בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' לימואי

התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הגיש ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב בסך של 67,500 ₪, וזאת בגין ערבות שחתם כביכול הנתבע לבנו, מר דניאל לימואי (להלן "דניאל").

בכתב התביעה נטען כי דניאל פתח חשבון בנק אצל התובע וחובו לתובע מגיע כמעט למיליון וחצי ₪. התובע פעל מול דניאל לגביית החוב ונקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים נגדו.

עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע, אביו של דניאל, חתם ביום 3.10.2007 על ערבות לפירעון החוב בחשבון בנו המוגבלת לסכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום החתימה.

הנתבע הגיש התנגדות לתביעה בה נטען כי החתימות על כתב הערבות אינן שלו. הוא צירף להתנגדותו דוגמאות חתימה שלו המצביעות לטענתו כי מדובר בחתימות שונות בתכלית.

ההליך

בדיון הראשון שהתנהל בהליך טען הנתבע כי החתימה על כתב הערבות אינה שלו וכי אינו יודע מי זייף את חתימתו. בדיון זה הוסכם על הצדדים כי ימונה גרפולוג לבחינת השאלה האם מדובר בחתימתו של הנתבע על כתב הערבות, וכי חוות דעתו תהיה מכרעת.

על בסיס ההסכמה האמורה מונתה הגרפולוגית אורית ינאי לבחינת החתימות שבמחלוקת. המומחית הגישה חוות דעת לפיה החתימות שבמחלוקת שונות אחת מהשניה ולא ניתן לקבוע האם נכתבו על ידי כותב אחד או יותר. עוד נקבע כי דוגמאות החתימה של הנתבע שונות בצורתן מהחתימות שבמחלוקת, וכי לא ניתן לקבוע האם החתימות שבמחלוקת, כולן או חלקן, נכתבו על ידי הנתבע בצורה מסולפת או נכתבו על ידי כותב אחר.

מאחר שחוות הדעת לא הכריעה למעשה במחלוקת הוריתי על הגשת ראיות בהליך. הבנק הגיש תצהיר מטעם הפקידה שחתומה על כתב הערבות. לבקשת הנתבע התרתי לו להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן חוות דעת מטעמו של הגרפולוג סיוון זמיר, בה נקבע בסבירות גבוהה למדי כי החתימות שבמחלוקת לא בוצעו בכתב ידו של הנתבע.

לאחר הגשת הראיות נעניתי לבקשת התובע להעביר את חוות הדעת של מר זמיר להתייחסות המומחית מטעם בית המשפט. בהתייחסותה שללה המומחית את מסקנתו של מר זמיר.