גמירת דעתו, ניתן לחייבו על פי הצהרתו. הצד האובייקטיבי -

    חיצוני של הדרישה גובר כאן על הצד הסובייקטיבי -פנימי שלה."

     

68. יפים לענייננו גם דברי כבוד השופטת (כתוארה אז) ד. ביניש בע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 596 (1998):

    "המבחן להתקיימותה של גמירת-דעת הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי, מבחן שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ולקיים את הוודאות העסקית והביטחון המסחרי. במסגרת מבחן זה יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על-פי קנה-המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם"

     

69. עוד נקבע בפסיקה, כי חרטה לאחר שהשתכלל ההסכם אינה יכולה להביא לפקיעתו. ראו: ע"א 5511/06 יעקב (ג'קי) אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ , בפסקה י (10.12.2008) וכן גם בענין רבינאי בעמוד 289:

    "גמירת דעת להתקשר בחוזה אין פירושה ספקות לפני ההתקשרות וחרטה לאחריה. פירושה הנכון הוא גילוי כוונה רצינית להתקשר בחוזה והבנת התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. אני בדעה כי בעת חתימתה על זכרון הדברים התכוונה הנבעת להתקשר בחוזה והבינה לאשורן את התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. לעובדה שהיססה לפני כן, התחרטה לאחר מכן-אין שום השפעה על התחייבותה"

     

    ה.2. יישום האמור על העניין כאן

70. כאמור לעיל, לצורך הכרעה בשאלה האם השתכלל הסכם ניתנת עדיפות לבחינת גמירות דעתם של הצדדים מהפן האובייקטיבי, וזאת, הן לצורך וודאות מסחרית והן לצורך הגנה על הסתמכותם של צדדים תמי לב המנהלים מו"מ לקראת חתימת הסכם. בענייננו, סבורני כי התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו.

     

71. הנתבעים פרסמו באמצעות בא כוחם הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין ורוכשים פוטנציאלים הגיעו לבחון את המקרקעין לצורך רכישתם. לצורך הגשת הצעה שומה היה על הרוכשים הפוטנציאליים להשקיע זמן וממון; רכישת מסמכי ההזמנה להציע הצעות ב- 1,000 ₪, הפקדת ערבות בנקאית בשווי של 5% מסכום ההצעה ותנאי להשתתפות בהתמחרות היה שיפור ההצעה כך שתעמוד על סך של 7,250,000 ₪ בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בשווי של 5% מסכום זה. למסמכי ההצעה צורף הסכם המכר עליו נדרשו המציעים לחתום, מכתב עו"ד ויניצקי למשתתפים בהתמחרות (נספח 12 לתצהיר מר טימור) נחתם במילים "ב"כ המוכרים". המציעים שנכונים היו להעלות את הצעתם למחיר המינימום השתתפו בהליך ההתמחרות שהתנהל אף הוא באופן המעיד על כוונה למכור את המקרקעין, דרש תשומות זמן מהמשתתפים ונכונות להתקשר באופן מיידי בהסכם, על כל המשתמע מכך. הנתבעים עצמם נכחו בהליך ההתמחרות ועודכנו בסכומן העולה של ההצעות ובסופו של יום הוכרז על הצעה זוכה ששוויה עלה בקנה אחד עם שווי השומה שהוזמנה על ידי הנתבעים, ונדרשה השלמת הערבות הבנקאית לסך של 10% מסכום התמורה בהתאם לתנאי ההסכם.

     

72. עוד יצוין, כי על פי עדותו של עו"ד ויניצקי השומה צורפה למסמכי ההזמנה להציע הצעות שכן היא שיקפה מחיר גבוה: "ואחד הדברים שסוכמו באותה ישיבה היה שאנחנו נפרסם את המחיר כי המחיר הוא גבוה" (פרוטוקול, עמוד 3 שורות 37-39).

     

73. מקבלת אני את עמדת התובעים, כי התנהלות כאמור משקפת רצון למכור את המקרקעין ולא ניתן לקבל את עמדת הנתבעים כי ניתן היה אף להבין מכך כי רצונם היה לבחון את המחיר המקסימאלי אותו ניתן לקבל עבור המקרקעין או ללמוד על שוויו. ההליך בשלמותו ובכללותו, ההזמנה להתמחרות שתנאי לה הוא הפקדת סכום נוסף להבטחת מחיר המינימום והכרזה על התובעים כזוכים בהתמחרות, קבלת יתרת התשלום הראשון בשווי של 10% מסכום תמורת המכר, כל אלה מעידים, מהפן האובייקטיבי, על רצון למכור את המקרקעין במסגרת הליך ההתמחרות.

     

74. אף שדי לכאורה בבחינת התנהלותם של הנתבעים מן הפן האובייקטיבי, אתייחס לגרסתם בנוגע לגמירות הדעת מהפן הסובייקטיבי. מצאתי כי תיאור הדברים כפי שהובא על ידי עו"ד ויניצקי תואם את תכתובות ה- WhatsApp כפי שעלו מ-ת/1 ומשקף את אומד דעת הנתבעים. נראה, כי מלכתחילה, ביקשו הנתבעים לחלק את הירושה ביניהם תוך בחינת האפשרות למקסם את שוויה וליזום הקמת מספר יחידות דיור במקרקעין. משהובהר לנתבעים כי בידיהם את היכולת הכלכלית לעשות כן, הוחלט על מכירת המקרקעין. לעמדת הנתבעים לפיה ביקשו רק לברר את שווי המקרקעין לא נמצא ביטוי חיצוני, בוודאי לא כלפי התובעים ואף לא בתכתובות בין הנתבעים לבין עצמם ובינם לבין עו"ד ויניצקי.

     

75. ככל שהייתה בלבו של הנתבע 1 כוונה לרכוש את חלקם של הנתבעים 2-3, נראה כי כוונה זו אף לא הוצגה לאחיו אלא נותרה ספונה בליבו. עולה מתכתובות ה WhatsApp-בין הצדדים (ת/1) כי הכוונה הייתה למכור את המקרקעין, ככל הנראה, נמלך הנתבע 1 בדעתו לאחר הליך ההתמחרות, אך נראה היה מהתכתובות כי סירובו של הנתבע 1 לחתום על ההסכם הפתיע אף את אחיו. כך למשל (ההדגשות אינן במקור - י.מ.):

     

    1. ביום 2.3.2022 נכתב ממשרדו של עו"ד ויניצקי: "אנו מעוניינים לפרסם בעיתונות בסופ"ש הקרוב את המכרז למכירת הנכס".

    2. ביום 22.3.2022 כתבה עו"ד ממשרדו של עו"ד ויניצקי "מי שקונה ירצה לראות את הבית".

    3. ביום 3.3.2022 כתבה עוה"ד ממשרדו של עו"ד ויניצקי: "על מנת להתקדם אני צריכה להעביר את המכר על שמכם בהתאם לצו קיום הצוואה".

    4. ביום 30.3.2022 ביקשה עו"ד ממשרדו של עו"ד ויניצקי לשלוח בדחיפות צילומי ת"ז של הנתבעים על מנת להשלים את רישום הירושה על שם הנתבעים.

    5. ביום 13.4.2022 ביקש גבריאל קיסר: "האם ניתן לקבל העתק חוזה של הקונה הפוטנציאלי??...אפשר את מספר הטלפון של הקונה???"

    6. בתכתובות מיום 14.4.2022 מבקש מר גבריאל קיסר לראות את "חוזה המכירה שנחתם כולל מספרים". במענה משיב משרד עו"ד ויניצקי: "לא נחתם שום חוזה לא הסכמתם לחתום, שלחתי לך את הטיוטה שאמורה להיחתם". מר גבריאל קיסר משיב: "למה אין סכומים???על מה אנחנו אמורים לחתום? אני צריך מספרים... אני רוצה תחשיבים לתמורה נטו על סמך מחיר הזכייה".

    7. ביום 25.4.2022 כותב מר גבריאל קיסר: "בוקר טוב מבקש לדעת את שם הקבוצה הזוכה במכרז. תודה".

    8. באותו יום, 25.4.2022 שולחת הגב' רחמילביץ הודעה בקבוצה: "גבי שלום, אחרי הפגישה שלנו הערב עם עו"ד ויניצקי אנחנו מבינים שאנחנו עומדים בפני מצב שבו אנו עלולים להיחשף לתביעה מזוכי המכרז, היות ואינך מסכים לעסקת המכירה כמו שאמרת לפני שיצאת מהפגישה הערב...לא ברור לנו למה לא התחייבת בכתב לקנות את הנכס לפני הגשת המכרז ובעצם השתתפת בעצמך בהסכמה להוצאת הנכס למכרז ולא הגשת הצעה בעצמך.."

    9. ביום 26.4.2022 כותב משרד עוה"ד ויניצקי: "אנו חייבים לקבל תשובה היכן הדברים עומדים מבחינתכם, הרוכשים יצרו קשר וביקשו להתקדם ולחתום על החוזה. אם לא נקבל תשובה בשעות הקרובות, נאלץ לעדכן את הרוכשים המיועדים על הבעיה והתגלעה אל מול גבי, על כל המשתמע מכך...".

    10. ביום 25.5.2022 פנה משרד עו"ד ויניצקי לנתבעים בקבוצת ה- WhatsApp עדכן כי התקבל אישור רמ"י לרישום המקרקעין על שם הנתבעים בהתאם לצו הירושה וכל שנותר הוא השלמת הרישום בלשכת רישום המקרקעין. למחרת, ביום 26.5.2025 מבקש גבריאל קיסר "לעצור כל פעילות כרגע עד להתבהרות העניינים", משרד עו"ד ויניצקי שואל "כיצד אי רישום הירושה מסייע להתבהרות העניינים" ומר גבריאל קיסר משיב: "בשלב זה אנו מפסיקים פעילות ולא מוכרים את הנכס"

76. עולה מהאמור, כי עד לסיום הליך ההתמחרות התנהלו הנתבעים אל מול באי כוחם כמי שמעוניינים למכור את המקרקעין, הרוכשים הפוטנציאלים תוארו על ידם כ"קונים", הנכס תואר ה"מכר" וברור היה כי יש לבצע פעולות דחופות לצורך השלמת העברת הזכויות על שם הנתבעים לצורך השלמת העסקה.

     

77. התפנית התרחשה לאחר ההתמחרות, אך לא מיד בסמוך אליה. בתחילה, ביקש הנתבע 1 לדעת מהו סכום התמורה נטו שיתקבל לאחר תשלומי מיסים מהמכירה. הוא מתאר את התובעים כ"קונים" וכ- "זוכים במכרז" ומבקש לדעת על מה הוא עצמו אמור לחתום, באופן המעיד על כי ברור היה לו שמדובר בהסכם מכר.

     

78. רק ביום 25.4.2022, כשבועיים לאחר ההתמחרות, הודיע הנתבע 1 לנתבעים 2 ו-3 כי אין בכוונתו למכור את זכויותיו במקרקעין וזאת בפגישה משותפת שהתקיימה באותו ערב (הדברים עולים כאמור מהודעה ששלחה הגב' רחמילביץ' באותו מועד). מהודעה זו עולה, כי אף הנתבעים 2 ו-3 הופתעו מסירובו של הנתבע 1 למכור את המקרקעין והנתבעת 3 מטיחה בו כי הוא עצמו הסכים להוצאת הנכס למכרז. בהודעה זו יש בכדי לכרסם באופן ממשי בעמדת הנתבעים לפיה לא הייתה להם כל כוונה למכור את המקרקעין, שכן יש בה תיאור אותנטי של הכוונה המשותפת של כלל הנתבעים למכור את המקרקעין והפתעה (ואף כעס מסוים) של הנתבעים 2 ו-3 על סירובו של הנתבע 1. העובדה כי הגב' רחמילביץ' קובלת על כך שאחיה, הנתבע 1, לא השתתף אף הוא בהליך ההתמחרות מעידה על כי באותו מועד לא עמדה על הפרק רכישת חלקיהם על ידו.

     

79. שינוי עמדתם של הנתבעים 2 ו-3 נחשף בהודעת הנתבע 1 מיום 26.5.2022 ומהודעה זו אף עולה הודעת הנתבעים לעו"ד ויניצקי בדבר שינוי עמדתם "בשלב זה מפסיקים פעילות ולא מוכרים". ניתן בהחלט ללמוד מאמירה זו כי עד אותו שלב הייתה לנתבעים כוונה למכור ורק החל מאותו שלב, החליטו, במשותף, להפסיק את הפעולות בהן נקטו לצורך המכירה והוחלט על ידם שלא למכור.

     

80. כאמור לעיל, התנהגות הצדדים לאחר גיבוש ההסכמות, יכולה ללמד האם ב"זמן אמת" כוונתם הייתה להתקשר בהסכם מחייב (ראו, למשל ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, סעיף 15 (18.7.2010)). מאמירת הנתבעים לפיה, "בשלב זה מפסיקים פעילות ולא מוכרים", ומהעובדה כי בערב ה- 25.4.2022 הודיע הנתבע 1 כי הוא אינו מוכר והנתבעת 3, הגב' רחמילביץ' תמהה על כך שמסרב למכור אף שהסכים "להוצאת הנכס למכרז", ניתן ללמוד, כי בזמן אמת כיוונו למכור את המקרקעין ולהתקשר בהסכם.

     

81. לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבע 1 לפיה גילה דעתו עוד טרם שלב ההתמחרות או בסמוך לאחר סיומה כי הוא אינו מעוניין למכור את המקרקעין וכי אף ציין זאת בפני עו"ד ויניצקי. כאמור, העמדה אינה מתיישבת עם התכתובות מזמן אמת, מהן עולה כי הנתבע 1 ראה בתובעים כקונים ואת עצמו כמי שאמור לחתום על ההסכם. עמדה זו אף אינה מתיישבת עם התכתובת ממנה עולה כי רק ביום 25.4.2022, היינו, כשבועיים לאחר ההתמחרות, הודיע הנתבע 1 לנתבעים 2-3 כי הוא אינו מוכן למכור את המקרקעין. עו"ד ויניצקי שלל אף הוא טענה זו של הנתבע 1 והעיד כי לו היה ממש בטענת הנתבעים לפיה אין בכוונתם למכור את המקרקעין לא היה מקיים את הליך ההזמנה להציע הצעות ואת הליך ההתמחרות (פרוטוקול, עמוד 17 שורות 26-35), ומצאתי עדותו זו מהימנה.

     

82. הנתבעים העלו טענה בדבר קיומה של צוואה בלתי כתובה של אביהם המנוח ובה שאיפתו כי המקרקעין יוותרו בבעלות הנתבע 1. הטענה הועלתה בתצהירי הנתבעים ולא בא זכרה בכתב ההגנה מטעמם או בתכתובת שקדמה להגשת התביעה ובמובן זה, יש ממש בטענת התובעים, כי מדובר בהרחבת חזית המחלוקת ומטעם זה לא ניתן לשעות לה (ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2) 843, ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)).

     

83. יתרה מכך, טענה המועלית בשלב זה הינה גרסה כבושה ומטעם זה היא אף חשודה במהימנותה (להיותה של גרסה כבושה חשודה במהימנותה ראו דוגמאות מהמשפט הפלילי והדברים יפים אף לצורך הכרעה בהליך אזרחי ע"פ 5373/12 אבורמד נ' מדינת ישראל, פסקה ב' לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (15.4.2015); ע"פ 486/16 אריה שירזי נ' מדינת ישראל, פסקה 43 (13.9.2018)).

     

84. למעלה מן הצורך אתייחס אף לטענה גופה. כשנשאלה הגב' רחמילוביץ כיצד מתיישבת הצוואה הבלתי כתובה של אביהם לפיה על גבריאל קיסר להמשיך ולהתגורר בבית עם עדותה לפיה, היו מוכרים את המקרקעין אילו המחיר היה גבוה באופן משמעותי מזה שהוצע, היא השיבה: "תקשיבי, גם לצוואה כאילו גם לזה יש איזשהו גבול מסוים של כמה אני יכולה ללכת" (פרוטוקול, עמוד 55 שורות 2-28). אף עו"ד ויניצקי נשאל על כך וציין: "המלל שנמצא בתצהיר שהגשת מטעם דניאלה שאומר שיש צוואה בעל פה של ההורים שגבי יגור בבית, לא עלה בפניי מעולם נקודה.... האמירה הזאת היא אמירה שלא עלתה בפני מעולם".

     

85. הגב' רחמילביץ העידה שהנתבע 1 גורם להם לנזק וכאשר נשאלה מדוע השיבה: "אני חושבת שזה די ברור מאליו. זאת אומרת אם לא היינו הולכים על הקטע של המכרז או שכן היינו הולכים על הקטע של המכרז, אז המכרז היה מסתיים, היינו מקבלים את הסכומים מתחלקים ביננו שווה בשווה כמו שאבא רצה, ואיך אומרים, סגרנו את הפינה. אבל למרות זאת, אנחנו מוכנים עדיין שוב בגבול הסביר, כן בגבול הסביר, לקיים ולהשאר אחים כן" (פרוטוקול, עמוד 55 שורות 32-37).

     

86. מצאתי דבריה אלו של הגב' רחמילוביץ כמשקפים באופן אותנטי את אומד דעתם של הנתבעים וכוונתם. נראה כי כוונתם המקורית הייתה למכור את המקרקעין ולחלוק בתמורת המכירה בחלקים שווים "כמו שאבא רצה", ולאור סירובו של הנתבע 1 הם מוכנים "בגבול הסביר" להישאר אחים. מאמירה אותנטית זו ניתן להבין כי לא הייתה כוונה (או צוואה בעל פה) לפיה גבריאל קיסר יישאר להתגורר במקרקעין, אלא הכוונה הייתה למכור את המקרקעין ולחלוק בתמורה בחלקים שווים. ניתן אף להבין מהדברים, כי הנתבעים 2-3, האחים, לא היו מוכנים להסכים לסירובו (המאוחר) של הנתבע 1 למכור את המקרקעין אילו הצעת הרכישה הייתה עולה באופן משמעותי על סכום השומה.

     

87. ב"כ הנתבעים חקר ארוכות את עו"ד ויניצקי על נוסח ייפוי הכוח בינו לבין התובעים, תוך שהוא מטיח בו כי עדותו מגמתית שכן על פי ייפוי הכוח הרווח ממנו ייהנה עו"ד ויניצקי הינו ממכר המקרקעין. עו"ד ויניצקי השיב, כי ייפוי הכוח היה כללי, כלל גם ליווי משפטי במקרה שאת יזמות הבניה יבצעו הנתבעים, ובמקרה זה שכר טרחתו היה גבוה יותר ועל אף האמור בסופו של יום הוחלט על מכירה, עובדה המעידה על כי עצותיו אינן מונעות משיקולי שכר טרחה. איני סבורה כי עדותו של עו"ד ויניצקי מבוססת הייתה על שאיפתו ליהנות משכ"ט בגין עסקת המכר וניכר היה כי הוא מעיד על הדברים כהווייתם, תוך אמונה כנה, כי הוא מסייע לנתבעים 2-3 שמעוניינים היו בהשלמת עסקת המכר (פרוטוקול, עמוד 6 שורות 14-22; עמוד 11 שורות 24-38).

     

88. יתרה מכך, לאור נוסח ייפוי הכוח, לפיו שכר טרחתו של עו"ד ויניצקי משולם כאחוז מתמורת המכר, בוודאי אין היגיון בגרסת הנתבעים, לפיה, מלכתחילה ביקשו רק לבחון את מחיר המקרקעין וכי כך הוצגו הדברים לעו"ד ויניצקי. שכ"ט הנגזר אך ורק מהשלמת העסקה מבוסס על אמונה בתום לב של הצדדים כי בסופו של עשויה להתקיים עסקת מכר (שכן ברי כי עו"ד ויניצקי אינו מעניק שירותים ללא תמורה). לכאורה, באם ידוע היה לעו"ד ויניצקי שאין לנתבעים כל כוונה למכור את המקרקעין היו הצדדים מסכמים מנגנון שכ"ט אחר ולא כזה הנגזר משווי מחיר המכירה (בידיעה כי מכירה כאמור לא תצא לפועל).

     

89. לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעים לפיה הם לא היו ערים למהות הליך ההזמנה להציע הצעות ותוצאותיו וכי סברו בתום לב כי אף לאחר הליך ההתמחרות אין כל מניעה שלא להשלים את הליך המכר. אמנם, נראה כי יש ממש בעמדת הנתבעים לפיה, מלכתחילה הבהיר להם עו"ד ויניצקי כי הליך הזמנה להציע הצעות אינו הליך המחייב אותם למכור בכל מחיר וניתן לסגת ממנו והדברים עולים אף מעדותו של עו"ד ויניצקי (פרוטוקול, עמוד 14 שורות 13-22). יחד עם זאת, לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעים, לפיה, לא היו ערים לכך כי בתום שלב ההתמחרות עתיד להשתכלל הסכם. הנתבעים ערים היו לכך כי משנקבעה התמחרות, נדרשה הצעת מינימום וכתנאי לה הפקדת סכום ערבות משמעותית, הם נכחו במשרד עו"ד ויניצקי במהלך ההתמחרות, הם עודכנו בכל שלב בהצעות השונות של המציעים וערים היו לכך כי בתומה הוכרזה הצעה זוכה. בנסיבות אלה לא מצאתי לקבל את העמדה לפיה, סברו, בתום לב, כי אין להם כל מחויבות כלפי המשתתפים בהליך ההתמחרות, וכי יכולים הם בכל עת, לרבות לאחר הכרזת ההצעה הזוכה, להודיע כי הם אינם מחויבים בתוצאותיו.

     

90. הטענה אף אינה עולה בקנה אחד עם התכתובת בין נתבעים 2 – 3 לנתבע 1 ולפיה:

    "גבי שלום- אחרי הפגישה שלנו הערב עם עו"ד ויניצקי. אנחנו מבינים שאנו עומדים בפני מצב שבו אנו עלולים להיחשף לתביעה מזוכי המכרז, היות ואינך מסכים לעיסקת המכירה, כמו שאמרת לפני שיצאת מהפגישה הערב. לצערנו, לא הסכמת להתחייב בכתב על קניית חלקנו בנכס בגובה ההצעה הזוכה במכרז. ואף אמרת שתהיה מוכן בעלויות המיסוי של הנכס ובעלויות של תביעה אפשרית של זוכי המכרז. לא ברור לנו למה לא התחייבת בכתב לקנות את הנכס לפני הגשת המכרז ובעצם השתתפת בעצמך בהסכמה להוצאת הנכס למכרז ולא הגשת הצעה בעצמך. לאור זאת אנו מבקשים שעד מחר בצהריים נקבל ממך התחייבות בכתב, מגובה על ידי עו"ד, לקניית הנכס לפי התנאים והלו"ז שנתאם בינינו. כל זאת נכתב ברצון אמיתי שהשלום האחווה והשכל הישר ימשיכו להוביל את כולנו בהתאם לרצונם של הורינו ז"ל. דניאלה ובצלאל". (ההדגשות אינן במקור – י.מ.)

     

91. לכך יש להוסיף את העובדה, כי עו"ד ויניצקי עצמו שלל עמדה זו של הנתבעים והעיד (סעיף 31 (ה) לתצהירו וכן בפרוטוקול, בעמוד 14 שורות 15-22), כי הבהיר לנתבעים שאין הם מחויבים בקבלת הצעה ככל שתוגשנה הצעות נמוכות, אך ברור היה כי מרגע שמקיימים התמחרות על יסוד מחיר מינימום שנקבע על ידם, מדובר בהליך מכר, שלו היו מודעים הנתבעים והסכימו לו.

     

92. לאור כל האמור לעיל, יישום המבחן החיצוני אובייקטיבי, מבסס לטעמי את הקביעה, כי הנתבעים גילו דעתם כי הם מעוניינים להתקשר בהסכם למכירת המקרקעין ואף ביקשו להשלים את המכר בהתאם להצעה שהוצעה על ידי התובעים נוכח אישור ההצעה כהצעה הזוכה בהתמחרות. ההתכתבות בין הנתבעים לבין עצמם ובאי כוחם מעידה על כך, כי אף כוונתם הסובייקטיבית הייתה למכור את המקרקעין. סירובו של הנתבע 1 לחתום על הסכם המכר עלה כשבועיים לאחר ההתמחרות וזאת על פי ההתכתבות מיום 25.4.2022, ורק חודש נוסף לאחר מכן, היינו, כחודש ומחצה לאחר ההתמחרות, ביום 26.5.2022, הצטרפו הנתבעים 2 ו-3 לעמדתו וזאת, כעולה מעדותה של הגב' רחמילביץ', על מנת שלא ליצור קרע בין האחים.

     

93. לאור האמור מצאתי, כי הנתבעים גמרו בדעתם למכור את המקרקעין ונמלכו בדעתם לאחר שלב ההתמחרות ולאחר הכרזת ההצעה כזוכה. הרבה למעלה מן הצורך, אציין, כי אפילו הייתה מתקבלת עמדת הנתבעים, לפיה, הוצג להם על ידי בא כוחם כי לא יהיו מחויבים למכור את המקרקעין וכי הם הסתמכו על מצג זה, לא היה בכך בכדי לשנות את מסקנתי, שכן, לצורך בחינת אכיפת ההסכם יש לבחון את גמירות דעת הצדדים בהתאם לביטויה החיצוני וזה, כאמור, מעיד על כוונה למכור את המקרקעין.

     

94. בכל הנוגע לדרישת המסוימות, כפי שכבר ציינתי לעיל, אמנם נטען על ידי הנתבעים בכתב ההגנה כי ההסכם נעדר מסוימות. בסיכומיהם עלה כי הרכיב המשמעותי שנעדר, לגישתם, היה מו"מ שנערך טרם החתימה. לא מצאתי לקבל טענה זו. הנתבעים לא הצביעו על כל פרט חסר בהסכם, אמנם לא קדם להסכם מו"מ אך אין בכך בכדי לפגוע במסוימות המסמך, בוודאי נוכח העובדה כי ההסכם נוסח ונערך לחתימה על ידי בא כוחם של הנתבעים עצמם ולאחר שבוצעו בו תיקונים מינוריים לאחר ההתמחרות, היה ערוך ומוכן לחתימה.

     

95. העובדה כי לאחר שהשתכלל ההסכם בחר הנתבע 1 לחזור בו מהסכמתו המקורית ובעקבותיו חזרו בהם אף הנתבעים 2 ו-3 אינה יכולה להביא לפקיעתו ההסכם לאחר שהשתכלל (ראו לעיל ע"א 5511/06 יעקב (ג'קי) אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, פסקה י (10.12.2008) וראו גם ענין רבינאי לעיל בעמוד 289).

     

96. עוד נתתי דעתי לטענות הנתבעים לפיהן, המקרקעין הינם נכס עסקי עבור התובעים ואילו עבור הנתבעים מדובר בירושה, כי התובעים הם אנשי עסקים מיומנים ביחס לנתבעים שאינם מעורים בתחום וכי למעשה, לא יגרם כל נזק לתובעים כתוצאה מאי אכיפתו של ההסכם, מקום בו הנתבעים גילו דעתם כי הם אינם מעוניינים להשלים את עסקת המכר מיד בסמוך למועד ההתמחרות. טענות אלה ניתן לסווג, מן הפן המשפטי, כטענות לאי אכיפת ההסכם מטעמים של צדק בהתאם לסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1971 (להלן: "חוק החוזים תרופות"). אמנם, הנתבעים לא תרגמו את הטענות העובדתיות שהועלו בסיכומיהם תחת הכותרות "נסיבות אישיות – מגורים בנכס" ו- "נסיבות כלליות", לטענה משפטית אך כאמור, ניתן לזקק את אופי טיעוניהם לטענה משפטית בדבר אי אכיפה מטעמים של צדק (לאפשרות להתייחס למשמעות המשפטית פרשנית של עובדות שנטענו על ידי הצדדים ראו רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.2007), ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 117 (2004)) ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פ"ד ל(1) 473, ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מד(4) 652)).

     

97. הכלל המשפטי שנקבע בחוק החוזים תרופות הינו, כי רק נימוקים כבדי משקל יצדיקו שלילה של "הסעד הראשון במעלה והראשוני בעדיפות" של אכיפת חוזה (ע"א 48/81 פורמנץ נ' ק.ד.ש. בניין והשקעות בע"מ, פ"ד לח (2) 813, 825 וראו גם ע"א 620/89 סלחה חושנג'י נ' חיה אמגר, פסקה 9 (13.1.92) (להלן: "ענין חושנג'י")).

     

98. גישתו של המשפט הישראלי כדברי השופט (כתוארו אז) א. ברק הינה: "על-פי גישתנו שלנו, כאשר נעשה חוזה למכירת סוס, רוכש הקונה זכות לקבלת סוס ולא זכות לפיצויים בגין אי-קבלת סוס" (ד"נ 20/82 אדרס חמרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1) 221, 277 (1988) וראו גם ע"א 5131/10 רחל אזימוב נ' אפרים בנימיני, פסקה 14 (7.3.2013) (להלן: "ענין אזימוב"). עוד נקבע, כי נוכח העובדה כי סעד האכיפה הוא הכלל והסייגים להענקתו הם החריג, על המפר מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי אכן התקיימו התנאים המצדיקים את החלתו של איזה מן הסייגים השוללים את זכותו של הנפגע לאכיפה, וכל ספק המתעורר בהקשר זה פועל לטובת הנפגע (ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 90 (1983), ע"א 3023/91 ינאי נ' יחיא, פ"ד מז(4) 773, 778 (1993)).

     

99. בכל הנוגע לאי אכיפה מטעמים של צדק, נקבע, כי רק פער ניכר ביותר בין העוול שייגרם למפר לעומת זה שייגרם לנפגע עשוי להצדיק את שלילתה של תרופת האכיפה. כך נקבע בעניין חושנג'י לעיל, וראו גם התייחסות לשיטת המשפט האנגלו - אמריקאי כפי שנסקרה בעניין אזימוב:

    "יחד עם זאת, ניתן ללמוד מן הסקירה הקצרה שפורטה לעיל כי במקרים הנוגעים לחוזי מכר דירות ובכפוף לשיקול הדעת המסור לו בעניין זה, ייטה בית המשפט האנגלו-אמריקאי להעניק את תרופת האכיפה כסעד עיקרי. בהפעילו את שיקול הדעת אם להעניק סעד זה אם לאו, שוקל בית המשפט, בין היתר, גם שיקולים של צדק ובהקשר זה הוכר גם הסייג הנוגע למצוקה שתגרם למפר אם ייאכף החוזה, אך זאת רק במקרים שנסיבותיהם קיצוניות במיוחד..."

     

100. לא מצאתי, כי בענייננו התקיים נימוק כבד משקל או עוול ניכר שיצדיק את שלילת זכותם היסודית של התובעים לאכיפת ההסכם ואין מדובר באותן נסיבות קיצוניות המצדיקות את שלילת הסעד לנפגע. העובדה כי התובעים מיומנים ואילו הנתבעים אינם בקיאים בתחום אינה יכולה להוות טענה לאי אכיפת ההסכם, מה גם שהנתבעים לוו על ידי עו"ד המעורה בתחום וסכום המכר עולה בקנה אחד עם שומת המקרקעין שפורסמה על ידי הנתבעים עצמם ושיקפה בעיניהם מחיר גבוה. ראו לענין זה ענין חושנג'י בפסקה 8:

     "סלחה הייתה זו שלחצה למכירת הדירה, הביאה לפירסום כוונתה זמן ממושך בעיתון, חיפשה דירה חלופית וחתמה על מסמכים הקשורים בכך במספר הזדמנויות, כאשר היא מלווה תדיר על-ידי בתה לבנה וזוכה לייצוג של עורך-דין. גיוסה לעניין זה של ההיסטוריה הטראגית של המשפחה אינה נראית רלוואנטית. יהיו נימוקיה של סלחה להחלפת הדירה אשר יהיו, בידוע הוא, כי בבחינת גמירת הדעת הקובעת היא ההצהרה החיצונית ולא הכוונה הסמויה (סעיף 2לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; פרופ' ג' שלו, דיני חוזים, (דין, תש"ן) 92-93, והאסמכתאות שם). יצוין, כי עצם הפער בהשכלה בין הצדדים אינו יכול להוביל כשלעצמו למסקנה, כי המשכיל יותר ינצל את יתרונו זה להוויתו של הצד השני."

      

101. אף העובדה כי מדובר בנכס שבו מתגורר הנתבע 1 וכי הגיע לידי הנתבעים בירושה אינה יכולה לבסס טעמי צדק המבססים את אי אכיפת ההסכם. כפי שכבר קבעתי לעיל, הנתבעים תכננו למכור את המקרקעין לשם חלוקת הירושה והגב' רחמילוביץ', העידה, כי המקרקעין היו נמכרים אלמלא סירובו של הנתבע 1 או אף בהינתן סירובו, אילו הסכום המוצע היה גבוה באופן משמעותי מההצעה הזוכה. אף העובדה כי הנתבע 1 מתגורר בו עם בני משפחתו אינה, לכשעצמה, טעם המצדיק את אי אכיפת ההסכם מטעמים של צדק (ראו ענין חושנג'י וענין אזימוב). למותר לציין, כי כלל העובדות ידועות היו לנתבעים החל ממועד פרסום ההזמנה להציע הצעות, ובוודאי לאחר שנקבע מועד להתמחרות ובמהלכה. העובדה כי בדיעבד, ניחמו על כך הנתבעים, אינה יכולה, לכשעצמה, להוות נימוק שלא לאכוף את ההסכם מטעמים של צדק.

      

102. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים לפיה, ללא התמחרות לא ניתן לדעת את שווים של המקרקעין (ראו סעיף יח לסיכומי הנתבעים: "הנתבעים הבינו כי דרך מכרז יוכלו לדעת שווי אמיתי של הנכס! לקבלת שווי אמיתי של הנכס לא די בהגשת הצעות! כראיה לכך, הצעת התובעים תוך ידיעה ברורה לגבי השווי המוערך של הנכס. האם בשלב זה קיבלו הנתבעים מענה לשאלתם? לא! היה צורך בסיום התהליך..." – ההדגשה במקור – י.מ).

      

103. לא ניתן לקבל עמדה זו של הנתבעים, לפיה, דרך המלך לברר שווי מקרקעין הינה ניהול הליך התמחרות שלם עד תום כפי שהתנהל כאן. המציעים השקיעו מזמנם וממונם, הפקידו ערבויות בנקאיות לביסוס רצינות הצעתם, ולא בכדי העיד עו"ד ויניצקי כי אף הוא לא היה מקיים הליך התמחרות אלמלא סבר כי מטרתו מכירת המקרקעין.

      

104. לאור כל האמור, מצאתי כי נכרת הסכם מכר בין הצדדים ויש לקבל את עתירת התובעים ולהורות על אכיפתו.

      

105. כאמור, מצאתי לבחון אף את סוגית שערוך סכום התמורה כתנאי לאכיפת ההסכם וזאת נוכח חלוף הזמן בין מועד ההתמחרות למועד אכיפת ההסכם ונוכח העובדה כי 90% מסכום התמורה טרם שולם ונותר בידי התובעים.

      

106. הפסיקה דנה רבות בדוקטרינת השערוך. דוקטרינה זו עוצבה בפסיקה ככלי ליצירת איזון כלכלי ריאלי בין הצדדים לחוזה נוכח חלוף הזמן בין מועד כריתת ההתחייבות לבין מועד ביצועה בפועל. מטרתו של השערוך הינה להתאים את שווי החיוב הכספי לשינויים הכלכליים שחלו לאורך הזמן, ולהבטיח שהצד שעמד בחובותיו לא יפגע וכי מי מהצדדים לא יתעשר שלא כדין.

      

107. נקבע, כי מקור סמכותו של בית המשפט להתנות אכיפת הסכם בשערוך הסכומים שטרם שולמו מכוחו נעוץ בסיפא של סעיף 4 לחוק התרופות, לפיו "בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה... בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות הענין". הוראה זו מקנה לבית המשפט סמכות לשערך את המחיר שנקבע בו, וזאת על פי הפרשנות לפיה שערוך התמורה אשר נקבעה בחוזה היא סוגיה המתחייבת מן החוזה, להבדיל מסוגיות שאינן קשורות לחוזה ואינן מתחייבות ממנו (ראו ענין רבינאי בעמ' 294-295).

      

108. גישה נוספת קובעת כי ניתן לקרוא את סעיף 3(4) לחוק התרופות, המקנה לבית המשפט את הסמכות לשלול אכיפה של החוזה מטעמי צדק, כמקנה ממילא גם סמכות להתנות אכיפה בתנאים, לרבות שערוך התמורה (ראו ע"א 260/80 נוביק נ' ליבוביץ, פ"ד לו(1) 537, 550 (1982)) ועל פי גישה אחרת, את מקור הסמכות לשערוך ניתן למצוא בסעיף 39 לחוק החוזים, הקובע כי על הצדדים לקיים את החוזה בתום לב ובדרך מקובלת ודרישת צד לחוזה לאכוף חיוב על הצד השני כנגד תמורה שאינה מתאימה עוד לערך העדכני של החיוב, נוגדת את עקרון תום הלב (ראו ע״א 7259/19רפאל לביא נ׳ אורקי בניה שירותים והשקעות בע״מ (17.1.2007) (פסקה 13) (להלן: "ענין לביא").

      

109. השערוך לא נועד לשנות את המחיר החוזי אלא להבטיח כי ערכו הריאלי ישמר בעת ביצוע החוזה גם בחלוף זמן והדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו ענין לנו הסכם שעניינו עסקה במקרקעין (ראו: ע"א 206/79 זיגפריד ריטברג נ' פרץ נסים (פסקאות 7-9 לפסק דינו של השופט אילון) ע"א 260/80 ניבה נוביץ נ' סופיה ליבוביץ פ"ד לו(1) 537:

     "כאשר עניין לנו בחוזה מכר, שהופר על-ידי המוכר, וכתוצאה מכך לא שילם הקונה את המחיר החוזי, עשויה להיות חשיבות לשאלה, מה שימוש עשה הקונה בכספים, שנועדו לתשלום המחיר. אם כספים אלה עמדו לרשותו שלו, תוך שהוא עשה בהם שימוש כרצונו, לרבות הצמדתם, הרי יהא בכך משום צידוק לשערך את הסכום כאמור. על הטעם לכך עמד פרופ' ד' פרידמן, במאמרו הנ"ל, בעמ' 94:

     "... בראשית תקופה זו היה המוכר זכאי לקבלת התשלום. אמנם אשמתו היא שסרב לקבלו, אך עובדה היא שהקונה עדיין עומד על ביצוע החוזה, ותנאי החוזה היו מזכים את המוכר בקבלת הכסף במועד הביצוע המוסכם. לכן, אם נשאר הכסף בידי הקונה, אשר הצמידו או הפיק ממנו רווחים, הרי רווחים אלה הופקו מאינטרס שהיה שייך למוכר, וזאת לפי גירסת הקונה עצמו. מדובר, איפוא, בשיקולים של התעשרות על חשבון הזולת, ובלשונו של השופט אלון "הקונה 'עשה סחורה בפרתו' - היינו בכספו - של המוכר"."

      

110. לאופן ביצוע השערוך לא נקבעו כללים נוקשים או מנגנון קבוע, ונקבע, כי הוא מוכרע באופן קונקרטי בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו: ע"א 176/82 הררי נ' ורטהיימר, פ"ד לט(3) 660, 669 (1985). לשיקולים אותם שוקל בית המשפט לצורך מתן הוראה בדבר שיערוך ראו ענין לביא (פסקה 14):

     "באילו מקרים ראוי להורות על שערוך? ניתן להצביע על מספר שיקולים שהנחו את בתי המשפט בהקשר זה ובהם: התנהגות הצדדים לחוזה ושאלת האשָם; האפשרות לצפות מראש את הסיבות שגרמו לשינוי בשווי הנכס; הנזקים שנגרמו לנפגע עקב הפרת החוזה; מניעת התעשרות מופרזת של צד לחוזה; שיקולי צדק; וכן שיקולי מדיניות הנובעים מן הרצון לשמר את ההרתעה מפני הפרת חוזים" (פסקה 14 לפסק הדין).

      

111. בענייננו, נוכח חלוף הזמן מאז מועד ההתמחרות ולאור העובדה כי התובעים לא שילמו 90% מסכום התמורה, סבורני כי יש להתנות את האכיפה בשערוך תשלום יתרת התמורה על מנת להתאימה לערכה הכלכלי והריאלי כפי שעמד במועד ההתקשרות. בבחינת שיעור ואופי השערוך נתתי דעתי לעובדה כי השערוך לא נועד לפצות על נזקי מי מהצדדים כתוצאה מאי ביצועו של ההסכם, או לכרות הסכם חדש בין הצדדים על פי תנאי השוק היום, אלא אך ורק להביא לידי ביטוי את העובדה כי ההסכם נכרת בשנת 2022, התמורה אמורה היתה להיות משולמת בשנת 2022, כלל תנאי ההסכם נותרו כשהיו, לבד מהעובדה כי יתרת התמורה לא שולמה במועד שנקבע בהסכם. היינו, ההסכם נאכף כלשונו ומטרת השערוך הינה להתאים את ערכה הכלכלי של יתרת התמורה שצריכה היתה להיות משולמת בשנת 2022 להיום. בנסיבות אלה, סבורני, כי ראוי לקבוע כי יתרת סכום התמורה תישא הפרשי הצמדה כדין ממועד כל אחד מהתשלומים שאמורים היו להיות משולמים על פי ההסכם ועד מועד התשלום בפועל.

      

112. באשר לבקשה לפיצול סעדים; מבלי להכריע בשאלה האם נדרשו התובעים להגיש בקשה לפיצול סעדים בגין נזקים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה, או האם היה צורך בהגשתה ככל שסכום התביעה אינו מגיע לגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי ומצויה היא בסמכות בית משפט השלום, סבורני, כי מן הראוי לקבוע, כי ככל שלתובעים נגרמו נזקים כספיים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה, יוכלו לעשות כן לאחר שהתגבשו. מצאתי לקבל בעניין זה את עמדת התובעים כי במועד הגשת התביעה לא ידוע היה מועד מסירת המקרקעין, לא ידועה היתה המשמעות הכלכלית הנובעת מחלוף הזמן, ובכללה, השאלה האם נגרמו נזקים כספיים לתובעים.

      

113. לאור האמור, אני מתירה לתובעים להגיש תביעה כספית, ככל שיסברו כי נגרמו להם נזקים כספיים מהסוג שפורט על ידם עקב חלוף הזמן (פיצוי מוסכם, אבדן רווחים ונזקים הנובעים מעליית עלויות מימון). אין בעצם מתן ההיתר לפיצול סעדים בכדי להביע עמדה בנוגע לעצם קיומה של עילה, טיבה של העילה, סיכוייה או קיומם של נזקים שנגרמו לתובעים.

      

     ו. סוף דבר

      

114. התביעה מתקבלת במלואה וזאת בכפוף לאמור לעיל לעניין שיערוך סכום התמורה כמפורט לעיל.

      

115. בכל הנוגע לשכ"ט והוצאות ההליך; נתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנות 153-151 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018. נתתי דעתי לעובדה כי בפני עמדו מספר סוגיות משפטיות, כולן ראויות לדיון. אף שבסופו של דבר תוצאת ההכרעה הינה קבלת עתירת התובעים, הרי שנוכח תוצאות ההליך והנסיבות האישיות שפורטו בסיכומי הנתבעים לא מצאתי להכביד על הנתבעים בהוצאות ריאליות ומצאתי לחייבם בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.

      

116. הערבות שהופקדה על ידי התובעים להבטחת נזקי צו המניעה תוחזר להם באמצעות בא כוחם.

      

      

     ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ו, 24 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.