בקסיס שמעוני ואח' נ' תאופיק דראושה בע"מ

לפניי תביעה לתשלום סך של 161,983 ₪, כמפורט להלן.

טענות הצדדים והשתלשלות הדברים בתמצית

1. עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד כי התובעים, זוג אשר התקשר בחוזה עם הנתבעת ביום 22.5.2013 לפיו רכשו התובעים בתמורה מלאה דירת גן המצויה בעיר מגדל העמק, ברח' נחל צבי 77/3, גוש 17819 חלקה 81 (להלן: "הדירה"). הנתבעת, חברה פרטית הרשומה כדין בישראל, הציגה עצמה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה כחברה העוסקת ביזמות פרויקטים בתחום הנדל"ן והבניה. לטענת התובעים, קיבלו חזקה בדירה בחודש מאי 2015 ואולם לא התגוררו בה עד לחודש יוני 2017-עם המעבר התגלו ליקויים בדירה. התובעים פנו לנתבעת לתיקון הליקויים. לטענת התובעים, הנתבעת ביצעה תיקונים בדירה באופן רשלני ונראה כי חלק מהליקויים אינם ברי תיקון. דרישת התובעים בליווי חוות דעת מטעמם נדחתה על ידי הנתבעת. התובעים טענו בין היתר להפרה יסודית של ההסכם, הטעיה וניהול משא ומתן בחוסר תום לב. במסגרת כתב התביעה נדרשו הסעדים הבאים: סך של 125,983 ₪-ליקויים לרבות עלויות מגורים חלופיים, סך של 15,000 ₪-עוגמת נפש, וסך של 21,000 ₪-הוצאות.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן מטעמה במסגרתו טענה כי התובעים מעלים טענות משוללות יסוד ביחס לליקויים שלא קיימים או שתוקנו. לטענתה, התובעים ביצעו שינויים מהותיים ותוספות משמעותיות בדירה ומחוצה לה לאחר מועד המסירה, וכל ליקוי בגין כך הינו באחריותם. במעמד מסירת הדירה בדקו התובעים את הדירה וחתמו על פרוטוקול מסירה בו אישרו את תקינותה. כן הפנתה הנתבעת לפרוטוקול קבלת החזקה בדירה. לטענת הנתבעת, גם בתום שנת הבדק לא הודיעו התובעים על ליקויים כלשהם בדירה. כמו כן טענה הנתבעת כי סוגיית התקופה בה לא התגוררו בדירה מנוגדת להוראות התחזוקה וגורמת לפגיעה במערכותיה. התובעים פנו לנתבעת "... כעבור שנים רבות", בחלוף תקופת הבדק והאחריות על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") ולאחר שביצעו שינויים מהותיים ועבודות נוספות בהיקף נרחב אשר ניתקו קשר בין עבודתה של הנתבעת לבין מצב הדירה כיום. לאור האמור בכתב הטענות, לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות.

3. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת נגדית ובית המשפט מינה מומחה מטעמו-המהנדס, מר מיכאל קרבצ'יק. ביום 10.1.2023 הוגשה חוות דעתו של מר קרבצ'יק לפיה סך עלות התיקונים כולל פיקוח ומע"מ-118,983 ₪, כמפורט להלן: אומדן עלות תיקון הרטיבות-46,500 ₪, אומדן עלות החלפת הריצוף-40,000 ₪, ביטול צנרת ניקוז שכנים, תיקון חלודה ואיטומים-5,950 ₪. כתבי הטענות תוקנו בהמשך לחוות דעתו של מר קרבצ'יק כמפורט לעיל. כמו כן לכתב ההגנה המתוקן צורפה חוות דעת עדכנית.

4. מטעם התובעים הוגשו שאלות הבהרה למומחה הנוגעות לסוגיית הריצוף, לגביה ציין מר קרבצ'יק כי בבדיקה שערך נמצאו שני גוונים בריצוף. כן ציין מר קרבצ'יק כי הצדדים אינם חלוקים ביחס לכך שהתובעים רכשו את הריצוף ועבודות הריצוף בשטח בוצעו על ידי קבלן מטעם הנתבעת. לדבריו, בעניין זה יש לדעתו אחריות על הרצף מכיוון שהתקן הישראלי קובע שרצף חייב לבחון ולמיין את האריחים ואם האריחים בגוון שונה היה עליו לעצור את העבודות ולקבל הנחיות. לטענתו, ללא ספק קיימת אחריות למי שמכר את האריחים, כאשר חלוקת האחריות תבוצע על ידי בית המשפט. מר קרבצ'יק העריך את עלות התיקון בעניין זה בסך של 40,000 ₪ וקבע כי החלוקה תוכרע על ידי בית המשפט. ביום 19.2.2023 הוגשו תשובותיו של מר קרבצ'יק. ביחס לצורך בייבוש החול מתחת לריצוף טרם התקנת ריצוף חדש הניח מר קרבצ'יק שיהיה צורך. לטענתו, ככל שיפרקו את הריצוף לצורך החלפתו בשל שונות הגוון יחליפו את חול המילוי או יבצעו ייבוש. מר קרבצ'יק השיב כי לא ניתן יהיה לגור בנכס בעת ביצוע העבודות, כי משך התיקונים כחודש וכי עלות דירה שוות ערך לתקופה קצרה הינה 7,000 ₪.

5. מטעם הנתבעת הוגשו שאלות הבהרה למומחה הנוגעות לסוגיות שונות. ביום 03.7.2023 עתרה הנתבעת לזימונו של המומחה מטעם בית המשפט לחקירה וזאת תחת מענה על שאלות ההבהרה.

6. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים נוספים, ובהם מסמך מיום 14.5.2015 חתום על ידי התובעים לפיו, לטענתה, ויתרו על כל טענה או דרישה כלפי הנתבעת בגין השינויים אשר נעשו על ידם ובכלל זה הריצוף. ביחס למסמך זה טענו התובעים כי סעיף הוויתור מתייחס להסרת אחריות בכל הנוגע לעבודה אשר תבוצע ישירות על ידי התובעים או מי מטעמם בכל הנוגע להרכבת כיורים או חיפויים או ריצוף. התובעים טענו בין היתר כי מי שהרכיב את הריצוף בביתם של התובעים היו קבלני משנה של הנתבעת. כן טענו כי הנתבעת הייתה אחראית על האיטום והכנת שבילי הבטון מסביב לדירת התובעים כך שעליה לפצות אותם בגין הנזקים שנגרמו. כמו כן הוגשה תכנית המכר חתומה על ידי הצדדים ומציגה לטענת הנתבעת את הדירה כפי שנרכשה על ידי התובעים, ונספח שינויים. התובעים טענו בתגובתם כי ויתרו על הברזים והכלים הסניטריים אותם העניקה להם הנתבעת ורכשו במקומם אחרים, אולם לא ויתרו על ההתקנה על ידי קבלני המשנה של הנתבעת. לטענתם, קבלני המשנה של הנתבעת התקינו את הכלים הסניטריים והריצוף בדירת התובעים באופן רשלני תוך גרימת נזקים.

7. במסגרת קדם משפט אשר התקיים ביום 24.4.2023 טענה הנתבעת בין היתר כי ככל שעבודות הריצוף בוצעו על ידי קבלני המשנה של הנתבעת הרי שמדובר בחוזה ישיר בין התובעים לקבלני המשנה כך שמדובר בעבודה שבוצעה באופן פרטי. בתגובה טענו התובעים כי הקבלן התקין את הריצוף באמצעות קבלני המשנה.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין מרבית התביעה להתקבל, ואפרט.

9. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת ושל אחיה, מר בקסיס שמואל, אשר ביצע תיקונים בדירה. לטענת התובעת, סעיף הוויתור במסמך מיום 14.5.2015 מתייחס להסרת אחריות בכל הנוגע לעבודה אשר תתבצע ישירות על ידם או על ידי מי מטעמם בכל הנוגע להרכבת כיורים או חיפויים או ריצוף. התובעת הצהירה כי מי שהרכיב את הריצוף בדירה הם קבלי משנה של הנתבעת והיה עליה לעדכן כי היא מתקינה בדירה 2 סדרות שונות של ריצוף ביניהן קיימים הבדלי גוון. משלא עשתה כן, הרי שהיא אחראית לנזקי הריצוף בדירה. התובעת הצהירה כי לאחר קבלת החזקה בדירה ערכו מספר שינויים באמצעות חברת "עולם העץ והמים" בבעלות אחיה, לרבות תקרות גבס משניות, חדר רחצה הורים, מטבח (להכנה קיימת) והגדלה של חדר הדיור. בנוסף לשינויים בתוך הדירה, עשו יציקת בטון על השבילים מסביב לדירה-אותם בנתה הנתבעת לרבות פיזור מצעים ורשתות. כמו כן הנתבעת הייתה אחראית על האיטום מסביב לדירה. התובעת הצהירה כי עובר להגשת התביעה פנו לנתבעת מספר פעמים ואפשרו לה לבצע תיקונים וזו עשתה מספר ניסיונות אולם הליקויים נותרו בעינם. במסגרת חקירתה הנגדית טענה כי עבודתו של אחיה, מר שמואל, הייתה בשיתוף מול הנתבעת (ר' פרוטוקול הדיון מיום 07.11.2024, עמ' 22, שורות 21-22). ביחס לאמבטיה טענה כי הותקנה על ידם, לאחר שבדירה הייתה רטיבות (ר' שם, שורות 23-27). ביחס לפקקים טענה כי לא חוברו ברזים בזמן שלא נכנסו לדירה ולמיטב ידיעתה מדובר בפקקים שאינם זמניים. לטענתה, לא הייתה כל נזילה למראית עין דרך הפקקים (ר' שם, עמ' 23, שורות 4-7). התובעת טענה כי הם ביצעו את הריצוף על השבילים מסביב לדירה, וכי במשך תקופה לא הייתה רובה "... בגלל עניין של בימ"ש" (ר' שם, עמ' 24, שורות 32-35).

10. אחיה של התובעת, מר בקסיס שמואל, הצהיר כי ביצע תוספות לדירה לרבות בניית תקרות גבס משניות, חדר רחצה והגדלת חדר הדיור. כן הצהיר כי במקביל למסירת החזקה בדירה בוצעו בדירה עבודות לבניית שבילי בטון מסביב לדירה תוך שהנתבעת מספקת את הציוד ואנשי המקצוע. כמו כן הצהיר כי הנתבעת ביצעה את כל עבודות ההכנה לשבילי הבטון מסביב לדירה לרבות פיזור המצעים והתקנת הרשתות ואילו הוא יצק את הבטון על השבילים. מר שמואל הבהיר כי ביצוע עבודת יציקת הבטון וריצופו לאחר מכן נעשתה על ידו לאחר שהנתבעת סיימה את התחייבויותיה, כאשר בהתאם לשלבים התקינים, האיטום צריך להיות מתחת לאבן של חיפוי הקיר אשר הונחה על קירות הבית, כך שללא קשר להתקנת השביל, היה חייב להיות איטום מסביב לקירות הבית. כמו כן הצהיר כי התקנת פתחי הניקוז בחדרי השירותים נעשתה על ידי עובדי הנתבעת. במסגרת חקירתו הנגדית, כאשר נשאל על ידי ב"כ הנתבעת האם עשה איטום, השיב "לא, כי אתם אמרתם שביצעתם. סלימאן אמר לי..." (ר' שם עמ' 28, שורות 15-16).

11. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מהנדסה הראשי, מר סלימאן דראושה, במסגרתו טען מר סלימאן כי הסיבה לליקויים בדירה הינה ביצוע עבודות על ידי התובעים בצורה בלתי מקצועית ורכישת מוצרים פגומים. מר סלימאן הצהיר כי בתום שנת הבדק התובעים לא הודיעו על פגם או ליקוי כלשהו. כמו כן טען כי סגירת הדירה למשך שנתיים (לכל הפחות) מהווה כשלעצמה פתח לבעיות חמורות. לטענתו, בהתאם למסמך מיום 14.5.2015 ביקשו התובעים מהנתבעת לא להתקין ברזים וכלי סניטריים בדירה וזאת כנגד זיכוי כספי. הנתבעת מסרה לתובעים את הדירה עם פקקים זמניים במקום הברזים. התובעים היו צריכים להתקין את הברזים מיד עם קבלת החזקה בדירה, שכן פקקים זמניים מהווים פתרון זמני. הפקק הזמני אינו מיועד להחזיק מעמד לתקופה ארוכה. בחלוף הזמן נוצרות נזילות דרך הפקק הזמני בשל לחץ מים מתמשך. לטענתו, במהלך התקופה בה הדירה הייתה סגורה לא הותקנו ברזים על ידי התובעים. לדבריו, ראה נזילות בחדר הרחצה. בנוסף ראה כי האמבטיה אותה רכשו התובעים והותקנה על ידי מי מטעמם, לא חוברה בצורה נכונה, כך שהנזילות מהפקק הזמני יחד עם אי חיבור תקין של האמבטיה גורמים לחדירת מים מתחת לריצוף. ביחס לשבילים מסביב לדירה טען מר סלימאן כי הנתבעת מסרה לתובעים רשתות לשם התקנתן בעת יציקת השבילים. בניגוד לטענת התובעת, הרשתות לא הותקנו על ידי הנתבעת אלא הונחו במקום והותקנו על ידי התובעים או מי מטעמם בעת יציקת הבטון. לטענתו, מי שמבצע את יציקת הבטון והריצוף אמור לדאוג לאיטום החלק המפריד בין השבילים לבין הדירה. בנוסף, עם צירוף המרפסת והפיכתה לחלק בלתי נפרד מהדירה היה חייב מבצע העבודה מטעם התובעים לבצע חגורת בטון עם איטום בחלק המפריד בין דלת היציאה של הדירה לבין השביל, דבר אשר לא בוצע. לטענתו, מלבד שני מחדלים אלה, היה מחדל שלישי-מי שביצע את השביל וריצף אותו היה אמור לדאוג לכך שפני הריצוף של השביל לא יהיו גבוהים ממפלס הדירה, עניין אשר לא נשמר. מחדל רביעי-מי שביצע את השביל היה חייב לדאוג לאיטום המרווחים שבין המרצפות על ידי רובה. השבילים רוצפו בשנת 2015 לאחר מסירת הדירה לידי התובעים ובמשך 4 שנים נותרו ללא רובה. כתוצאה מאי ביצוע רובה מחלחלים מים מתחת לריצוף של השביל וחודרים לדירה, במיוחד כאשר אין איטום כמתחייב בין השביל לבין הדירה. לדבריו, לבקשת התובעים פירק את המרצפות וראה כי לא בוצע איטום. על מנת לא להשאיר מצב בלתי תקין זה, ביצע איטום על ידי חגורה מבודדת, זאת לפנים משורת הדין ועל אף שהפגם הינו באחריות מי שביצע את העבודה מטעם התובעים. התיקון בוצע ביום 24.7.2020, אך הרטיבות הקיימת בדירה נותרה בעינה. לדבריו, רטיבות כלואה מתחת לריצוף אינה מתייבשת אלא בחלוף שנים רבות. מר סלימאן דן בנושאי קירות הפיתוח ההיקפיים, הריצוף וצירוף המרפסת. כן העלה טענות בנוגע לחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. בנוסף התייחס מר סלימאן לתצהירו של מר שמואל. לטענתו, בניגוד לטענתו של מר שמואל, עבודות בניית שבילי הבטון בוצעו לאחר מסירת הדירה, והנתבעת לא סיפקה את הציוד ואנשי המקצוע. הנתבעת סיפקה שכבת מצעים ומסרה רשתות אשר הותקנו על ידי מר שמואל או מי מעובדיו. בהמשך טען מר סלימאן כי "הנתבעת רק פיזרה מצעים – הא ותו לא". הרשתות לא הותקנו על ידי הנתבעת. כמו כן טען כי מר שמואל לא החליף את הברזים אלא התקין אותם מלכתחילה. בנוסף טען כי מר שמואל התקין גם את האמבטיה. לטענתו ביחס לאיטום, אין קשר בין איטום הבית לבין איטום שחובה לבצע בעת יציקת שביל במפלס גבוה הצמוד לקירות הדירה.

12. מר סלימאן העיד בחקירתו הנגדית כי קבלן מטעמו ביצע את עבודות האיטום (ר' שם, עמ' 31, שורות 36-37). כאשר נשאל מתי פנו אליו לראשונה, השיב "ב-2019 יכול להיות. בסוף" (ר' שם, עמ' 32, שורות 26-27). בהמשך טען כי אביק האמבטיה לא היה מחובר בצורה טובה לביוב וזה גרם לנזק (ר' שם, עמ' 33, שורות 7-8). ביחס לריצוף, כאשר נשאל האם היה מפקח מטעם הנתבעת, השיב "אבא שלה, מבחינת הריצוף של הבית שלה כל יום היה נמצא עם הרצף" (ר' שם, עמ' 35, שורות 35-36). כאשר נשאל האם הרצף לא אמר דבר על הבדלי הגוונים, השיב כי לא ניתן היה לראות זאת תוך כדי עבודה (ר' שם, עמ' 36, שורות 1-2).

13. כאמור, בית המשפט מינה את מר קרבצ'יק כמומחה מטעמו. לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, חוות הדעת מקובלת עליי במלואה. במסגרת דיון ההוכחות נחקר מר קרבצ'יק על חוות דעתו ומצאתי את עדותו מהימנה. במסגרת חוות הדעת התייחס לטענות ולליקויים הקיימים, לגביהם נשאל גם בדיון ההוכחות וטענותיו רובן ככולן בעניין זה לא נסתרו. להווי ידוע הכלל כי סטייה מחוות דעתו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט ומהווה את ידו הארוכה תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל (ר' ע"א 4179-17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' ערן רובין, מיום 06.12.2018, "נבו"). בנסיבות ובשים לב לעדותו במסגרת דיון ההוכחות, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, מר קרבצ'יק, אשר מונה מטעם בית המשפט.

14. ביחס לסוגיית הריצוף, עניין זה נדון רבות ולאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים ועמדת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה, סבורני כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת. אין מחלוקת כי הריצוף נרכש על ידי התובעים וכי מי מטעם הנתבעת ביצע את עבודות הריצוף. במסגרת דיון ההוכחות טען מר קרבצ'יק כי לדעתו רצף צריך לעשות מיון. לדבריו, יש אופציה לזהות על העטיפה אם מדובר בסדרה שונה (ר' שם, עמ' 17, שורות 10-11). הטענה כי ניתן היה להבחין בהבדלי גוון הריצוף בשלב מוקדם, אף טרם התקתנו, לא נסתרה, זאת בשים לב לעובדה שמדובר בבעל מקצוע בתחום. שעה שכך, יש מקום להטיל אחריות בעניין זה על הנתבעת.

15. ביחס לסוגיית האמבטיה ציין מר קרבצ'יק כי ככל שזו הותקנה על ידי התובעים הרי שהאחריות לנזילה היא שלהם (ר' שם, עמ' 10, שורות 15-16). לטענתו, הרטיבות בדירה מגיעה הן מבפנים והן מבחוץ (ר' שם, שורות 19-20). ביחס לחדר הרחצה ולסך של 3,500 ₪ שנקבע ביחס אליו-טען כי ככל שחדר הרחצה בוצע על ידי התובעים הרי שהאחריות חלה עליהם (ר' שם, שורות 22-28). בעניין זה דובר על האמבטיה ועל הקופסה לגביה קבע כי זו צריכה להיות גלויה ולא נבדקה (ר' שם, עמ' 11, שורות 5-7). לדבריו, ככל שהקופסה כוסתה על ידי התובעים אזי האחריות חלה עליהם (ר' שם, שורות 23-24). בהמשך הגיע למסקנה כי הקופסה לא כוסתה (ר' שם, שורות 34-36). במסגרת חקירתו הנגדית של מר קרבצ'יק לב"כ התובעים, נשאל מר קרבצ'יק ביחס להתקנת האמבטיה-מר קרבצ'יק הסכים כי האמבטיה מתחברת לתשתית קיימת אשר נעשית על ידי הקבלן (ר' שם, עמ' 21, שורות 22-24). בהמשך טען כי "האביק הוא החלק שמתחבר לאמבטיה", ולדבריו "... לא יודע מי חיבר את האביק ספציפית" (ר' שם, שורות 26-28). כאשר נשאל האם כמויות המים ישפיעו על כל הדירה, השיב "אביק נוזל יכול להשפיע על כל הבית כמו איטום. אותו דבר. זה מתקלחים, אני לא יודע כמה מים דולפים. אם דולפים מים מהאביק זה תקלה" (ר' שם, שורות 29-31). ביחס לסוגיית חדר הרחצה, על יסוד טענות הצדדים והחומר הקיים בתיק סבורני כי התובעים לא התמודדו עם טענותיה הנגדיות של הנתבעת. אין מחלוקת כי עבודות חדר הרחצה בוצעו על ידי מי מטעם התובעים, לרבות התקנת האמבטיה. בנסיבות ובשים לב לקביעותיו של המומחה, סבורני כי האחריות בעניין זה חלה על התובעים, כך שיש להפחית סך של 3,500 ₪.

16. ביחס לסוגיית המזגן בממ"ד וצנרת הניקוז ולסך של 3,500 ₪ שנקבע בעניין זה-מר קרבצ'יק קבע במסגרת דיון ההוכחות בין היתר כי אחד הגורמים לרטיבות הינו ניקוז המזגנים, וכי ככל שהתובעים עשו את ההכנות אזי התיקון של אותה צנרת חל עליהם (ר' שם, עמ' 12, שורות 11-21). בעניין זה טענה התובעת כי "... אתם ביצעתם את ההרכבה של המיני מרכזי וזה מה שיש שם" ובהמשך טענה "הייתה מחלוקת שהבעיה היא בצנרת בממ"ד ואתם ביצעתם אותה. לגבי ניקוז אני יכולה להוכיח הניקוז לא מאחורה. המים יורדים לכיוון הכביש ועשיתם שם גם איזה פתח. זה לא משנה מי עשה ניקוז מזגנים, אני לא מבינה בניקוזים" (ר' שם, עמ' 26, שורות 21, ו-23-25). מר שמואל העיד בחקירתו הנגדית כי עשה את עבודות הנצרת של המזגנים, ואולם ביחס למזגן של הממ"ד טען כי "בממ"ד אין מזגן. המזגן יש שם פתח שמגיע ממזגן מרכזי" (ר' שם, עמ' 30, שורות 19-32). על יסוד האמור, ובנסיבות בהן טענת התובעים ביחס למזגן המרכזי בממ"ד לא נסתרה-אני מוצאת להטיל את האחריות על הנתבעת.

17. במסגרת דיון ההוכחות הסביר מר קרבצ'יק כי כל קירות המעטפת צריכים להיות אטומים וככל שזה לא קיים או שיש כשל אזי קיימת תופעה של רטיבות במעטפת החיצונית (ר' שם, עמ' 14, שורות 17-19). ביחס לרטיבות בקירות הפנימיים, לטענתו זה יותר קשור למערכות הפנימיות לגביהן נמצאו כשלים. מר קרבצ'יק העיד כי אין צורך באיטום בין השביל לדירה מאחר ואיטום הקיר החיצוני מספיק על מנת שלא תחדור רטיבות פנימה. לדבריו, הבעיה קיימת במפגש שבין הרצפה של השבילים בחוץ לבין הקיר-ככל שאין איטום או שיש כשל עיקר המים יחדרו פנימה (ר' שם, עמ' 16, שורות 4-6). בנוסף, הסביר מר קרבצ'יק כי הדיון הרלוונטי אינו אם הקרקע סופגת או לא, אלא לדבריו קיים ליקוי לפיו ניקוז מגרש השכנים מנוקז למגרש התובעים, דבר אשר נוגד את הדין הרלוונטי (ר' שם, עמ' 19, שורות 4-6). עמדתו של מר קרבצ'יק מקובלת עליי בעניין זה ולא מצאתי מקום לסטות ממנה. לפיכך ובשים לב לקביעות לעיל, הנתבעת חבה באחריות לאיטום והרטיבות בהעדרו.

18. במסגרת כתבי טענותיהם הפנו התובעים לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אשר קובע: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". כן הפנו התובעים לסעיף 39 לחוק החוזים אשר קובע: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". כמו כן טענו התובעים להטעיה, לגביה נקבע בחוק החוזים כך: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

19. במסגרת כתבי טענותיה הפנתה הנתבעת לסעיפים 12(א) ו-12י(1) לחוזה ובהתאם הפנתה לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"). לטענתה, החוזה בין הצדדים שולל סעדים וחובות מכח דינים אחרים למעט חוק המכר. הנתבעת הפנתה לסעיפים 4א לחוק המכר-"הודעה על אי-התאמה או אי-התאמה יסודית" ו-4ב לחוק המכר "זכות תיקון-אי התאמה". בהתאם, הפנתה הנתבעת להצהרות התובעים בפרוטוקול המסירה. כן הפנתה להצהרותיהם בפרוטוקול קבלת החזקה בדירה. לטענתה, גם בתום שנה לא הודיעו התובעים על ליקויים כלשהם בדירה. אין מחלוקת כי החל מקבלת החזקה בדירה ובמשך כשנתיים לא התגוררו התובעים בדירה מסיבות שאינן תלויות בהם. התובעים פנו לנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים בתוך זמן סביר-עניין אשר לא נסתר. אין מחלוקת כי ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן וכי התיקונים לא הועילו. לאור האמור ובשים לב למכלול הראיות יש בידי לקבל את עמדת התביעה בעניין זה.

20. ביחס לרכיב עוגמת הנפש וההוצאות אשר נתבעו בכתב התביעה ופורטו בסיכומי התביעה, לאחר ששקלתי, אני מוצאת לפסוק בגין כלל רכיבים אלה סך כולל של 20,000 ₪. טענת התובעים ביחס לעוגמת הנפש וההוצאות אשר התלוו לבניית ביתם מקובלת עליי. ביחס ליתר הטענות אשר הועלו מטעם הצדדים, לאחר ששקלתי, אין בהן לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. כך גם ככל שקיימים אי דיוקים ביחס לעדויות שנשמעו במסגרת דיון ההוכחות, הם אינם יורדים לשורשו של עניין ואין בהם לשנות מהמסקנות לעיל.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 142,483 ₪. כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ה, 24 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.