חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"א 44398-07-16 נ.א נ' ליסמן

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
44398-07-16
10.8.2016
בפני השופט:
אייל דורון

- נגד -
המבקש (התובע):
עו"ד א.ז.א
עו"ד דיאנה חסן-אבראהים 		המשיב (הנתבע):
אלכסנדר ליסמן
החלטה
 

 

בעניין: "בקשה לצו מניעה זמני"

 

בקשה זו הוגשה לפני כשבועיים בעת ששימשתי בתורנות ולא הובאה לעיוני אותה עת בשל שביתת עובדי הנהלת בתי המשפט.

 

לאחר שעיינתי בבקשה ובכתב התביעה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה, משני טעמים שלמעשה די בכל אחד מהם בנפרד, קל וחומר לאור משקלם יחד.

 

ראשית, ככלל, ההלכה היא כי אין מקום ליתן סעד זמני אלא ככלי עזר לקידום ההליך העיקרי ולהצלחת מימושו של הסעד העיקרי. אמנם ניתן להיעתר לבקשה לסעד זמני הזהה לסעד הקבוע מקום בו אם לא יינתן סעד זמני לא יהא טעם במתן סעד קבוע, שלא יהא בו עוד כדי לסייע. "כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת" [ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט(5) 423, 426 (1996)]. בענייננו, התביעה היא תביעה כספית, שהוגשה בעילה של הוצאת לשון הרע. צו המניעה המבוקש אינו דרוש ל"הקפאת" מצב קיים, לקידום ההליך, לסיוע לבירור התביעה בלשון הרע, למניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין שיינתן. למעשה, בין צו המניעה המבוקש והתביעה במסגרתה הוגש אין קשר הדוק, ודומה כי מדובר בסוגיות נפרדות.

 

שנית, לא זו בלבד שמדובר בסוגיות נפרדות, אלא שמדובר בסוגיות הראויות להתברר בהליכים נפרדים. הבקשה לצו מניעה היא למעשה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, המכילה את כל האלמנטים הנכללים בבקשה מעין זו (לבלוש, לארוב, להתחקות, וכו' ...). איני רואה כל מניעה לקרוא לילד בשמו ולהגישה בהליך מתאים ונפרד, מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

 

תמיכה למסקנתי זו מצויה בכך שהמבקש אכן הגיש, ואף ניתן לבקשתו, צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב, וזאת בבית משפט השלום בקריות בגדרי ה"ט 69161-03-16 ביום 4.4.16. (אמנם מסיבה שלא הובהרה ניתן שם צו לתקופה קצרה יחסית לצווים מסוג זה, ולכן הצו כבר פקע, אולם לא הובהר מה מנע הגשת בקשה להארכת תוקפו, שמא אף מבלי לקיים דיון במעמד שני הצדדים, או בקשה חוזרת, שאינה כרוכה בתשלום אגרה). מכל מקום, המבקש בהגינותו צירף את הצו לבקשתו הנוכחית, ועולה ממנו כי הצו המבוקש עתה זהה למעשה לצו שניתן לבקשתו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. עובדה זו תומכת באפשרות שגם המבקש מכיר בכך שבקשה מכוח החוק האמור היא האכסניה המתאימה למתן צו כאמור.

 

לאור שני הטעמים דלעיל, הבקשה נדחית.

 

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

 

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>