פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ

כללי

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. התובע, יליד X.X.73, בן 45 וחצי כיום, נפגע ביום 10.10.10 (בהיותו כבן 37 וחצי) בתאונת דרכים, עת רכב על אופנוע. הנתבעת הייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מבטחת האופנוע. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, על כן, בפסק דין זה אתייחס לשאלת הנזק בלבד.

3. התובע תובע מהנתבעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, כשאין מחלוקת בין הצדדים כי חל בענייננו חוק הפלת"ד; בהתאם, מונה בתיק זה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שקבע לתובע 5% נכות צמיתה ונכויות זמניות.

4. השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הינן:

   • מהי הנכות הרפואית והתפקודית שיש לייחס לתובע, בנסיבות.

   • מהו בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפסדי שכר בגין התאונה, האם הוכחו הפסדי שכר לעבר, והאם הוכחה גריעת שכר לעתיד, ומה שיעורה.

   • מהו שיעור הפיצוי המגיע על פי הדין לתובע בגין נזקיו בתאונה.

5. אציין כי, בגין נזקי התאונה, לא הוגשה תביעה בגין תאונת עבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). אמנם, בסופו של יום, בסיכומים, לא נטען מטעם הצדדים כי מדובר בתאונת עבודה, אף שבחקירתו התובע, שעבד בשנת התאונה כעצמאי, משיב לשאלה: "התאונה היתה תאונת עבודה?", בתשובה: "נסעתי למקום שרציתי להביא פלייארים", ומבהיר שלא פנה למל"ל (בתביעת נכות מעבודה) כי "אני לא מבין בדברים האלה. יש לי עו"ד." [ש' 29-32 בעמ' 40 לפרו']. להשלמת התמונה, אקדים ואומר שבמועד מאוחר לתאונה, היתה פניה של התובע למל"ל בגין נכויות מסוימות – בתביעה לנכות כללית, בגינה קיבל באופן קצבה זמנית, במשך כ-6 חודשים. כפי שיפורט בהמשך, הנתבעת טוענת כי, בנסיבות, יש לנכות סכום זה מסך הפיצוי שיפסק.