ת"א 43362-10-11 המאם נ' המאם ואח'

התובע, יליד 1977, עותר לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 6.3.10.

לטענת התובע, ביום 6.3.10 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, נסע ברכב יחד עם אחיו לאחר שהשניים היו בבית ההורים בשעות הבוקר. לטענתו, האח עצר את הרכב והוריד אותו בביתו, ומשירד מהרכב ורצה לעבור לצד השני לפני הרכב, דרס אותו אחיו באופן שעלה על כף רגלו השמאלית עם הגלגל. התובע טופל תחילה במרכז הרפואי אל זהראווי בטמרה, ומשם הובהל להמשך טיפול לבית חולים רמב"ם. עם קבלתו נבדק ושוחרר לאחר שלא נמצאו שברים.

התובע טוען כי הכאבים המשיכו להיות עזים, והוא לא יכול היה לדרוך על כף הרגל בשל הכאבים והנפיחות, או אז הופנה שוב למיון רמב"ם. בבדיקת CT של כפות הרגליים אובחן שבר מרוסק בכף הרגל, הוא אושפז עד 14.3.10, בהמלצה להליכה בעזרת קביים, ללא דריכה על הרגל, מעקב אורטופדי וחופשת מחלה ל-60 יום.

התובע טוען, כי חרף טיפולי פיזיותרפיה אותם ביצע, המשיך לסבול מכאבים והחמרה בעקבות מאמצים.

פרופ' מיכאל סודרי מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה בכף רגל שמאל בשיעור 10%.

ביום 8.2.12 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, בטענה כי באישור המשטרה נרשם בטעות כי התאונה ארעה בשעה 21:40, שעה שהמועד הנכון הוא 14:00. על פי הטענה, ב"כ המבקש הסתמך על אישור המשטרה וכך הכין את כתב התביעה, ברם הוברר לו כי קיים שוני בין השעה האמיתית של התאונה לבין השעה שנרשמה באישור המשטרה, ועל כן הוא פנה למשטרה וזו תיקנה את הטעות והנפיקה אישור מתוקן. בהתאם לבקשה התיר בית המשפט (כב' הש' לבנוני שטיפל אז בתיק) להגיש כתב תביעה מתוקן, וזה אכן הוגש ביום 28.5.12.

נתבע 1 הוא הנהג ברכב ואחיו של התובע.

נתבעת 2 כופרת בחבות. לטענתה, הפציעה התרחשה במקום אחר ובנסיבות אחרות, תוך נסיון להלבישו על תאונת דרכים. לפיכך, היא אף לא הייתה נכונה להעניק הגנה למבוטח, נתבע 1.

בשל הכחשת החבות, היא אף לא נאותה להגיש תחשיב נזק כפי שהציע כב' הש' לבנוני, והודיעה על כך לבית המשפט ביום 8.7.13 או בסמוך לכך.