ת"א 44779-06-14 הואש נ' אבו בסל ואח'

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתו עותר המבקש לאסור על המשיבים כל גישה למגרשים 278 ו-280 בחלקה 19 בגוש 18581 המצויים בטמרה (להלן- המגרשים). עוד עותר המבקש לאסור על המשיבים להחזיק במגרשים כל חפץ וכן לפנות כל חפץ שהותירו בהם. בקשה זו הוגשה להבטחת הסעד העיקרי והוא צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לעשות שימוש במגרשים, בין בכניסה ובין בהכנסת ציוד.

על העובדות הבאות אין מחלוקת.

המבקש מחזיק במגרשים מזה שנים רבות. המגרשים הנם בבעלות רשות מקרקעי ישראל (להלן- הרשות). בין הרשות למבקש נחתם הסכם פשרה, במסגרתו הוסכם שהמגרשים יוחכרו למבקש בתנאים המפורטים בהסכם. ההסכם קיבל ביום 10.7.03 תוקף של פסק דין במסגרת ת.א 17388/75 (בש"א 2825/95) של בית המשפט המחוזי בחיפה. למרות שחלפו מאז חתימת ההסכם שנים רבות, טרם נחתם הסכם חכירה בין הרשות למבקש, אך המבקש המשיך להחזיק במגרשים אלה כל אותן שנים.

המשיבים הנם המחזיקים במגרש גובל והם נוהגים לאחרונה להחנות את רכביהם במגרשים וכן להניח בהם ציוד. למשיבים אין כל זכות וזיקה למגרשים והם אינם טוענים לכל זכות.

המשיבים טוענים כי הם עושים כן לאור העובדה שהמבקש חסם את האפשרות להחנות את רכביהם במגרש שלהם, בשל גדר שבנה. במיוחד טוענים הם כי למבקש אין כל זכות קניינית במגרשים אלה ועל כן אינו יכול לאסור עליהם גישה למגרשים. במהלך הדיון טען ב"כ המשיבים כי "לנו אין זיקה קניינית למגרש אבל הטענה היא שגם למבקש אין...ברגע שיהיה לו הסכם חכירה עם המנהל שמאשר שיש לו זכות חכירה או החזקה אנו נפנה".

לאור כך ביקשתי לקבל את עמדת הרשות ביחס למעמדו של המבקש במגרשים. התקבלה הודעה מאת עו"ד רבקה דובדבן, המאשרת כי המגרשים מיועדים למבקש וכי בכוונת הרשות לחתום על חוזי חכירה עמו. הוסבר בהודעה כי חל עיכוב במימוש הסכם הפשרה, אולם בכוונת הרשות כאמור, לממשו והנושא אף מצוי בשלבים מתקדמים. עוד נטען בהודעה כי הרשות התירה למבקש, לאחרונה, לממש את זכותו כמחזיק בקרקע ולבנות גדר להגנה מפני פולשים למגרשים והרשות – כבעלים – חתמה עבורו על בקשה להיתר בניה. בסיום ההודעה צוין כי הרשות רואה חשיבות בפינוי פולשים ממגרשים אלה.