ת"א 44721-08-10 עאזר ואח' נ' מדינת ישראל(אחר/נוסף) ואח'

1.בפניי בקשה לפטור המבקשת מאגרת בית המשפט בתובענת נזקי גוף שהוגשה לבית משפט זה ביום 25.8.10, והסתיימה בפסק דין שאישר תוקף של הסכם פשרה ביום 13.1.14.

בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, המשיבה תשלם למבקשת ובתה הקטינה (שגם היתה תובעת בתביעה העיקרית – להלן: "הבת"), סכום של 250,000 ₪ לסילוק תביעותיהן, כשסכום זה יתחלק כדלקמן:

המבקשת – סכום של 100,000 ₪.

הבת – סכום של 150,000 ₪.

2.לטענת המבקשת היא קיבלה דרישה לתשלום יתרת אגרה בשיעור של 34,085 ₪, אותו היא מתקשה לשלם עקב מצבה הכלכלי הקשה, ולכן מבקשת לפטור אותה מתשלום יתרת אגרה זו.

3.המשיבה, בתגובתה, מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:

א.על אף שהבקשה הוגשה על ידי המבקשת בלבד, הרי גם הבת היתה תובעת בתביעה העיקרית, ולכן חיוב האגרה מוטל על שתיהן.

משלא צורפה הבת כמבקשת בתובענה זאת, ממילא יש לראות בכך כאי-התנגדותה לתשלום חלקה היחסי בתשלום האגרה, בהתאם לחלקה היחסי בסכום הפיצוי.

ב.הבקשה הוגשה באיחור.

פסק הדין ניתן ביום 13.1.2014 והגשה הוגשה רק ביום 24.8.14, למעלה מ-7 חודשים לאחר מתן פסק הדין, וזאת לנוכח הוראות תקנה 14(ב) + תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות).

אין מדובר בבקשה טכנית בלבד אלא בטענה מהותית שכן השיהוי בהגשת הקשה שינה את מצבה לרעה. הטעם לכך – רובם ככולם של החובות שלטענת המבקשת תלויים ועומדים נגדה היום נוצרו חודשים לאחר מתן פסק הדין.

ככל שהיתה מגישה את הבקשה לפטור מאגרה במועד, היתה לה יכולת כלכלית גדולה יותר לתשלום האגרה.