ת"א 44825-12-11 אספור נ' ברקאי ואח'

לפניי תביעה שעניינה פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע, ביום 27/4/2011, עת ירד התובע מרכב גרר שנמצא בבעלות הנתבע 1, בו עשה שימוש הנתבע 2 והמבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 3 (להלן: "רכב הגרר").

כתוצאה מן האירוע נגרם לתובע קרע בגיד אכילס אשר טופל בניתוח ומומחה מטעם בית המשפט קבע, כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות.

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), כאשר לטענת התובע יש לסווג את האירוע כ"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק והאחראיים לתאונה הם הנתבעים כמי שאחראים לרכב הגרר ולביטוחו. הנתבעים חולקים על סווג האירוע כ"תאונת דרכים" ועל שיוך האחריות לרכב הגרר, וטוענים, כי ככל שמדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים האחריות היא על הביטוח המכונית בה עשה שימוש התובע בלבד (להלן גם: "הרכב הנגרר"). כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מן האירוע.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק העידו מטעם התביעה התובע ורעייתו ומטעם ההגנה חשבת השכר בחברה בה עובד התובע.

נוכח מהות המחלוקות בין הצדדים, אדון תחילה, בשאלת סיווג הארוע ולאחר מכן, ככל שאמצא, כי קמה לנתבעים אחריות, בסוגיות הנדרשות לכימות הנזק.

סיווג האירוע והאחריות

מעדות התובע התובע ורעייתו, עולה כדלקמן:

בתאריך 27.04.11 הזמין התובע שירות גרר מנתבע 1, על מנת להעביר מכונית שהיתה בחזקתו למוסך.

הגרר, שהיה נהוג על-ידי נתבע 2, הגיע לרחוב בו חנתה המכונית, ליד ביתו של התובע.

נתבע 2 ביקש מהתובע לשבת ליד הגה המכונית בכדי לכוונה שעה שהוא מעלה את המכונית לגרר.

המכונית הועלתה לגרר באמצעות שימוש הכוח המיכני של רכב הגרר.

לאחר שסיים נתבע-2 להעלות את המכונית לגרר, יצא התובע מהמכונית, סגר את דלת המכונית ובשלב זה נותר שכל גופו על הרמפה של הגרר. התובע חיפש דרך לרדת מהגרר, שכן לדבריו היה צפוף וקשה לרדת. התובע הלך מסביב למכונית הנגררת לצד השני הפונה למדרכה, ונעמד ליד דלת הנוסע של המכונית ומשם ניסה לרדת מהגרר על ידי קפיצה.

בזמן הקפיצה נתפסה כף רגלו הימנית של התובע בדופן הגרר והוא נפל קדימה, לדבריו: "כמו שקופצים לבריכה" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 19/5/14 שורות 12-24), דבר שגרם למתיחת הרגל ולנזק שארע.