ת"א 44705-06-16 מאור ואח' נ' זיו ואח'

דיני הסמכות המקומית קובעים מספר חלופות בהתאם לאמור בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כידוע, טענה להעדר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, וכאשר הנתבע לא העלה טענה זו, יש לראותו כמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט. כלל נוסף בדיני הסמכות המקומית קבוע בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".לאחר עיון בכתבי הטענות ועמדות הצדדים לעניין שאלת הסמכות המקומית, אני מורה על העברת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד לבית המשפט השלום בחדרה לו קנויה הסמכות המקומית לדון בתובענה, ואבאר.

ההליך שבפני נפתח על ידי הגשת תביעה של התובעת, דורית מאור, לחיוב הנתבעים 1-3 בתשלום פיצויים בגין מעשה תקיפה ועוולת לשון הרע וכן בגין נזקי רכוש אשר נגרמו למושכר שהושכר על ידה לנתבעים והשוכן בעיר חדרה (כתב תביעה מיום 22.6.16).

הנתבעים פעלו בהתאם לכלל "ההזדמנות הראשונה" ועוררו כבר בכתב ההגנה את טענתם להעדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתובענה, שכן הנכס מצוי בחדרה, מקום מגורי הנתבעים אף הוא בחדרה. כן הדפו הנתבעים את טענות התובעת לעניין הסמכות המקומית מכוח ההמחאות עליהן נשענת תובעת בתביעה העיקרית (כתב הגנה מיום 14.9.16).

בהודעה שהוגשה ע"י התובעת היא הסכימה להעברת הדיון לבימ"ש השלום בחדרה.

דא עקא, לאחר שהגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד (מיום 27.10.16), בגדרו צורפו שני נתבעים נוספים, שלמה מאור ועו"ד דב הירש, הוגשה לתיק הודעה משלימה ובמסגרתה חזרו בהם התובעים מהסכמתם להעברת התיק, מאחר והוגשה תביעה שכנגד אשר בעניינה יש סמכות שיפוט מקומית לבית משפט זה- כך נטען.

בהודעה שהגישו הנתבעים/ התובעים שכנגד נטען, בין היתר, כי התביעה העיקרית הוגשה במקור לבית משפט חסר סמכות מקומית לדון בתובענה ואין במימוש זכותם של הנתבעים להגשת תביעה שכנגד, על מנת להכריע בשאלת הסמכות המקומית ולהעניק לבית המשפט דכאן סמכות מקומית שאינה מסורה לו מלכתחילה.

ראשית, יש לקבל את עמדת הנתבעים להעדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתובענה העיקרית, ולכך מספר נימוקים:

טענת התובעת ולפיה בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה מכוח ההמחאות שחוללו ואשר הופקדו בחשבון התובעת באזור שיפוטו של בית משפט זה- דינה להידחות.

עיון בכתב התביעה מעלה, כי מדובר בתביעה כספית ונזיקית ולא תביעה שטרית, כטענת התובעת. יתרה מכך, לא צורפו אסמכתאות כגון אישורי הפקדה וחילול של ההמחאות, מכוחם ניתן יהיה להעניק סמכות מקומית לבית משפט זה. מכאן, אין בטיעון האמור כדי להקנות לבית המשפט דכאן סנכות מקומית (ראו והשוו: ת"א 32644-07-15 הולצר נ' ישראל, החלטה מיום 29.2.16)). .

שנית, עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין מעשה תקיפה ועוולת לשון הרע המיוחסים לשוכרים/הנתבעים, במועד מסירת הנכס לידי המשכירה/התובעת, כאמור בפסק דין לפינוי מושכר (תא"ח 6942-10-14) וכן בגין נזקי רכוש שעל-פי הנטען נגרמו למושכר. לפיכך, מעשה המחדל מושא התביעה המקורית, התרחש בחדרה. כמו כן, מקום הנכס ומקום מגורי הנתבעים, אף הוא בחדרה.

שלישית, גם התביעה שכנגד הוגשה כתביעה נזיקית בגין מעשה תקיפה ולשון הרע וכן בגין הפרות נטענות מכוח הסכם השכירות, אשר התרחשו עפ"י הנטען, בעיר חדרה.

מדובר אם כך בתביעה שכנגד העוסקת באותו אירוע תקיפה ולשון הרע העומד ביסוד התביעה העיקרית ואשר כל אחד מהצדדים מייחס לרעהו. אירוע זה הוא ליבת שתי התביעות, אליהן נוספו עילות של נזקי רכוש אשר תולדתם כולם הוא בהסכם השכירות של הנכס המצוי בעיר חדרה שם התרחשו העוולות הנטענות (לשון הרע, תקיפה ונזקי רכוש). לפיכך, חלה הוראת תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי על נסיבות המקרה שלפנינו, לפיה תוגש תובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

במצב בו הועלתה טענת העדר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה, אשר בחינתה מובילה למסקנה לפיה בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה (מקום הנכס, מקום מגורי הנתבעים, מקום המעשה או המחדל וכו') וכאשר בין הצדדים אף התנהל הליך קודם שנדון בבית משפט השלום בחדרה שעסק בהסכם השכירות מושא התובענה, הרי שאין בהגשת כתב תביעה שכנגד שבגדרו הוספו נתבעים נוספים, על מנת להקנות לבית המשפט דכאן סמכות מקומית.

על יסוד כל האמור, אני מורה על העברת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד לבית משפט המוסמך, הוא בית המשפט השלום בחדרה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות ושמורות טענות הצדדים בהקשר זה לסוף ההליך.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ז, 19 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.