ל' נ' שופרסל בע"מ

בפני תביעה לפצוי בגין נזקי גוף.

התובעת ילידת 1957 נפגעה בתאונה שהינה גם תאונת עבודה אשר פרטיה צויינו בסעיף 3 א' לכתב התביעה כדלקמן:

"ביום 19.11.10 שעה 12:30 או בסמוך לכך עת עבדה התובעת אצל הנתבעת בסניף מת"מ כמסדרת מדפים היא טפסה על סולם ולפתע נשבר השלב המחבר בין שתי רגלי הסולם, הסולם החל להתנדנד ועל מנת להמנע מנפילה תפסה התובעת במדפים, אולם היא נפלה ארצה בעוצמה והמדפים נפלו עליה וכתוצאה מכך היא נחבלה".

על גרסה זו חזרה התובעת בתצהירה אשר הוגש לתיק בית המשפט.

הנתבעת הכחישה את חבותה.

התובעת טענה לפגיעה בגב, בצוואר ובעצם הזנב.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ואולם לא נקבעה נכות על ידי המל"ל.

התובעת טענה לנכות והגישה חוות דעת רפואית של ד"ר קליגמן אשר קבע לאור קיומם של בלטים דיסקליים בעמוד שדרה מותני שהצריכו גם ניתוח נכות אורוטופדית בשעור של 10% לפי סעיף 37 (7) (א).

הנתבעת חלקה על תביעה זו והגישה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה ד"ר ביאליק אשר טען כי לתובעת היה עבר רפואי עשיר בתחום הגב ולכן יש לקבוע כי נותרה נכות בשעור של 0% לפי סעי ף37 (א) של תקנות המל"ל בגין בקע דיסק שהתרפא.

למעשה בכך אימץ מומחה התובעת את קביעת המל"ל מיום 24.3.13.

לאור הפערים בחוות הדעת והקשר הסיבתי הרפואי, מינה בית המשפט מומחה רפואי אשר בשכרו נשאו הצדדים בחלקים שווים.

המומחה היה האורטופד ד"ר חיים שטרקר מבית חולים נהריה.

בסיכום ממצאים בחוות דעתו מתייחס המומחה לעברה הרפואי של התובעת בעמוד שדרה מותני וקובע כי מצבה אכן תואם 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל אלא שנכות זו מיוחסת לעברה הרפואי של התובע.

"על פי הרשומה הרפואית עיון קפדני בצילומי ופענוח של בדיקות סי.טי משנת 2007 ושנת 2012 וצלומי אם.אר.אי מיום 28.1.14 אינני רואה קשר סיבתי בין מצבה הרפואי ובין התאונה הנדונה. אינני מסכים עם חוות דעתו של ד"ר קליגמן ומקבל את מסקנותיו של ד"ר ביאליק. הנני בדעה כי לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה".