חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"א 44896-08-14 להגני נ' עיריית רמת גן ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
44896-08-14
29.5.2015
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין

- נגד -
התובעת/המשיבה::
ק.ל.
 הנתבעים::
1. עיריית רמת גן
2. משרד החינוך
3. ענבל חברה לביטוח בע"מ
4. כלל חברה לביטוח בע"מ (המבקשת)
החלטה
 

רקע

מונחת בפניי בקשה (מספר 2 ב"נט") לדחיית התביעה על הסף מכוח תקנות 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הבקשה הוגשה על ידי נתבעת 4 .

הסכסוך המדובר הוא בתחום הנזיקין. עניינו בתאונה נטענת שהתרחשה ביום 25.6.04, כשהתובעת ק.ל. , ילידת 17.4.1992 (להלן: "התובעת") הייתה קטינה ונפגעה בהפסקה בבית הספר בפניה עת הותקלה על ידי אחד מהתלמידים וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה").

ביום 14.4.2013, מעל ל - 9 שנים לאחר קרות התאונה, התובעת הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בגין נזקי גוף. בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת טל לוי) מחקה את התביעה ביום 14.8.2013 מפני שסברה כי אין לדון בתובענה מסוג זה בהליך תביעות קטנות.

ביום 31.8.2014, קצת יותר משנה לאחר החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, הגישה התובעת תביעתה זו לבית משפט השלום.

טענות הצדדים

ב"כ הנתבעת 4 המלומד, טען בבקשתו כי התביעה שהוגשה לבית משפט השלום ביום 31.8.014 התיישנה (סעיף 14 לבקשה), היות והיא הוגשה מעל לשנה לאחר תום מניין ההתיישנות. ב"כ הנתבעת 4 סומך דבריו על סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 הקובע כך:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח."

ב"כ הנתבעת 4 טוען שעל אף שעל פי סעיף 10 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), לא תיספר התקופה בה עוד לא הייתה התובעת בת 18, בכל זאת תביעתה התיישנה. ב"כ הנתבעת הפנה לע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל ולבש"א (נצרת) 3898/07 טרסט סוכנות לביטוח בע"מ נ' סלימאן ראניה ואח', מיום 19.9.07 שם נקבע כי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים חוסה תחת חוק חוזה הביטוח ולכן תקופת ההתיישנות של תביעה שכזו היא 3 שנים.

אשר על כן, טענתו של ב"כ הנתבעת היא כי התובעת הייתה צריכה להגיש תביעתה עד ליום 17.4.2013, עת הגיעה לגיל 21, ומשלא עשתה כן – התיישנה עילת התביעה.

 

ב"כ התובעת המלומד הגיש תשובה לבקשה ביום 24.12.2014 ובה טען כי לא תבוא במניין הימים התקופה שבין מועד הגשת התביעה הקטנה לבין מחיקתה. לכן, לדידו, עילת התביעה לא התיישנה. ב"כ התובעת הפנה לסעיף 15 לחוק הקובע כך:

 

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."

בנוסף, סעיף 16 לחוק ההתיישנות קובע כך:

 

"נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 – לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב."

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>