1. מונחת בפני בקשה להוספת ראיות שהוגשה ע"י הנתבע, המבקש.
במסגרת הבקשה טוען המבקש כי הראיה התגלתה "לאחרונה" ובעקבות חקירתו של מר איתמר פנחס אודות ספרו של העד מרדכי יצהרי "דיואן- השירה התימנית הכללית" (להלן: "הספר") כאשר "הראיה המבוקשת הינה העתק מעמ' 206 מתוך ספר השירים המוזכר של מרדכי יצהרי בו מופיעות מילות השיר "גלבי" תחת שם שיר אחר ומבצעות שונות, בנאת דנוך' " וכן "העתק מעמ' 203 מתוך הספר, השיר "יא אללה רצ'אך" בביצועו ולחנו של מוטי נהארי". (נספחים א' +ב' לבקשה).
2. המבקש מבהיר כי בהמשך למחקר של איתמר פנחס התגלה בימים האחרונים, כי בספר השירים מצוי שיר ובו בית הזהה לחלוטין לבית בשיר "גלבי" כאשר בית מס' 4 בשיר ל"דמע עיני" זהה לחלוטין לבית השני של השיר "יא ארחם אלרחמין" כאשר נרשם בספר כי המדובר ב"שירה כללית- שירה עממית". עוד טוען המבקש כי הצגת המסמך נובעת מכמויות חומר אדירות, בנות עשרות שנים וכי הוצאת הספר משנת 2015 בלבד. המבקש תוהה מדוע מרדכי יצהרי לא ציין בספרו כי המדובר בשיר של המשיב (אהרון עמרם) וסבור כי עומד הוא במבחני הפסיקה המאפשרים צירוף ראיה בשלב מאוחר היות ומדובר, לשיטת המבקש, בראיה המהותית להגנת הנתבע; כי לא יגרם נזק בלתי סביר מקבלת הראיה; כי אין המדובר בשינוי חזית; כי קבלת הראיה תואיל לבית המשפט לעמוד על התמונה בכללותה ויסייע לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת בין הצדדים.
3. המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה אגב חיוב בהוצאות ושכ"ט עורך דין ולחילופין, ככל שתתקבל הבקשה, סבור המשיב כי על בית המשפט לאפשר זימון העד בשנית לשם השלמת חקירתו. כמו כן, טוען המשיב כי לבקשה צורפו נספחים "ראיות" אשר ברצון המבקש "להגניב" לתיק; כי הספר היה בידי המבקש בכל העת וכי יכול היה לשאול את העד במסגרת חקירה נגדית של העד יצהרי.
4. בתשובתו חזר המבקש על טעמי הבקשה, והוסיף וטען כי תגובתו של המשיב מחזקת את טענתו לפיה יש לאפשר את צירוף הראיה היות ואישר כי המדובר ביצירה נשוא התביעה ומאחר ועד התובע, יצהרי, אמר בחקירתו שאין הוא כולל את שירי התובע בספרו.
לאחר שעיינתי בבקשה; בתגובת המשיב ובתשובה לה, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות, אגב חיוב בהוצאות. אנמק קביעתי זו.
5. פסק דין הממצה בסוגית הגשת ראיות נוספות הינו ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פד"י מו (3) 238. פסק דין זה אזכר את המ' 23/57 פלוטניק ואח' נ' מדינה, פ"ד יא 643 :
"יש ותינתן רשות להגיש ראיה באיחור אך אין זה אלא היוצא מהכלל, וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט", שם בעמ' 644. עוד נקבע בפס"ד רוזין כדלקמן: "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת זעיר שם זעיר שם.והטעם לדבר ?"... כי אחרת יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב יד ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון ואתה מידה הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג). אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בתי-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל. לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל: ע"א 714/88 [2], בעמ' 95: הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות; ע"א 27/51 [3], בעמ' 1175-1176). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, בע"א 189/66 [4]: בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספות - לאחר הכרזתו "אלה עדיי" - הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא, והטעם לכך : הרשאת הבאתו של עד נוסף "אינה משבשת דבר בסדר-הדין התקין" (שם, בעמ' 479, מפי השופט ברנזון). כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי."
6. ואכן, במקרים בהם נוכח בית המשפט לדעת שאי הגשת הראיה הנוספת אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למנעה, שלא היה שיהוי בהגשת הבקשה, שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיב כלפי המבקש, התיר הוא את הגשתה גם בתום שלב הוכחות, ובטרם ניתן פסק דין, וראה רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577, מפי כב' השופטת דורנר.
7. המקרה שלפניי אינו נופל בגדר החריג לכלל, בכל היבט שלא נבחן את הראיה. הראיה היא עמודים מספר של יצהרי שיצא בשנת 2015, שנתן תצהיר ונחקר כבר במסגרת דיוני ההוכחות. לא ניתן כל נימוק מניח את הדעת מדוע הצירוף מתבקש רק כעת, ו"כמויות החומר האדירות" (ראו סעיף 8 לבקשה) או העמקת המחקר של מר פנחס (סעיף 9 לבקשה) אינם מצדיקים היענות לבקשה. לא יכולה להיות מחלוקת שבשקידה סבירה ניתן היה לגלות גם את אותם עמודים שכיום מבקשים להציג; לא יתכן שכל אימת שמר פנחס יחליט להעמיק את מחקרו ולגלות חומר נוסף, ניתן יהיה לעתור בבקשה להוספת ראיה חדשה.
8. לכך אוסיף שלא ראיתי שמדובר בראיה המהווה את ה"אקדח המעשן" בתיק זה; אציין כי הבקשה כוללת הנחות, עובדות והשערות לרוב (השמטה במכוון של בתים כו'), שתדרוש פתיחת החקירות מחדש; אין זו הפעם הראשונה שהנתבע מבקש לצרף ראיות (וראו בקשות מספר 15, 17 -19 בתיק). דומה שהנתבע עשה לו מנהג לבקש להוסיף תצהירים, ראיות, מחקרים וכו', בהתעלם מסדרי הדין ומהקפדה מניהול תקין של ההליך המשפטי. כבר נאמר ש "אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום, אך גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" . במקרה שלפנינו נראה שהמבקש, הנתבע, סובר שהפרוצדורה הינה אוסף של נוצות אותן ניתן לפזר לכל עבר ואין להתיר זאת.
9. משכך, הבקשה נדחית. הנתבע/המבקש ישלם לתובע סך של 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.