ת"א 4318-12-15 מ.ש.מ. חברה לטילוף בקר בע"מ ואח' נ' סואעד

מונחת לפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע בתיק.

עיון בכתב התביעה מראה שעסקינן בתביעה שהגיש מעביד נגד עובד בשל הפרת הסכם עבודה בין הצדדים.

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 מסדירים, בנסיבות העניין, את סוגיית הסמכות העניינית לדון בסכסוכים אזרחיים.

אמנם חוק בתי המשפט קובע, כי בית משפט השלום מוסמך לדון ב- "תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין". יחד עם זאת, חוק בית הדין לעבודה קובע סמכות ייחודית לדון, בין היתר, "בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי- קבלתו".

הלכה פסוקה היא, כי המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי, בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט עוסק בהם, הינו מבחן הסעד. משאומץ בפסיקה מבחן הסעד לעניין הסמכות העניינית, נדחה בעת ובעונה אחת מבחן אחר שהוצע, והוא - מהות הסכסוך. יחד עם זאת, לעתים מדובר על מבחן העילה ולא על מהות הסכסוך. לעתים נקבע בחוק הסדר שונה, למשל לעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. לדוגמא, תביעה למזונות. תביעה זו, אף שמבוקש בה סעד כספי, תידון בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית דין דתי, אם נתמלאו התנאים לכך (להרחבה ראה: ע"א 2846/03 ריצ'ארד לדרמן, עו"ד נ' דן ארליך (29.11.2004)).