ת"א 429-06-11 ק' נ' ויינטראוב

1. לפני כתב תביעה שהוגש בגין החמצת מומים מבניים ברגל הימנית, שהתגלו רק לאחר לידת הילדה, אשר באו לידי ביטוי בעצם טיבייה קצרה; חסר של עצם הפיבולה; חסר האצבע החמישית בכף הרגל;

2. התובעים תמכו את תביעתם, בין היתר, בחוות דעתו של פרופ' דוד, אשר קבע בחוות דעתו, כי מדובר במומים אשר ניתן היה לגלותם באמצעות בדיקת אולטרה סאונד "מדוקדקת ומפורטת שיכלה וצריכה הייתה להתבצע במסגרת מעקב ההריון".

אין חולק כי ליולדת נערכו בדיקות אולטרה סאונד במהלך ההריון, כאשר בשתיים מהן צויין במפורש שלא נצפו מומים, קביעה שהתבררה, למרבה הצער, כשגוייה לאחר לידת התינוקת.

2. עתה מבקשים התובעים לצרף חוות דעת נוספת, מטעמו של פרופ' טלר "המתייחסת באופן פרטני הן לטיב המכשור הרפואי וטכניקות הבדיקה בשנת 1989 והן לשאלה האם הייתה וועדה להפסקת הריון מאשרת באותה שנה את הפסקתו", מן הסתם, במענה לאמור בחוות דעתו של פרופ' הרמן שהגיש חוות דעת נגדית ומשלימה מטעם הנתבע.

3. הנתבע מתנגד להגשת חוות הדעת הנוספת, לדבריו, הן משום שאיננה מוסיפה על אמירותיו של פרופ' דוד בחוות הדעת שהוגשו מטעמו, ולמעשה מהווה חזרה על אותן אמירות, והן משום שלא הוגשה על ידי פרופ' דוד, אלא על ידי פרופ' טלר.

דיון והכרעה

4. כפי שציינתי, הגישו התובעים שתי חוות דעת רפואיות לעניין הרשלנות הרפואית הנטענת, לתמיכה בטענותיהם, שתיהן מטעמו של פרופ' מנחם דוד.

בחוות הדעת הראשונה, מתאריך 24/10/10, קבע פרופ' דוד, כי "מדובר במום שניתן היה לגילוי מוקדם בעזרת בדיקת אולטראסאונד מדוקדקת ומפורטת שיכלה וצריכה הייתה להתבצע במסגרת המעקב של ההריון" (ההדגשה במקור – ד.ג.).

בחוות דעתו המשלימה (איננה נושאת תאריך), התייחס פרופ' דוד לשאלת הפסקת ההריון, אילו היה מתגלה מומה של העוברית במהלך ההריון, ולדבריו "אילו נגלה מומו של העובר... יכלו בני הזוג לפנות אל ועדה להפסקת הריון, ואין לי שמץ של ספק שבנסיבות המקרה ונתוניו, כל ועדה הייתה נענית בחיוב לפנייה זאת", ומהאמור עולה, כי פרופ' דוד סבור, כי החמצת אבחון המומים מהווה רשלנות רפואית, וכן הוא סבור, כי אילו היו יודעים התובעים על קיומו של המום, והיו מבקשים להפסיק את ההריון, הייתה הוועדה להפסקת הריון נענית לבקשתם, ועל כן, לכאורה, אין מקום להגיש חוות דעת נוספת החוזרת על אותן קביעות.