פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), זאת בגין נזקי גוף שהוסבו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.7.2010. 

2.התובע הוא יליד 15.12.1952, נשוי ואב לארבעה ילדים. לטענתו, ביום 14.7.2010 (בעת שהיה כבן 58 שנים), במסגרת עבודתו כנהג משאית עצמאי (הובלת עופות), הוא עלה במדרגות המשאית (מ.ר. 97-644-00) בכוונה לנהוג בה; או-אז, החליק ונפל מהמדרגה העליונה, נחבט בקרקע ונחבל בכתפו הימנית.

3.אין מחלוקת, כי הנסיבות כפי שתוארו על-ידי התובע באות בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים. עם זאת, הנתבעת, מבטחת השימוש במשאית, טוענת כי גרסתו של התובע לא הוכחה וכי לפיכך לא קמה לה חבות במקרה זה.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין החבות, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות הנתבעת ולאמץ את גרסתו של התובע. לא נעלם מעיני כי מדובר בעדות יחידה של בעל-דין – לתאונה לא היו עדים נוספים – אולם לפי התרשמותי הבלתי-אמצעית ולאחר ששמעתי את פירוט נסיבות התאונה מפיו של התובע, מצאתי את עדותו בעניין זה מהימנה, ולא עלה בידי הנתבעת לסדוק את גרסתו. אציין, כי לא נעלם מעיני שהתובע הוסיף פרטים מסוימים לגבי התאונה בחקירתו הנגדית ("הייתה לי שקית עם אוכל ומים..."), אולם לא מצאתי כי יש בכך כדי להטות את הכף לחובתו, וניתן אף לומר כי הפירוט הוסיף לדבריו נופך של אמינות. זאת ועוד: האירוע הוכר כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וכבר למחרת התאונה התובע מילא טופס בל/283, שם תיאר כי בעת שעלה למשאית החליק מהמדרגה העליונה (נספח א7 לתצהירו של התובע).

משקבעתי כי הנתבעת נושאת בחבות בתיק זה, ניגש לבחינת שיעור הפיצוי המגיע לתובע.

5.בעקבות התאונה, נחבל התובע בכתפו הימנית ונגרם לו קרע בגיד הסופראספינטוס. כפי שצוין, המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%. כמו-כן נקבעו לתובע נכויות זמניות כדלקמן: נכות בשיעור של 50% מיום 15.7.2010 ועד ליום 10.10.2010; נכות בשיעור של 30% מיום 11.10.2010 ועד ליום 28.2.2011; נכות בשיעור של 25% מיום 1.3.2011 עד ליום 31.8.2011; נכות בשיעור של 100% מיום 1.9.2011 עד ליום 31.7.2012 (זאת בשל הניתוח שעבר התובע ביום 4.9.2011). עוד יצוין, כי המוסד לביטוח לאומי מצא לנכון להפעיל את "תקנה 15" בשיעור של שליש, כך שהנכות הצמיתה הועמדה על 19%.

6.בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים, דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי (בשיעור של 15%) היא בגדר "נכות על-פי דין", המחייבת גם לצורך התביעה המונחת לפניי.

7.התובע עותר לתשלום פיצויים בראשי הנזק של הפסד השתכרות, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ואחרות וכן כאב וסבל. נבחן את ראשי הנזק האמורים, אחד לאחד.

8.נפתח בהפסדי השכר בעבר. כאמור, התובע עבד עובר לתאונה כנהג משאית עצמאי, ועסק בהובלת עופות. בדו"ח השומה לשנת 2008 דווח על הכנסות בסך של 191,800 ₪ (15,983 ₪ לחודש), בדו"ח השומה לשנת 2009 דווח על הכנסות בסך של 219,598 ₪ (18,299 ₪ לחודש), ובדו"ח השומה לשנת 2010 – שנת התאונה – דווח על הכנסות בסך של 222,171 ₪ (18,514 ₪ לחודש). יצוין, כי התגמולים ששולמו לתובע על-ידי המוסד לביטוח לאומי חושבו לפי שכר רבע שנתי בסך של 48,060 ₪ (קרי, 16,020 ₪ לחודש). בהתחשב בנתונים אלה כולם, ולאחר הצמדה למועד פסק-הדין וניכוי מס כנדרש בתביעות לפי חוק הפיצויים, מצאתי להעמיד את בסיס השכר (נטו) על סך של 16,700 ₪.