ת"א 44135-10-13 חדד נ' סלם

בפני תביעה לתשלום שכר טרחה בהתאם להסכם שכ"ט בין התובע, שהינו עו"ד העוסק בדיני אישות, לבין הנתבעת אשר פנתה אליו לייצגה בתביעות בענייני רכוש במסגרת הליך גירושין.

בין הצדדים נחתמו שני הסכמי שכר טרחה (להלן: ההסכמים), הראשון מיום 6.3.13 (להלן: ההסכם הראשון) והשני מיום 23.4.13 (להלן: ההסכם השני), אשר נועד להחליפו.

המחלוקות בין הצדדים הן לגבי מהות ההסכמות ביניהם - היקף הטיפול המשפטי שנכלל בהסכמים, לאלה נכסים התייחס שכר הטרחה שסוכם באחוזים, וכן לגבי הסיבה לאי ביצוע מכלול הטיפול המשפטי שנכלל בהסכמים.

הוגשו לבית המשפט שני ההסכמים, התביעות שהגיש התובע עבור הנתבעת, פרוטוקול הדיון בביהמ"ש למשפחה, בו הסתיים הסכסוך הרכושי בינה לבין בעלה דאז (להלן: הבעל) בהסכם פשרה, ומסמכים נוספים הקשורים לסכסוך הגירושין.

מטעם התובע העידו הוא והמתמחה שלו דאז, דורון נחום, ומטעם הנתבעת – היא ובן דודה רונן צראף אשר היה מעורב בטיפול המשפטי של התובע בעניינה.

להלן אדרש למחלוקות בין הצדדים ואכריע בהן.

א. בשאלה, האם נכלל טיפול בגביית דמי המזונות של הנתבעת בהסכמים, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי המלים "הוצאה לפועל וגביה" שנכתבו במסגרת הפעולות המשפטיות שהתחייב התובע לבצע עבורה התייחסו גם לגביית המזונות הזמניים שנפסקו לה בהוצל"פ, שכן הוכח כי בתיק המשפחה של הנתבעת ובעלה ניתנה החלטה לעניין גובה המזונות הזמניים שעל הבעל לשלם לנתבעת עבור הבת המשותפת עוד לפני פנייתה של הנתבעת לייצוג התובע, אך המזונות לא שולמו והיא פתחה תיק הוצל"פ נגדו. מפרוטוקול תיק ההוצל"פ מדצמבר 2012 עולה כי הצדדים הגיעו להסכמות לגבי אופן תשלום חוב המזונות של העבר בשיקים, ושל העתיד בהעברות לחשבון הבנק. לדברי הנתבעת, השיקים שקיבלה חוללו ולכן נדרשה גביה בהוצל"פ. מאחר שעולה מהסכמי שכה"ט כי הנתבעת ביקשה לרכז בידי התובע את הטיפול בכל ענייני הגירושין שלה, לרבות עניינים צדדיים דוגמת תביעת השבה של שכר טרחה ששולם על ידה לעו"ד מלכא אשר ייצג אותה לפני התובע, ותביעת פינוי נגד שוכרת בדירת הנתבעת אשר שילמה את דמי השכירות לבעל, סביר בעיני כי לנוכח הקשיים בגביית המזונות הזמניים מהבעל, ביקשה הנתבעת לכלול גם עניין זה במסגרת הטיפול המשפטי של התובע.

ב. הנתבעת טוענת כי השינוי שנעשה בין ההסכם הראשון לשני, הוספת 1% מערך הדירה ברחוב יוסף הגלילי לשכר הטרחה, נובע מלחץ לא הוגן שהפעיל עליה התובע. מנגד טוען התובע, כי לאחר חתימת ההסכם הראשון, התברר לו מעיון בחומר הרב שהועבר אליו ע"י הנתבעת, כי כל המצגים שהוצגו בפניו לגבי היקף הרכוש שממנו ייגזר שכר טרחתו לא היו נכונים: ראשית, מכל המסמכים שהוצגו בפניו למד שאין כל ראיות של ממש להברחת/הסתרת נכסים על ידי הבעל וכי החברות הרשומות על שמו ריקות מתוכן. שנית, התברר לו כי בניגוד למצגי הנתבעת, שתי הדירות הרשומות על שמה (ואשר בהסכם הראשון הוחרגו משכר הטרחה) הן דירות שהבעל תובע מחצית מהן. לפיכך, סרב להמשיך לייצג את הנתבעת, והתקיים ביניהם דין ודברים במספר פגישות לגבי המשך הייצוג ותנאיו, עד אשר לבסוף הגיעו להסכמה במסגרת ההסכם השני, לפיו הוסף לשכ"ט שייגבה באחוזים, גם 1% מהדירה ברח' יוסף הגלילי. בעניין זה אני מעדיפה את גרסת התובע, שיש בה הגיון פנימי, כאשר גם הנתבעת הודתה כי היה מו"מ ממושך בין הצדדים לגבי השינוי בשכה"ט, במהלכו היתה יכולה לשקול היטב את האפשרויות שבפניה, בפרט כאשר מועד הדיון היה קבוע לעוד מספר חודשים. לפיכך אני קובעת כי שני הצדדים שקלו היטב בדעתם את המשך הייצוג, לנוכח העובדות החדשות שנתגלו לתובע מאז חתימת ההסכם הראשון, וההסכם השני משקף את ההבנות ביניהם ומחייב את שניהם.

ג. התובע טוען כי בהסכם השני היה צריך להכלל גם שכ"ט בשיעור8% מהמחצית של הבעל בדירה ברח' דורון, לאחר שהוברר כי דירה זו נרכשה במהלך הנישואין והינה חלק מהרכוש המשותף, אך עקב טעות נכתב בו כי דירה זו בשלמותה מוחרגת משכר הטרחה. אינני מקבלת טענה זו. חזקה על התובע, כעורך דין שניסח בעצמו את הסכמי שכר הטרחה, כי דקדק ובדק כל אות ושורה, בפרט כאשר מדובר בהסכם שני שנערך לאחר שלטענתו רימתה אותו הנתבעת ביחס להיקף הרכוש של בעלה, ולאחר שהצדדים קיימו מספר פגישות לגבי שיעור שכר הטרחה המתוקן והגיעו להבנות כפי שגובשו בהסכם השני. לפיכך אני קובעת כי הדירה ברח' דורון הוחרגה בשלמותה משכר הטרחה.