ת"א 44723-08-14 שבו ואח' נ' פרופ' אריה לינדנר ואח'

1. לפני תביעת אלמנתו וילדיו של חביב רפאל חנם ז"ל (להלן: המנוח"), אשר נפטר בתאריך 24/12/08, והוא בן 35 שנים בלבד, כתוצאה ממחלת סרטן מסוג TCC.

2. מכתב התביעה עולה, כי במאי 2007 החל המנוח לסבול מכאבי בטן, הקאות ושלשולים, ולאחר סדרת בדיקות ארוכה אובחן, כי הוא לוקה סרטן בכילייה.

נוכח הממצא, עבר המנוח ניתוח, שבוצע על ידי הנתבע 1, לכריתת הכילייה הנגועה, ולאחר החלמתו מהניתוח הוא שוחרר לביתו, ללא מתן הנחיות בדבר מעקב אונקולוגי, או קבלת טיפול כימותרפי, או רדיותרפי.

כשלושה חודשים לאחר הניתוח, יצר הנתבע 1 קשר טלפוני עם אבי המנוח, וסיפר לו כי שב מכנס בחו"ל, שם הבין, כי בדיעבד היה עליו להורות על קבלת טיפול כימותרפי, ואף הפנה את המנוח לפרופ' אבישי סלע לצורך קבלת הטיפול.

פרופ' סלע החליט על מתן הטיפול לאחר ביצוע מספר בדיקות, אולם בין לבין התייעצו בני המשפחה עם האונקולוג – פרופ' קטן – אשר היה בדעה, כי מתן הטיפול הכימותרפי כשלושה חודשים לאחר הניתוח, אינו יעיל, ונזקו עלול להיות רב מתועלתו, ועל כן הוחלט במשפחה לוותר על מתן הטיפול הכימותרפי למנוח.

כעבור פחות משנה, במאי 2008 התברר, כי המחלה שלחה גרורות לחלקים אחרים בגוף, לרבות לכבד.

המנוח אושפז והחל בטיפול כימותרפי אגרסיבי, אולם למרבה הצער, הטיפול לא היטיב את מצבו, ובתאריך 24/12/08 הוא נפטר כתוצאה מסיבוכי מחלתו.

3. התובעים צירפו את חוות דעתו של האונקולוג – דר' אדלמן – הסבור, כי ההחלטה שלא ליתן למנוח טיפול כימותרפי מיד לאחר החלמתו מניתוח כריתת הכילייה, הייתה שגוייה, וכי הטיפול האולטימטיבי הוא מתן כימותרפיה ורדיותרפיה מיד לאחר הניתוח, דבר שלא נעשה במקרה אשר בפני.

דר' אדלמן מודה, כי הוא אינו סומך מסקנתו על עבודות שבדקו את השפעת מועד מתן הטיפול במקרים של סרטן מסוג TCC, אלא על מחקרים בתחום סרטן שד דווקא, אולם הוא סבור, כי המסקנות אליהן הגיעו החוקרים בתחום סרטן השד נכונות גם לגבי סרטן מסוג TCC, ומשלא הושלם הטיפול הניתוחי באמצעות טיפול כימותרפי, נעשתה שגגה.

עוד מוסיף המומחה ומבהיר, כי בהתאם למחקרים שנעשו בתחום סרטן השד, נמצא מתן הטיפול הכימותרפי יעיל בשיעור של 50%, והוא מניח, כי אילו היה ניתן הטיפול למנוח, היו לו 50% הישרדות.