ת"א 43660-11-13 גדסי ואח' נ' כהן

מונחת לפניי תביעה כספית, כאשר ברקע מערכת היחסים בין הצדדים עומד חוזה מיום 13.2.2013 לרכישת דירה של הנתבעת על-ידי התובעים. התובעים טוענים בין השאר, כי הנתבעת הפרה את החוזה האמור. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בסך של 135,450 ₪.

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

עיקר העובדות הנוגעות לעניין

ממכלול החומר הקיים בתיק עולה כי ביום 13.2.2013 נכרת חוזה מכר בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בבית שמש תמורת סכום של 950,000 ₪ (להלן: "הדירה" ו-"החוזה").

לפי החוזה, וכך נעשה, במעמד החתימה עליו שילמו התובעים לנתבעת סך של 150,000 ₪ (להלן: "החלק הראשון"). ביום 14.2.2013 נרשמה לטובת התובעים הערת אזהרה בפנקס רישום המקרקעין. הסך האמור, הופקד בחשבונה של הנתבעת בלבד. לפי החוזה, היה על הקונים לשלם למוכרת סך של 700,000 ₪ תוך 65 יום מיום חתימת החוזה, כאשר חלק מסכום זה ישולם ישירות לבנק הממשכן, זאת לסילוק משכנתא של הנתבעת אשר רובצת על הדירה (להלן: "החלק השני"). היתרה, סך של 100,000 ₪, סוכם כי תשולם באמצעות שיק בנקאי עד יום 15.8.2013 (להלן: "החלק השלישי"). עוד סוכם בין הצדדים בחוזה כי מועד מסירת החזקה בדירה לתובעים יהיה עד יום 15.8.2013 (להלן: "מועד המסירה המוסכם").

בעקבות בקשה שהגיש בעלה לשעבר של הנתבעת (להלן: "מר כהן") לבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: "ההליך בבית הדין הרבני"), ניתן ביום 10.3.2013 על-ידי בית הדין הרבני צו מניעה שאוסר על הנתבעת את מכירת הדירה. הצו האמור נרשם בלשכת רישום המקרקעין.