ת"א 4406-01-12 שחף - ליווי פיננסי יבוא יצוא 1990 בע"מ נ' ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ

לפני תביעה לפירעון שני שיקים בסך כולל של 99,900 ₪ (להלן: "השיקים"), אשר נמשכו על ידי חברת ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לפקודת חברת ל.ב. אנרגיה בע"מ (להלן: "הנפרעת"). השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי המחזיקה בהם, חברת שחף – ליווי פיננסי יבוא יצוא 1990 בע"מ (להלן: "התובעת") לאחר שחוללו באי-פירעון מן הטעם שניתנה הוראת ביטול בגינם.

לטענת מר יעקב שוגר (להלן: "מר שוגר"), התובעת הייתה בבעלותו המלאה בטרם עברו כל זכויותיה וחובותיה לחברת י. שוגר בע"מ, שאף היא בבעלותו המלאה. כמו כן, לטענת מר שוגר, התובעת נתנה לנפרעת תמורה מלאה בגין השיקים, במסגרת עסקת ניכיון שיקים. לטענת התובעת יש לראות בה אוחזת כשורה ולחייב הנתבעת בתשלום השיקים.

לטענת הנתבעת השיקים הינם חלק מסדרת שיקים שהוצאו ושולמו לנפרעת, שהינה סוכנות לאספקת דלק ושמנים, כחלק מעסקה בה רכשה הנתבעת סולר מהנפרעת, עבור ציוד וכלים שברשות הנתבעת. לטענת מר דאוד עבד אלחי (להלן: "מר אלחי"), מנהלה של הנתבעת, עובר למועד פירעון השיק הראשון בסדרה, פנה אליו מר בני לוין (להלן: "מר לוין"), מנהלה של הנפרעת, והודיע כי כל השיקים שמסרה הנתבעת לנפרעת במסגרת עסקת הסולר, נעלמו וככל הנראה נגנבו. מר אלחי טוען כי מר לוין אף התחייב שהנפרעת "תיקח אחריות מלאה כלפי השיקים הנ"ל" (סעיף 5 לתצהירו של מר אלחי). לתימוכין, מצרפת הנתבעת מכתב שנשלח, לכאורה, מהנפרעת המאשש את גרסתו של מר אלחי. לטענת מר אלחי, בשל הודעת הנפרעת בדבר היעלמות השיקים, ביטל מר אלחי השיקים והודיע על כך לנפרעת. לטענת מר אלחי, הוא מעולם לא נתן הוראה להסבת השיקים לפקודת התובעת וכמו כן לא היו כל קשרים עסקיים בין התובעת לנתבעת ועל כן, כך טוען מר אלחי, התובעת דורשת פירעונם של השיקים שלא כדין.

יש לציין כי למרות שמר לוין זומן להעיד על ידי הנתבעת, ואף הוצא צו הבאה מטעם בית המשפט, לא ניתן היה לאתרו, ועל כן הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על עדותו (וראו בקשה מס' 23 מיום 5.6.2014). משכך, לא נשמעה עדותו של מר לוין.

מדובר בתביעה שטרית, ועל כן – הנטל הוא על הנתבעת להוכיח את גרסתה. אין חולק, כי השיקים שבהם עסקינן משוכים לפקודת הנפרעת, חב' ל.ב. אנרגיה בע"מ. על גב השיקים חתומה הנפרעת וכן התובעת. חתימת ההיסב של הנפרעת על גבי השיקים אינה נוקבת בשם הנסב – שעל כן השיק הוא בבחינת "שטר למוכ"ז" (וראו לעניין זה סעיף 33 (א) לפקודת השטרות). על כן, התובעת המחזיקה בשיקים, הינה "אוחזת" בשיקים כאמור בסעיף 1 לפקודת השטרות [נוסח חדש], התשי"ז – 1957. סעיף 37(1) לפקודה קובע לגבי אוחז כי "יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו".

סעיף 29(ב) רישא לפקודה קובע חזקה לפיה "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה".

סעיף 37(2) לפקודה קובע זכאותו של אוחז כשורה. על פי סעיף זה, אוחז כשורה מקבל את השטר

"כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר"

יחד עם זאת, הנתבעת סומכת טענתה על סעיף 29(ב) סיפא הקובע:

"אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי היא ביטלה השיקים לאחר שנמסר לה על ידי הנפרעת כי השיקים נעלמו וכנראה נגנבו. אין בידי לקבל טענה זו, וגם אילו הייתי מקבל אותה, לא היה בה כדי להועיל לנתבעת. ואבאר.