פלוני נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב

1.לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בגין נזקי-גוף שהוסבו לתובע בתאונת דרכים מיום 11.7.2011.

2.התובע, יליד X.X.1982, נפגע בתאונת דרכים ביום XX.X.2011, בעת שהיה בן 29 שנים; קטנוע שעליו רכב החליק על הכביש. התובע פֻּנָּה באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא" והתלונן על כאבים בקרסול, בשוק ימין, בגב תחתון, בצוואר ובראש. בצילום של רגל ימין נמצא "שבר של הטיביה הדיסטאלית והפיבולה הפרוקסימלית". ביום 18.7.2011 נותח התובע בהרדמה כללית ובוצעה רדוקציה של השבר. התובע שהה באשפוז במשך 10 ימים, ושוחרר עם רגל מגובסת והנחיה להתנייד בעזרת קביים.

3.אין מחלוקת על עצם חבותה של הנתבעת לפצות את התובע, ועל כן מתמקד הדיון בשומת הנזק. במסגרת ההליך מונו שלושה מומחים רפואיים לצורך קביעת נכותו של התובע: ד"ר נחשון שזר בתחום האורתופדיה, ד"ר אריה קוריצקי בתחום הנוירולוגיה ופרופ' שמואל פניג בתחום הפסיכיאטריה.

4.המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר שזר, קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בשל הגבלה קלה בשלוש מתוך שש התנועות של עמוד השדרה הצווארי. כמו-כן קבע המומחה נכות בשיעור 10% בשל הפגיעה בקרסול. עוד הוסיף המומחה, כי קיים סיכוי של 50% שבמהלך עשרים השנים הקרובות יחמיר מצב הקרסול עקב התפתחות שינויים ניווניים. במקרה כזה, כך כתב, ניתן יהיה להציע ניתוח להחלפה מלאה של מפרק הקרסול או לקיבועו. המומחה ציין כי שיעור הנכות בקרסול, בתרחיש של החמרה, עלול לעמוד על 20%.

5.המומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר קוריצקי, העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10%, בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש עם כאבי ראש פוסט-חבלתיים והפרעה קוגניטיבית ואפקטיבית. בנוסף, קבע המומחה נכות בשיעור של 5% בגין התפתחות נוירומה לאחר חבלה באזור הקרסול (הנוירומה גורמת לכאב ולרגישות בכף הרגל).

6.המומחה בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' פניג, קבע לתובע נכות בשיעור של 15% בגין הפרעה כרונית של "זעזוע מוח" הכוללת סימפטומים קוגנטיביים, פסיכולוגיים והתנהגותיים. פרופ' פניג ציין כי נכות זו חופפת לזו שקבע הנוירולוג (בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש).

7.עולה מן האמור, כי נכותו הרפואית הצמיתה – המשוקללת – של התובע כיום עומדת על כ- 31% (וליתר דיוק 30.96%), זאת בגין הנכויות בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. הנתבעת ביקשה תחילה לזמן לישיבת ההוכחות את המומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה, אך בסופו של יום לא עמדה על חקירתם. בנסיבות אלה, ולאחר עיון בחווֹת הדעת גופן ובחומר הרפואי, נחה דעתי כי בכל הנוגע לנכות הרפואית, יש לאמץ את מסקנותיהם של המומחים מטעם בית המשפט.

8.מכאן ניגש לסוגיית הנכות התפקודית. כידוע, התיבות "נכות תפקודית" משמשות לתיאור ההשלכות של הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. ככלל, הנכות הרפואית היא מדד רלוונטי וחשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792 (1995)). עם זאת, המבחן הוא לעולם אינדיבידואלי ומושתת על העיקרון של השבת המצב לקדמותו, המשמש אבן-הראשה בתורת הפיצויים בנזיקין. בהערכת הנכות התפקודית יש ליתן את הדעת למגוון שיקולים רלוונטיים ובהם מצבו האישי של הניזוק, גילו, משלח ידו, השכלתו, וכן שיקולים אפשריים נוספים (ראו למשל 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015)).

9.במקרה דנן, לאחר בחינת כל חומר הראיות שלפניי, עיון מעמיק בחווֹת הדעת הרפואיות והתרשמות מהעדויות שנשמעו בישיבת ההוכחות, נחה דעתי כי נכותו של התובע – בכמה תחומים, כאמור לעיל – היא בעלת נפקות תפקודית ממשית, וכי יש הלימה בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית. הדברים אמורים גם ובמיוחד בכל הנוגע לראש הנזק של אובדן השתכרות, ובכך אתמקד כעת.

10.במועד התאונה התובע היה כאמור בן 29 שנים. הוא היה אז לאחר השנה הראשונה של לימודי משפטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן, ובמקביל עבד כמוקדן בחברת "אי-קום גלובל". כיצד השפיעה התאונה על ההתפתחות המקצועית של התובע ועל יכולותיו? ובכן, מבחינה עובדתית – כאשר מתבוננים ממעוף הציפור – צודקת הנתבעת בטענתה כי לאחר תקופת אי-הכושר התובע "חזר ללימודים, לעבודה, סיים לימודי משפטים, התמחות, החל לעבוד כעו"ד, נישא, הקים משפחה, קנה בית..." (סעיף 14 לסיכומיה). התובע אכן שב ללימודיו במכללה, והציונים שהשיג ירדו בשיעור מתון ובסך הכול נותרו גבוהים גם לאחר התאונה (לפי המסמכים שלפניי, התובע סיים את שנת הלימודים הראשונה, לפני התאונה, בממוצע של 94.54. בשנות הלימודים הבאות, לאחר התאונה, ממוצע הציונים עמד על 91.43, 90.24 ו- 88.02 בהתאמה – ראו נספחים 7 ו- 8 לתצהיר). התובע השלים התמחות במשרד עורכי-דין, סיים את בחינות ההסמכה בהצלחה והשתלב במשרד עורכי-דין, שבו הוא עובד עד היום. כל אלה נתונים שאין להתעלם מהם.