פלדמן נ' חדד ואח'

פסק דין זה עניינו בעתירת התובע לאכיפת הסכם מכר לרכישת מחסנים בבני ברק, ופינוי הנתבעת 3 (להלן: גרופין) ממחסנים אלו.

רקע וטענות הצדדים

1. בשנת 1999 רכש התובע (להלן: פלדמן) דירה בבניין ברחוב אבני נזר 11 בני ברק, בגוש 6189 חלקה 42 (להלן בהתאמה: הבניין ו- הדירה), אשר נבנה על ידי הנתבעת 2, שהיא חברת בניה (להלן: אליאב) בבעלותו של הנתבע 1 (להלן: חדד) (להלן יכונו ביחד אליאב וחדד: הנתבעים).

2. בסוף שנת 2003 חתמו פלדמן וחדד הסכם לרכישת 43 מ"ר מחסנים וכן חניה בבניין, במסגרתו הוגדר פלדמן כקונה וחדד כמוכר, ונקבע, כי המוכר "מסכים בזאת למכור 43 מ"ר מחסנים לפי תשריט המצ"ב בסך 39,150 דולר, כמו כן חנייה צמודה בסך 3,000 דולר סה"כ 42,150. מסירת המחסנים 1.11.04. הקונה ישלם למוכר במעמד זכרון דברים זה סך של 22,575 דולר ארה"ב. שאר התשלום במסירת המחסנים. כל חודש איחור ישלם המוכר סך של 350 דולר לחודש. חתימה על ההסכם מהווה אישור קבלת הסכום". (להלן: ההסכם או זיכרון הדברים). לאחר חתימת הצדדים על ההסכם מופיעה חתימה של חדד המאשר קבלת סך של 22,600 דולר.

3. לטענת פלדמן, הדירה והחניה נמסרו לו, אך המחסנים, אשר היו אמורים להימסר עד יום 1.11.04, טרם נמסרו כאשר במחסנים משתמשת גרופין. לטענתו, שילם את מרבית התמורה שנקבעה בהסכם, ולעניין זה הפנה לפתק בכתב ידו של מר שכטר, נציגו של מר חדד, מיום 15.04.03, בו הוא מאשר קבלת חלק מהתמורה בסך של 15,000 דולר בעבור קניית שלושה מחסנים בקומת קרקע באבני נזר 11 (נספח 3 לתצהירו של פלדמן), וכן להסכם, אשר נערך לאחר מכן, בו צוין, כי שולם על ידי פלדמן הסך של 22,600 דולרים. לטענת פלדמן, המחסנים נרשמו על שמו בעירייה כבר בשנת 2004, אך טרם הועברו לו עד למועד זה.

4. בתגובה לטענת הנתבעים כי היה עליו לתבוע את בעלי הקרקע, טוען פלדמן, כי רכש את הדירה באמצעות קבוצת רכישה, כאשר הנתבעים פיצלו את העסקה לעסקת רכישת הקרקע מהבעלים ולאחר מכן עסקת שירותי בניה ומכירת חניות ומחסנים לדיירים. לטענתו, אין בפיצול העסקה על ידי הקבלן, אשר נעשתה לצורכי מס, משום חיוב לצרף לתביעה את בעל הקרקע, שאינו בעל דין דרוש ואינו צד לעסקת מכירת המחסנים, שכן בעל הקרקע מסר ייפוי כוח לקבלן, אשר מכר על פיו את הדירות והחניות ו/או המחסנים לדיירים לפי שיקול דעתו, תוך שימוש בייפוי כוח בלתי חוזר. עוד הוסיף פלדמן כי במשך שנים התנהלו הליכי בוררות בין הדיירים לבין הנתבעים, כאשר בעל הקרקע לא צורף כצד להליך, וההליכים נוהלו בין הדיירים לנתבעים בלבד.

5. עוד טוען פלדמן בעניין זה, כי אליאב היא זו, אשר מכרה לו את המחסנים באמצעות מר חדד, אשר חתם בפועל על הסכם המכר, ולנתבעים ייפוי כוח בלתי חוזר מטעם בעל המקרקעין, שנמצא במשרדו של עו"ד מרדכי מנוביץ. לטענת פלדמן, מהמפרט, אשר נחתם על ידי בעלי הדירות בפרויקט, ניתן לראות, כי החברה המבצעת היא אליאב, והשטחים, שאינם שייכים לרכוש המשותף, כגון מחסנים, שייכים לחברה המבצעת, קרי אליאב.

6. לטענת פלדמן במשך השנים היו ניסיונות רבים להשגת הסדר לאכיפת ההסכם והוצעו לו פתרונות חלופיים, אך הדברים לא עלו יפה, נוכח זאת הוגשה התביעה הנדונה, שהיא לפינוי גרופין, אשר יושבת בנכס ללא שהיא טוענת לזכות קניינית וללא שהוכיחה זיקתה לנכס, ולאכיפת הסכם המכר ביחס למחסנים, אשר נרשמו בעירייה על ידי הקבלן, עוד בשנת 2004, על שמו של פלדמן.

7. לטענת הנתבעים, הדירה אינה רלוונטית לתביעה, שכן היא נרכשה זמן רב טרם נערך ההסכם בנוגע למחסן והחניה, כאשר הדירה לא נרכשה בהסכם זה, אלא בהסכם בר תוקף במסגרת קבוצת רכישה ואשר לצורך כך נחתמו מספר הסכמים – חוזה מכר עם בעל הקרקע, הסכם שיתוף עם חברי הקבוצה וחוזה ביצוע עם הקבלן, וזאת בשונה מההסכם הנדון, אשר כלל לא נכנס לתוקף.

8. עוד נטען כי לא נרשמה בעלות בלשכת רישום המקרקעין ואין המדובר בזכות קניינית, כי אם בזכות אובליגטורית. לטענת הנתבעים, פלדמן אינו יכול לדרוש סעד לרישום זכויותיו במחסן כלפי הנתבעים, נוכח העובדה כי הם אינם הבעלים ועל כן אינם יכולים לרשום נכסים על שם הרוכשים, וכן כי המחסן נבנה בחריגה וללא היתר.