ת"א 43647-11-15 די עשר יזמות בע"מ נ' גדיר

בקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

רקע

1. תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע 3 שיקים בסכום כולל של 140,000 ₪, המשוכים על חשבון הנתבעת 2 בבנק הפועלים לפקודת הנתבע 1, אשר חוללו באי פרעון (להלן: "השיקים").

2. התובעת הינה חברה העוסקת בניכיון שיקים הטוענת כי היא מחזיקה בשיקים נשוא בקשת הביצוע כשורה, לאחר שהוסבו אליה למען גיוס הון וקבלת תזרים מזומנים. עפ"י טענתה, הנתבע 1 הגיע למשרדיה בכפר בסמת טבעון ונערכה עמו עסקת ניכיון שיקים, בתמורה לרווח חלפן בסך של 4,470 ₪ ותוך שהוא חותם על השיקים כערב.

   התובעת הגישה מסמכי החברה בדבר עסקת ניכיון השיקים כאן ושניים אחרים המשוכים על חשבון הנתבעת 2, ע"ס של 50,000 ₪ כל אחד.

3. הנתבעים טענו בהתנגדות שהגישו טענות הגנה שונות ובין היתר כי, התובעת לא מחזיקה בשיקים כשורה וגם לא בעד ערך ובתום לב וכי קיים כישלון תמורה מלא. לשיטתם, השיקים הוצגו לפרעון וחוללו בחשבונה של חברה אחרת והתובעת קיבלה את השיקים לאחר שחוללו, מה שמלמד כי אינה אוחזת בהם כשורה.

4. בבקשתם להפקדת ערובה, טענו הנתבעים כי ברירת המחדל בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, הינה חיוב התובעת בערובה, אלא אם זו תעמוד בנטל ההוכחה לעניין איתנותה הכלכלית או אם ביהמ"ש יסבור שהדבר אינו מוצדק בנסיבות העניין.

   בנוסף הם טענו כי יש להם סיכויי הגנה טובים וכי לתובעת אין כל זכות להחזיק בשיקים.

5. התובעת מנגד ביקשה לדחות את הבקשה וטענה, בין היתר, כי אין זו מגלה עובדות ספציפיות בדבר אי יכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות וכי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה לאור סיכוייה הטובים לזכות בתביעה. לתגובתה צירפה התובעת אישור רואה חשבון לפיו מחזור הניכיונות שלה בשנת 2015 היה 99.5 מיליון ₪, דבר המעיד לטענתה על יכולתה הכלכלית.

    

   דיון

6. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865, 2004).