ת"א 43147-05-12 עירית חולון נ' ספיגולנט מוצרי בטון 2003 בע"מ

תביעה כספית בגין חיובי ארנונה והיטלים לשנים 2009 - 2011.

הרקע העובדתי ועיקר הטענות

1.התביעה דנן הוגשה בהתאם לפסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים שניתן בעתירה שהגישה הנתבעת נגד התובעת, ובו נקבע שהתובעת לא תנקוט נגד הנתבעת באמצעי גבייה מנהליים לגביית חובות ארנונה והיטלים, אלא תגיש תביעה כספית במסגרתה יתבררו טענות הצדדים (עת"מ 54337-12-11 "העתירה השנייה"). העתירה השנייה הוגשה בהמשך לעתירה קודמת שהגישה הנתבעת, אף היא בגין הליכי גבייה מנהליים בהם נקטה התובעת אף הם בגין חובות ארנונה והיטלים (עת"מ 14465-12-10 "העתירה הראשונה").

הצדדים חלוקים על השלכת פסקי דין אלו על ההליך דנן, ולכך להלן.

2.הנתבעת מנהלת מפעל לייצור בטון המצוי בשטח השיפוט של עיריית ראשון לציון, על גבול שטח השיפוט של עיריית חולון. אין מחלוקת שהחצר האחורית של המפעל מצויה בשטח השיפוט של העיר חולון, והחיובים נשוא הדיון מתייחסים לשטח זה.

3.במשך מספר שנים שילמה הנתבעת לתובעת ארנונה בגין השטח הנ"ל בסכום של 63,000 ₪ לשנה. החל מחודש מאי 2009 הוגדלו חיובי הארנונה, וזה הרקע למחלוקת בין הצדדים, לה נוספה מחלוקת נוספת לעניין חיובים בגין היטלים. יש לציין שהמחלוקת מתייחסת רק לסכומים העולים על 63,000 ₪, מאחר וגם על הנתבעת מוסכם שבגין חיובי ארנונה עליה לשלם לתובעת סכום של 63,000 ₪ לשנה, והיא אף שילמה סכום זה.

הנתבעת חלקה על החיובים שנשלחו לה ושילמה רק את הסכומים בהם הודתה. וכך היא החלה לצבור חובות, וסכום החוב כולל ריבית פיגורים, עמד נכון למועד הגשת התביעה על 120,344 ₪.

4.התובעת טוענת שהיא שלחה לנתבעת הודעות תשלום כנדרש, וככל שהיו לנתבעת טענות נגד החיובים שקיבלה, היה עליה לפנות במועד הקבוע בדין למנהלת הארנונה או לוועדת הערר ולהשיג על החיובים. משלא עשתה כן, החיובים חלוטים ושוב לא ניתן לבטלם או להרהר אחר נכונותם. לטענת התובעת כך קובעים הדין והפסיקה, ופסקי הדין שניתנו בעתירות המנהליות לא באו ואינם יכולים לשנות מהדין המהותי לפיו בית משפט זה אינו מוסמך להיזקק לטענות הנתבעת. גם לגופם של דברים אין דבר בטענות הנתבעת. החיובים החדשים מבוססים על מדידה עדכנית שנערכה בחודש מרץ 2009, ובהתאם לה עודכן סכום החיוב. ממצאי המדידה לא נסתרו, הנתבעת לא הציגה מדידה אחרת, ואין בסיס לסברתה כי "מה שהיה הוא שיהיה".

5.הנתבעת טוענת שהיא אינה חבה לתובעת דבר והחיובים שנשלחו לה אינם נכונים. לטענתה החיובים המוגדלים הם בגין שטח שאינו נתון בחזקתה, ונמדד שטח שהוא רשות הרבים וכל אחד רשאי לעשות בו שימוש. זאת ועוד, התובעת אינה מספקת בשטח זה כל שירותים מוניציפאליים, וגם לכן היא אינה זכאית לדרוש תשלומים בגינו. הנתבעת טוענת שבית משפט זה מוסמך לבחון מלוא טענותיה לאור פסקי הדין שניתנו בשתי העתירות המנהליות. יתר על כן, הודעות התשלום לשנים 2009 – 2010 לא נשלחו לה, משום כך לא היתה לה ההזדמנות להעלות נגדן טענות כלשהן, וגם לכן יש לאפשר לה לטעון טענותיה במסגרת הליך זה. ובאשר לשנת 2011, בעניינה הוגשה השגה, ההחלטה בה ניתנה רק לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, ולאור זאת יש לראות בהשגה שהוגשה כהשגה שהתקבלה.

הנתבעת מעלה גם טענות קיזוז. לטענתה יש לקזז מסכום החוב הנטען את חובות התובעת כלפיה, הן בגין הוצאות משפט שנפסקו או שיש לפסוק לזכותה בגין העתירות המנהליות שהיא נאלצה להגיש, והן בגין נזקים שגרמה לה התובעת כתוצאה מהליכי הגבייה המנהליים בהם נקטה, לרבות בגין לשון הרע שנגרם לה כתוצאה מהעיקולים שהוטלו.

6.בתגובה לטענות הנתבעת הגישה התובעת בקשה מקדמית בה ביקשה למחוק חלק מטענות ההגנה על הסף מחמת חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש להן. בהתאם להחלטה שניתנה, הטענות כולן יתבררו במסגרת פסק דין זה.

7. להלן ייבחנו טענות הנתבעת, לרבות לעניין הסמכות העניינית, תוך הבחנה בין חיובי ארנונה לחיובי היטלים, ותוך התייחסות לשוני העובדתי בין שנות החיוב.

8.ואלו העדים שהעידו: מטעם התובעת העיד המודד, מר גיורא מורג ("המודד"), והגב' עינב קפלן בשארי, מנהלת מדור אכיפה והוצאה לפועל אצל התובעת ("נציגת העירייה"). מטעם הנתבעת העידה הגב' רחל ספיגולנט, עובדת בנתבעת ("נציגת הנתבעת").

דיון והכרעה 

חיובי ארנונה – סמכות עניינית 

9.ככלל ניתן להשיג על חיובי ארנונה בשני מסלולים: המסלול המנהלי והמסלול המשפטי (עתמ (ת"א) 45583-03-15 אור פז נ עיריית הרצליה). המסלול המנהלי קבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 ("חוק הערר"), במסגרתו ניתן להעלות טענות בנושאים ספציפיים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, כגון טענות לעניין האזור בו מצוי הנכס, סוג הנכס, גודלו והשימוש שנעשה בו. מקובל לראות בעניינים אלו נושאים טכניים עובדתיים (עע"ם 2611/08 בנימין נ עיריית תל אביב). המסלול השני, המסלול המשפטי, הוא פנייה ישירה לבית משפט לעניינים מנהליים בדרך של עתירה מנהלית, ובמסגרתו יידונו טענות שאינן כלולות בגדר העניינים שבסעיף 3 לחוק הערר.

10.חוק הערר קובע לא רק את סוג הטענות אותן ניתן להעלות במסגרת המסלול המנהלי, אלא גם את הדרך בה יש לטעון טענות אלו, והיא הגשת השגה למנהל הארנונה במועד הקבוע בחוק, הגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, והגשת ערעור לבית משפט לעניינים מנהליים על החלטת וועדת הערר.