ת"א 44369-01-13 קיילס נ' שירותי בריאות כללית מס' תאגיד 589906114 ואח'

(בבקשת נתבעת 1 לשנות את זהות המומחה)

1. לאחר שהתקבלה התייחסותו של המומחה כי הוא כבר פרש לגמלאות, הנימוק להחלפתו מהטעם שהוא עובד מדינה ואינו יכול להעיד נגד המדינה, איבד מתוקפו. מדובר בסוגיה הקשורה בהוראות התקשי"ר ובמערכת היחסים שבין מומחה לבין מעסיקתו – המדינה, כאשר על פניו האיסור שבתקש"יר מוחרג ביחס למי שפרשו לגמלאות ובאשר למומחה הממונה על ידי בית המשפט (ראו סעיפים 7 ו – 10 לפסק דינו של כבוד השופט אלון בבג"צ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סג(1) 652 (2008)). למען הסר ספק, תיק זה עניינו תביעת רשלנות רפואית, לכאורה, של התובעת נגד שני בתי חולים, שאינם בית החולים בו עבד המומחה עובר לפרישתו.

2. אשר לטענה כי המומחה מצוי בקשרי עבודה עם מי מבין משרדי באי כוח הצדדים (אפילו לא עם הצדדים עצמם) - ראשית, יש להפנות לדבריו של המומחה עצמו. ואכן, חזקה עליו כי יעשה מלאכתו נאמנה, ינהג באופן מקצועי וללא משוא פנים. שנית, התובעת עצמה אינה מבקשת להחליף את המומחה, למרות קשרי העבודה שלו עם ב"כ נתבעת 1. ואילו אין במקרה בו נתן המומחה, לפני שנים, חוות דעת לב"כ התובעת כדי להקים חשש ממשי כי זכויותיה של נתבעת 1 תפגענה (לעניין סתירת חזקת המקצועיות של מומחה בית המשפט בשל קשרי עבודה בינו לבין צד להליך, השוו: רע"א 7232/06 לויה נ' שרותי בריאות כללית (11.1.07) ורע"א 8869/13 פאור נ' כלל חברה לבטוח בע"מ (19.1.14)). שלישית, נתבעת 2 (המדינה) אמנם לא התנגדה לבקשת נתבעת 1 להחליף את זהותו של המומחה, אולם היא עצמה לא עמדה על החלפתו ולא הוסיפה טעמי התנגדות למינויו.

3. אשר על כן, הבקשה להחלפת זהותו של המומחה, נדחית.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.