ת"א 44031-03-10 י.ב.ג. נ' ל.ר.

תביעת נזיקין שעניינה תקיפה וכליאת שווא בין בני זוג.

רקע וטענות הצדדים:

1. התובעת והנתבע הינם מי שניהלו, במשך תקופה של קרוב לעשור, מערכת יחסים זוגית ביניהם.

לתובעת בן מזוגיות קודמת והיא ובנה, שבמועדים הרלוונטיים לתובענה, היה כבן 19 שנה, התגוררו יחד עם הנתבע בביתו של הנתבע.

2. תביעתה של התובעת מתייחסת לאירוע אשר התרחש ביום 11.1.10.

באותו יום, לאחר השעה 22:00, הגיע בנה של התובעת לבית הצדדים וביקש להכין לעצמו ארוחת ערב, זאת לאחר ששוחח עם אמו, שהיתה בדרכה הביתה מהעבודה ואמרה לו, כי יוכל לחמם לעצמו אוכל שהושאר עבורו במקרר. הנתבע, אשר כבר עלה על יצועו בשעה זו, כעס על כך שהבן מבקש להכין לעצמו אוכל בשעה כזו, פעולה שיש בה כדי להפריע את מנוחתו של הנתבע ולכן התעמת עם הבן, כשלטענת הבן, אף זרק בכעסו קופסת חומוס שהיתה על השולחן, אשר גרמה ללכלוך בגדיו של הבן וכיבה את אורות המטבח, כשהבן מדליקם והנתבע מכבה אותם שוב.

לאחר עימות זה, שב הנתבע לחדרו, הבן אף הוא הלך לחדרו והתובעת הגיעה בינתיים מעבודתה.

כאשר נכנסה התובעת לביתה, קפץ הנתבע מיצועו וביקש לנעול את הבית במפתח שהיה אך ורק ברשותו ושאתו ניתן לנעול את הבית מתוך פנים הדירה, אך לא מחוצה לה.

התובעת שאלה לפשר נעילת הבית, בפרט כאשר ביקשה לצאת עם הכלבה לטיול. בתגובה פתח הנתבע את הבית והתובעת יצאה לטייל עם הכלבה.

בשלב זה, גילה בנה של התובעת, כי הנתבע הסיר את כרטיס ממיר הטלוויזיה מחדרו של הבן, באופן שלא התאפשר לבן לצפות בטלוויזיה.

בכעסו, ירד הבן מהבית, שם פגש את אמו וסיפר לה על העימות בינו ובין הנתבע.

בהמשך, התובעת עלתה לביתה ואז ביקש הנתבע לנעול שוב את דלת הבית, כך שהבן, אשר נמצא מחוץ לבית, לא יוכל עוד להיכנס לבית עד שעות הבוקר המוקדמות, שאז קם הנתבע לעבודתו.

בין הצדדים התפתח עימות, כאשר התובעת טוענת, כי בשלב מסויים, מתוך כעסו של הנתבע, נפלו מפתחות הבית מידו של הנתבע.