ת"א 43060-03-16 אבן נסיר נ' מדינת ישראל

עניינה של התובענה שלפני הינה בקשה מיום 20/3/16 לביטול צו פינוי קרקע מספר 2555 מיום 17/2/16 ( להלן: "הצו") שהוצא למבקש, בהתאם לחוק מקרקעי ציבור ( פינוי קרקע) תשמ"א- 1981 ( להלן: "החוק") ואשר הומצא למבקש ביום 23/2/16.

לבקשה לביטול הצו, צירף המבקש "בקשה בהולה ביותר לעיכוב ביצוע צו לסילוק יד" אשר בתאריך 22/3/16 ניתנה החלטתי, לפיה לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה, במתכונתה הנוכחי.

בהתאם להחלטתי מיום 27/3/16 הועברה הבקשה העיקרית לתגובת הנתבעת, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 7/4/16 והדיון בבקשה נקבע ליום 5/5/16.

בתאריך 5/5/16 התייצבו הצדדים בפניי ולאחר חקירות המצהירים מטעם הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יינתן פסק דין לפיו הבקשה לביטול הצו תדחה, קרי הצו מיום 17/2/16 הוא הצו נשוא הבקשה, יעמוד בעינו ועל המבקש לפעול לפינוי המקרקעין בהתאם לצו והצדדים נותרו חלוקים באשר למועד הפינוי ושאלת ההוצאות.

נוכח הסכמת הצדדים, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול הצו נשוא הבקשה ועל המבקש לפעול לפינוי המקרקעין בהתאם לצו.

באשר למועד הפינוי, בעוד שהמבקש טען בפניי כי היות והמבנה נשוא הבקשה משמש כבית מגורים של המבקש ורעייתו ועל מנת ליתן לו שהות מספקת למציאת דיור חלופי יש להורות על דחיית מועד הפינוי עד ליום 5/11/16 טענה הנתבעת כי היות והמבקש קיבל את ההתראה לפינוי כבר במהלך 12/15, הרי שהיתה לו שהות מספקת למציאת דיור חילופי ומשכך נאותה להסכים לדחיית מועד הפינוי עד ליום 15/8/16.